|
16
אוקטובר 2009 נחום מוכיח בטורו במוסף לשבת של ידיעות ממשיך ברנע ללעוג לבלוגוספירה ולהפינגטון, ומסביר למה הוא כן עיתונאי לעילא ולעילא.
פוסט מורטם
קטע שפורסם כאן בשבוע שעבר על רשמיה של אריאנה הפינגטון, הכוהנת הגדולה של הבלוגוספירה האמריקאית, מארוחת ערב שכילתה עם אהוד ברק, עורר סערת רגשות עזה בקהילת הבלוגרים הישראלית. כתיבתי העידה על הערכת חסר כלפי האיכות העיתונאית של הבלוגים, הפוסטים, הטוקבקים, שעולים מדי דקה לאתרי האינטרנט. הקהילה נעלבה עד עמקי נשמתה האינטרנטית. חלק מהכותבים הטיחו בי עלבונות איומים.
התמלאתי קנאה. הענף של התקשורת שבו אני עובד, חסר אותו סוג של לוקאל־פטריוטיות, התלהבות נעורים וכעס קהילתי שעולים מאתרי האינטרנט. רשמתי לפניי שכמעט כל מי שביקש ממני תגובה לתגובות, והיו רבים, נשמע כבן 20, מקסימום 25. זה קהל שהעיתונות המודפסת הפסידה, בכל המערב.
אני מודה למר ברנע על המחמאה שכל אישה הייתה כמהה לה: מאוד הייתי רוצה להיות בת 20-25. הרבה לעג נשפך עליי משום שהגדרתי את רשימתה של האפינגטון כ”בלוג” ולא כ”פוסט”. האפינגטון מעדיפה לקרוא לרשימות שלה “יומן”. אפשר לקבוע בזהירות, שמארק טוויין היא לא. היא גם לא אנה פרנק.
בזהירות גדולה עוד יותר, את הקביעות הללו אפשר להחיל גם על מר ברנע. שהרי ברנע הוא לכל היותר - ברנע.
אשר לאמירה בגנותו של הנשיא בוש ששמעה או לא שמעה מפי שר הביטחון: ב־4 באוקטובר שיגר ברק סרי, יועץ התקשורת של ברק, מכתב רשמי להאפינגטון, שזו לשונו: “מר ברק מכחיש חד־משמעית שאמר מה שייחסה לו גברת האפינגטון. האמירה לא מייצגת את השקפתו ומעולם לא נאמר דבר מפיו בדרך כזאת או אחרת, במישרין או בעקיפין, שמאפשר פרשנות כזאת. “אנחנו מצרים על ששיחת אוף־דה־רקורד, שנוהלה באורח לא פורמלי במסעדה עם עשרה אנשים מסביב, פורסמה בדרך בלתי מדויקת ומוליכת שולל”. לטענת אנשי ברק, הוא התקשר לסבי מיוניס, איש העסקים שהיה המארח של שניהם. לטענתם, האיש התנצל וגימגם. טילפנתי לביתו והשארתי לו הודעה. הוא לא חזר אליי.
על עובדה אחת אנחנו מסכימים: ברנע לא פנה להפינגטון כדי לשמוע מה בפיה. אני מקווה (לא, אני מאמינה) שלפחות את המכתב של סרי הוא ראה. “הטור של נחום ברנע ב’ידיעות אחרונות’ מציג קריקטורה נלעגת של בלוגינג שאומרת הרבה על בורותו בבלוגינג ובתקשורת החדשה. “הוא קובל על היעדר בדיקת עובדות, עריכה וסטנדרטים אחרים שהוא מאמין שבלוגרים מתעלמים מהם. פרויד היה נהנה מזה, משום שברנע אשם בכל הפשעים שהוא מקונן עליהם. “ברנע לא התקשר איתי לבדוק את העובדות. הוא נהג ככתבן ופירסם מה שנאמר לו (לא ברור אם מכלי ראשון, שני או חמישי). הוא זקוק נואשות לקורס רענון בעיתונות. “לגבי הציטוט, זה מה שאמר ברק. כתבתי אותו בזמן אמת. ברק מעולם לא ביקש ממני תיקון. אם היה מבקש, לא הייתי מפרסמת, מכיוון שאין כאן מה לתקן”.
זהו, הכניס לנו ברנע באבי-אבינו. לעולם לא נעז להתעסק איתו יותר. עוד על חנוך מרמרי במכתב אישי.
תגובות |
דבורית שרגל
בלוג התקשורת Velvet Underground או בקיצור ולווט, הוקם ביום האחרון של 2005. ומאז, מדי יום כמעט נסקרים בו מחדליה הקטנים והגדולים של התקשורת, וכשצריך, הדברים הטובים שבה.
פרטים מלאים ›
פרטים מלאים ›
לחם עבודה
פוסטים אחרונים
תגובות אחרונות
› מדרש יונתי ואיזשהוא בלוג סיכום תקופה, תודה לאורנג' ולהורי שהביאוני עד הלום...וכאל...› שועלן ולמעסיקים כן יש תמיד ערכים כלפי עובדים נאמנים שתרמו רבות לעסק?
וולקאם...› אזדרכת לא הצלחתי למצוא את האתר החדש.
זהו ולווט, איבדתי אותך....› velvet אענה לך ברצינות.
ראשית, עם ערכים לא קונים במכולת.
שנית, כסף זה דבר מ...› צנזורה היא הצליל האחרון של הבלוג בתפוז
בלוגרול
- + בלוגים
- + תקשורת++
נבחרת הבלוגים
קולנוע:
סינמסקופ / יאיר רוה
ספורט: תופעת דורפן 2.1 / רונן דורפן
טלוויזיה: צפניה, כולה צפניה / אביעד קדרון
שכונה: ערס פואטי / גדי שמשון
מוסיקה: שיר + ביום / אחי רז
ספורט: תופעת דורפן 2.1 / רונן דורפן
טלוויזיה: צפניה, כולה צפניה / אביעד קדרון
שכונה: ערס פואטי / גדי שמשון
מוסיקה: שיר + ביום / אחי רז
חיפוש
בבלוג
בנבחרת הבלוגים
פוסטים אחרונים של נבחרת הבלוגים
נשארים מעודכנים
עכשיו ב-
ברנע תתקדם קצת. אנשים חיים טוב מאוד גם מול המחשב וגם יש להם זמן לבלות מחוץ לבית. אתה עצמך יודע על פוסטים וטוקבקים שעולים מדי דקה, מה זה אומר עליך? הכתיבה שלך טרחנית, אתה מחובר למוקדי הכוח ומקבל את דברם כתורה מסיני, הפכת לדוברם של מקבלי ההחלטות והידוענים ובעלי ההון. הטור שלך על האפינגטון, הקביעות שלך, הסטיגמות שלך, היה כישלון חרוץ שמתאים לעיתונאי מתחיל. תתעשת ותתאים את עצמך למציאות העכשווית, אחרת תישאר עם חתך קוראים מבוגר ומצומצם. לא בשביל זה נוני מוזס משלם לך משכורת ***
*** שום קרדיט לך בדרך לתגובה של הפינגטון.
והגרוע מכל חוזר שוב: אין בדיקת מקורות.
אמרו לו שהתקשרו להוא והוא גמגם? אז בטח הוא גמגם. למה לבדוק אתו?
אמרו לו שפנו להפינגטון במכתב? אז בטח פנו אליה.
אולי זה נשמח בדראפטים למשלוח ומעולם לא הגיע אליה מסיבה עלומה (חה)? שוב - למה לבדוק? ההוא אמר ששלח אז בטח הוא שלח.
איזה אינטרס יש להם לתת ל*ברנע* אינפורמציה שדורשת בדיקה? ברור שמקורות כמוהם אינם זקוקים להצלבה!
והצחיק אותי “טילפנתי לביתו והשארתי לו הודעה. הוא לא חזר אליי.”
גם הסלולריים לא חדרו עדיין לעולמו של ברנע?
מעניין אם כאשר הוא ממש צריך מישהו הוא “מטלפן לביתו ומשאיר לו הודעה. ומחכה (בסבלנות ראויה לציון) שיחזור אליו”.
הבלוגספירה שברנע מתעב לימדה אותו לקח מר. ברנע בז לבלוגיאדה אבל מצא עצמו מקדיש לה שני טורים שבוע אחרי שבוע. הראשון הדהים בבורות של הכותב וחטא לכללי העיתונות הבסיסיים ביותר, ואת השני נאלץ להקדיש בעל כורחו מפני שבראשון התגלה במערומיו ולכן ‘הוכרח’ ע”י הבלוגרים לפרסם תיקון כדי לתקן מעט את תדמיתו. בטור מהיום יש התייחסות מעט יותר בוגרת, מה שאומר שעוד 3-2 טורים ההתייחסות שלו תהיה עם יותר כבוד וידע. לאט לאט גם מר ברנע יבין שלבלוגרים יש חיים מלאים, הרבה יותר מלשבת כל היום מול האינטרנט, או מ’קמתי בבוקר וצחצחתי שיניים’.
נכון.
ברנע כותב שצילצל לאיש העסקים שהפגיש בין האפינגטון לברק וביקש את תגובתו, אך לא נענה. לידיעת “מר עיתונאי” נחום ברנע, כל פרח עיתונות בחוג תקשורת למתחילים לומד שגם לכתוב שעד לסגירת הגליון לא התקבלה תגובה, היא תגובה לגיטימית לכל דבר שהייתה חייבת להיכתב על ידך. העדפת אך ורק את גרסת יועץ התקשורת של ברק, מה שעשוי להעיד שגם אתה הפכת לעיתונאי שניזון מקומוניקטים או מדוברים ומקליד את דבריהם ישר למאמריך בלי להצליב אותם. צר לי, אך אותי כקורא איבדת.
http://tinyurl.com/yhojvln
כבר העלת את זה ואם לא אתה אז אחרים מאתרך. החזרה על כתבה ישנה מעידה בעיקר עליכם ועל אפסותכם בכיסוי חדש ונוקב.
מדברי אבי יצחק “נתניהו הצליח לבלום התלכדות מצד מדינות באירופה מאחורי דוח גולדסטון [על-אף החשד לפשעי מלחמה שביצעה ישראל במבצע עופרת יצוקה, י.י.] ואף הצליח להביא לביטול דיון שכבר נקבע במוסדות האו”ם;
על זה נאמר ” אל יתהלל חוגר כמפתח”
http://he.wiktionary.org/wiki/%D7%90%D7%9C_%D7%99%D7%AA%D7%94%D7%9C%D7%9C_%D7%97%D7%95%D7%92%D7%A8_%D7%9B%D7%9E%D7%A4%D7%AA%D7%97
קשה לאבד את הבכורה ואת הכבוד להיות “זה שיודע”. כעת בימי אינטרנט הכל יודעים על הכל וזה נחמד. אני פרשתי מעיתונות כתובה. כלומר , אני קוראת את המאמרים כמו שאני קוראת פוסטים של אנשים שאני רוצה לשמוע את דעתם. גם יואב יצחק כאן
http://tinyurl.com/yhojvln
נשמע ממש לא טוב. כשקראתי את דבריו הייתה לי הרגשה שהוא רוצה , רוצה מאד לעשות רושם טוב על אידלסון ו’ישראל היום ‘ שאותו אני רואה כפמפלט שמפםפם את גדולתו של נתניהו.
***. כבר מזמן ברנע הוא לא האדם שהיה וכל שנותר לו זו יכולת כתיבה לא רעה וכשרון די מוכח להגהה. על חשיבה מקורית, על הצלבת מקורות, על לימוד אמיתי בשטח המכוסה ועל הרבה מקובלות עיתונאיות הוא ויתר כבר מזמן.
הייתי כותבת לנחום משהו אישי, אבל לצערי הוא לא קורא כאן. הוא מטייל באור השמש, יושב בבתי קפה, ויש לו חיים נהדרים. ממש איש העולם הגדול. אין בלתו.
ראיתי אותו בשמש בערוץ 10, בחברת שלח ודרוקר ופנקס קטן.
הייתי מצפה מעורכי ידיעות אחרונות שיבדקו לעומק את טוריו של ברנע ויפשפשו בהם כמו שהם נוהגים עם כל כתבה.
אם הטור עם האפינגטון הוא מראה של ברנע לבדיקת עובדות, אז האיש בבעיה לא פשוטה. צריך לקרוא את הטורים שלו בתשומת לב, לסמן בעיות, לצלצל אליו לקבל הסברים, לבקש מכתבים אחרים שיבדקו בתחומים שלהם עובדות שברנע כותב - ובקיצור תחלצו את האיש ממבוכות שהוא מכניס את עצמו אליו וגם את העיתון עצמו.
האמת? קראתי את ברנע כמו תורה מסיני, עכשיו מתברר כנראה שיש המון אי דיוקים בכתבות שלו. בעיה.
כתבתי פה, ולא טעיתי, שברנע קורא כל מילה שנכתבה עליו בבלוג הזה, הכבוד והיקר למפוצצת הבלון הנפוח, ובמקומות אחרים - ולא טעיתי. נקודה לי.
הלו הלו, תרגיעו. קצת פרופורציות בכל העניין הזה. אז ברנע כתב שטויות על הבלוגרים וברנע תיקן. זה לא עושה אותו עיתונאי בלתי נחשב. נהפוך הוא. למרות השגיאות הגסות שעשה, יש עוד הרבה מה ללמוד ממנו, מהתובנות שלו, מכישרון הכתיבה שלו.
מעבר לכך, אני מסכים לכל מילה של נבוכדנאצר מלך הביצה. מכל מה שקרה כאן גם ברנע - בסופו של דבר - ילמד משהו.
אגב, אני שייך לבלוגרים שמתחו ביקורת על מה שכתב ברנע בשבוע שעבר. יחד עם זאת, השתדלתי שלא להיגרר לסגנון של הטחת עלבונות אלא להיות בהיר ומנומק. אני גם לא בן 20 או 25, אם כי זו נשמעת אופציה כרונולוגית לא רעה בכלל.
מניחה שאת מסכימה שהפוסט הקטן הזה לא פוטר אותך מהחובה הקדושה של ימי שישי. (ואין הכוונה לטבילה במקווה או קפה, מאפה ורכילויות).
שני טורים תוך שבוע על הבלוגרים מצד ברנע שמתעב אותם. חחחחח ברנע, מה היית עושה בלעדינו? עוד טור משעמם על אודי, ביבי ושמיבי?
איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי?
ברנע אולי טעה אבל כל ההתקטננות הזו על כך שאינו יודע את סלנג האינטרנט והווב 2.0, או על כך שאמר כך וכך על כותבי בלוגים עברה כל גבול.
לא צריך את זה וזה מעניין אולי 150 איש שגם ככה קוראים כל מה שיש.
חלאס הלאה
חמוד ברק סרי.
“שיחת אוף־דה־רקורד, שנוהלה באורח לא פורמלי במסעדה עם עשרה אנשים מסביב”.
עשרה אנשים? נשמע כמעט כמו מסיבת עיתונאים. לא חשבתם שזה יצא?
יועץ תקשורת דמיקולו עם שר שזקוק לאישפוז.
ברנע, יש חיים מחוץ לירושלים. צא קצת לחיים, נגמרה תקופת צנע, מונטיפיורי לא משקיע במשכנות שאננים, חמורים עם שקי קמח על הגב זה רק בעיר העתיקה. צא מהסרט שלך. עיתונאי לא מעודכן שכמוך.
כותב ברנע: “אפשר לקבוע בזהירות, שמארק טוויין היא לא. היא גם לא אנה פרנק”.
התנשאות, זחיחות, קריצה לעבר יועצי התקשורת של אהוד הנהנתן. גבר!
אפשר לקבוע בזהירות על נחום ברנע שדויד גרוסמן הוא לא. גם לא אולסי פרי.
איש קטן? כן.
דבורית, האבולוציה של הבלוג שלך הגיעה לנקודה בה תסכול-היעדר-היכולת-להשפיע-באמת משבש את שיקול הדעת. קובץ הבלוגים (שבפתטיות את נכנעת להגדרתו כבלוגוספירה) לא מייצר באמת תוכן, הוא טפילי מעיקרו, מתייחס אל העולם שבחוץ, העולם הקיים, שבו - לתסכולך כי רב - העיתון המודפס הוא עדיין, למרות הביקורת האינטרסנטית והמוטה (יש לך ורבים ממגיבייך שנפלטו מהפרינט אל מחשכי זיעת החדר המעופש והמחשב עניין מובנה ליצור תחושת משמימות ופאסה לעיתונים כדי להעביר מסר שהדבר הבא הוא הרשת) המקום בו נחתכים העניינים בכדור הארץ. שם, על אף הכל, נכתבים הדברים החשובים באמת.
כך יוצא, שמצד אחד אנחנו שותפים למאמצייך ההרואיים להניף אל על את חבילת עיתוני סוף השבוע בשל משקלם, לאחרונה אפילו נוספו שני עיתונים יומיים (כך שאולי כדאי שתיעזרי במרים משקולות מקצועי) ומצד שני אנחנו אמורים לקרוא הספדים חוזרים ומשתטים על עולם הפרינט.
ובחזרה לעתיד: הגיע הזמן שתנסי לארגן לעצמך איזה טור שבועי בעיתון נפוץ (לא מומלץ להביא את התוצרת של השנה האחרונה כהמלצה).
והעובדה שהכותבת ומגיביה מתעלפים מהתרגשות כל פעם ששמה מוזכר בעיתונות המודפסת או המשודרת, אך מחזקת את דבריך.
ברנע, אתה פתטי.
לבלו ולווט:
ואחזק:
LOL
—
אני לא מספידה את עיתונות הדפוס. מעולם לא עשיתי זאת. אני מקווה שהיא תיכון לעד.
–
מומלץ לך לקרוא את הפוסט מאתמול בבוקר. אני לא אוהבת להעלות גירה.
איזה חיוך ממיס, דבורית. טוב, חוזר בי מדבריי, אני יודע שבסך הכל את רוצה לשפר את העולם.
לאביב הברון עורך המוסף לשבת ולשילה דה בר-
תתעוררו חמודים, שלא יעשו סיבוב על הגב שלכם, לא ברנע ולא אף אחד אחר. המון טעויות מצד עתונאי בכיר אומר דרשני. גם ידיעות אחרונות צריך שיהיה לו כבוד עצמי.
חבל שהדיון כאן ובפוסטים הקודמים שנגעו בעניין מתמקד במדיום הדיגיטלי ובמידת ההיכרות של נחום ברנע איתו. נכון שברנע תקף את הבלוגוספרה, אך זה היה רק מסך עשן צבעוני. נראה שהצליח לו. אין ספק - האיש כותב מוכשר - לא חשוב אם אנה פרנק או אנה קרנינה - ויחצן מסיבות מוכשר לא פחות.
אז זה המקום להבהיר: האינטרסים הסמויים של ברנע ושולחיו מסתתרים בין שורות אחרות. ואכן, צריך להכיר היטב את הנפשות הפועלות ומה שמפעיל אותן כדי להבין מה מסתתר מאחורי הסיפור - וכאן ברנע אכן צודק, בהפוך על הפוך: לא מספיק לדעת שהוא המותג “נחום ברנע” או להתמצא ברזי הממשק של אורנג’.
אכן רב הנסתר.
אגב, סביר להניח שיועץ התקשורת של ברק, ברק סרי, שמע על אנה פרנק בטיול של היסודי ליד-ושם. לעומת זאת על מארק טוויין, ככל הידוע, לא דווח מעולם במקומון הדרומי שאותו ערך בגלגול המקצועי הקודם שלו.
שלא לדבר על הנזק שהוא גרם לאבי דיכטר. אבל ככה זה: מי צריך כישורים כשיש קשרים?
לרב הנסתר. למה לזלזל דווקא בדרום?
כי זה בא טוב.
נשמע כמו שרוצים שישמע בלי להגיד מה שלא P.C להגיד
ומעולם לא נאמר דבר מפיו בדרך כזאת או אחרת,someone forgot the word –kaze– and baenea is importent man and it is sad that even you are right you try to punish him.
עם יועצים כמו ברק סרי מה הפלא שהועצמה תדמית הנהנתן של אהוד חגג. אל מסיבת הכיבודים מצטרפים עיתונאים מקורבים כמו נחום ברנע, שמקבל את הודעת דובר השר ככתבם ולא טורח לבדוק לעומק. העיתונות ירדה אל שפל המדרגה. מזל שאפשר להיטפל לבלוגרים.
שיט, שוב אאלץ להכניס גם שם משפחה כדי לא להסתכסך עם אנשים שאני לא מכיר. כמה מגושם.
לנחום ברנע, באם אתה קורא כאן, הזדמנות לומר שהתאכזבתי ממך. לפני שבוע הוכחת בורות, שזה עוד נסבל בעיניי ואפשר לתקן. בטור מהיום אתה מגלה יהירות וזה בלתי נסלח. דווקא מעיתונאי שנחשב בעיניי להגון לא ציפיתי לקרוא איך אתה דורך על אחרים (היא לא מרק טווין ולא אנה פרנק… נו באמת. אתה גם קורא את מה שאתה כותב?) בשחצנות מלווה בזחיחות דעת. זה לא שלא אמשיך לקרוא אותך, אבל לא באותה רצינות בה התייחסתי למאמריך. חבל שעיתונאי מקומץ האמינים והנחשבים שעוד נותרו, מתגלה כ”עיתונאי קטן”. עצוב.
נחום ברנע נראה שאתה מתדרדר מהפח אל הפחת.
ממליץ לך לפתוח בלוג קטן ***
אתה לא יותר מעלה תאנה לצהובון של המדינה.
עיתונאי מכובד עאלק.
נחום ברנע הוא הפרצוף של האליטות העיתונאיות (אם יש כאלה) - יהיר, מנופח מחשיבות עצמית, שופט עליון, קודש הקודשים.
בעעעע (רצה להקיא)
נבוך בשביל ברנע ממה שאני קורא כאן, אבל כנראה שהביקורת עליו מוצדקת. מקווה שילמד מזה ויהיה יותר עניו להבא בכתיבתו הרהבתנית, גם אם מדובר בעם נחות כמו בלוגרים. כמו שנאמר: היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה.
אלכס - לכתוב “עם נחות כמו בלוגרים” זה כמו לכתוב “עם נחות כמו מהנדסים/מורים/נהגים”.
כמו שהבן שלי אומר: מה קשור??
אוי, סליחה… האירוניה שלך לא עברה את מסך המחשב שלי.
מה שאומר שאולי באמת הגיע הזמן לקום, לעשות מעשה, להתקלח ולצאת אל העולם, אל האתרים האמיתיים!
וכזאת אעשה!
כשעיתונאי כמו נחום ברנע עושה דאווינים ומתנשא מעל אנשים מה הפלא שהוא חוטף פה מקלחת כהוגן? לא הכרתי את הצדדים האלה באישיותו. עד היום הוא נראה סוג של עיתונאי קדוש שכמעט ולא דבק בו רבב, היום אני רואה שהכל חארטה. הוא לא יותר גדול מבלוגר שיושב כל היום בבית וגם לא מעיתונאי מקומונים. רק בגלל הגיל והוותק חושבים שהוא משהו. מתברר שהוא לא.
אוי, אלוהים, למה צריך להתייחס לכל פלוץ לא רלבנטי כאילו כתב דברי אלוהים חיים?
כי זה כיף ( :
ברנע, לאחד כמוך לא הייתי משלם דולר לשנה עבור בלוג. מיברג חרטטן כמוך, אבל לפחות מעניין וצבעוני. הוא שווה 100 דולר. לעומת זאת הכתיבה שלך נורא משעממת ומלאה מעצמה. יאללה תפרוש, יש חיים מחוץ לעיתונות. אתה בדיוק כמו הבלוגרים. צא לפנסיה, תיסע קצת בעולם כמו תייר שנהנה מהמסע ולא כמו עיתונאי שכל החיים מזנב אחרי נושאי השררה ומלקק בעכוזם.
מצטרפת ליריב. קח את הפנסיה וברח, נחום. בטח תקבל סכום יפה של שש ספרות, מה שבלוגר יכול רק לחלום. שמעתי שיש עכשיו דילים חמים לטורקיה. חושה נחום, לפני פרוץ המשבר עם המוסלמים מאנקרה, או שסתם תיקח קרוז לקוטב הצפוני. רק תפרוש ותעזוב אותנו בשקט ***
דווקא אהבתי את התגובה של ברנע. גם הודאה אמנם חלקית ומשתמעת, אך לא בלתי חיננית בכך שטעה, גם כמה תובנות ועקיצות יפות על הבלוגוספירה (כן, כמובן שלא כולם צעירים ולא כולם מחליפים את המחשב עם המציאות, אבל זאת נראית הכללה לא רעה ולא טריוויאלית), וגם הביא את התגובה של הפינגטון במלואה, וסיים בה את הטור. יפה לו.
דווקא נראית לי הכללה טריוויאלית מאוד, בנאלית מאוד, בדבר אוכלוסיית הבלוגוספירה.
אשריך.
אני עוד בשלב שדברים טריוויאליים מסוג אלה שברנע כתב בטור גרמו לי לחשוב מחשבות מעניינות. אבל אני אעבור את זה.
לפני כמה שנים למדתי בקורס תקשורת שנחום ברנע היה אחד מהמרצים בו. מהמרתקים, אם יורשה לי. התרשמתי ממנו עמוקות ומאז קראתי בשקיקה את טוריו המצוינים. צר לי לראותו בנפילה חופשית שאיננה מתאימה לעיתונאי ברמתו.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.
זה כל מה שיש לי לומר על נחום ברנע בעוד יום עצוב לעיתונות בישראל.
תחליטו מי חשוב יותר!!!http://www.youtube.com/watch?v=6UufCsisCAcו
כשנחום ברנע מדבר על הבלוגרים בהכללה גורפת מוטב שיזכור שיש ביניהם רבים שקונים ידיעות, מנויים על ידיעות, קוראים את ידיעות ומפרנסים אותו ואת חבריו. אני לא אומר שהם חסינים מביקורת, אבל לכתוב עליהם מתוך בורות ובהכללות זו פשוט יריקה בפרצופם שלהם ובפרצופם של יתר הקוראים שברנע משקר אותם. בלוגרים הם לא מיעוט שולי. יש למיטב ידיעתי כיום בישראל 200 אלף בלוגים. מי הם הבלוגרים האלה שברנע מטנף בהבל מקלדתו? אז לידיעת העיתונאי המדופלם אגיד לו: הם קוראי ידיעות, משלמי מיסים, משרתים במילואים, תושבי עיירות פיתוח, מאושפזי מסדרון בבתי חולים, יש גם מסעודות משדרות, הם כמוני וכמוך וכמו כל עיתונאי בידיעות אחרונות. כדאי שמר ברנע, שכנראה מכוון אל האליטות בשכונת רחביה, סביון, כפר שמריהו ובמגדלי אקירוב, יזכור את זה כשהוא ממהר לחרוץ דין בלי בדיקה נאותה.
ההתנצלות של ברנע מזכירה לי את המשל הערבי על הסולטן שיום אחד הרגיש את ליצן החצר מלטף בעונג את ישבנו. כשצרח הסולטן על ליצן החצר “מטורף! מה אתה עושה?!” - ענה לו הליצן: “מצטער אדוני הסולטן, חשבתי בטעות שזה הישבן של אשתך…”.
ועל זה אומרים בערבית שלפעמים ההתנצלות על המעשה גרועה יותר מהמעשה עצמו.
ברנע לא אשם שהעיתונים הפסידו קוראים צעירים. מה לעשות שהאינטרנט זמין, נגיש, מאפשר אינספור אפשרויות ואפילו דיסקרטי. אבל ברנע במקום לקרב את אותם צעירים לעיתונות, מרחיק אותם וגורם להם לשנוא את המדיה המודפסת בגלל שכמותו.
אני בלוגרית שלא מתביישת בזה שפעם ביום או יומיים, כותבת על נושאים הקרובים לליבי, משחררת לחצים נפשים, רוצה לשתף אנשים, שמחה שמגיבים לי. לפעמים אני כותבת על סדר יומי, וגם מעלה נושאים ברומו של עולם, בעיקר נושאים חברתיים, תורמת את תרומתי הקטנה לתקן עולם על פי דרכי.
אני רחוקה מרחק רב מהדימוי שיש לברנע על הבלוגרים: אני כמעט בת 40, מגדלת 3 ילדים, נשואה באושר, עובדת בחצי משרה, עושה פעמיים ביום הליכה, פעם בשבוע יוצאת לקולנוע ולמסעדה, פעם בחודש מארחת חברים, בשבתות מטיילת עם משפחתי ברחבי הארץ, פעם בשנה נוסעת לחו”ל, בקיצור חיה חיים לא רעים בכלל, וגם - מתנצלת בפני העיתונאי הנכבד - מבלה כמה שעות ביום מול מסך האינטרנט.
כל מה שכתבתי מיועד לאוזניו של עיתונאי *** לא מעודכן, שכותב בסטיגמות ונשמע שחצן לא קטן. כנראה שפרסי עיתונות שזכה בהם סובבו לו את הראש יותר מדי.
פעמיים ביום הליכה? מילא, אבל נשואה באושר!!!!
רוצה להדליק משואה ביום העצמאות?
גם אני הולכת פעם או פעמיים ביום. התחלתי בכך רק בחודשים האחרונים. אני תמיד שמחה לחזור גם למחשב, לאינטרנט, לקרוא מה אנשים חושבים. אני ממש לא בת 20-25. חבל לי שאיני צעירה כיום ( חוץ מן הסיפור של האידס) עם כל האפשרויות להתבטא מבלי להזדקק לאיזה ממסד או בוס.
זה נפלא סענינ שאפשר להחליף דעות עם אנשים ממקומות שונים בגילים שונים. נהדר בעיני שאפשר לקבל מידע רב גווני.
עם זאת אני שמחה שזכיתי להכיר את ישראל לפני 67.
ברנע אין לידיעות כסף לממן לך סלולר? ככה תוכל לצלצל לבנאדם ישר למכשיר ולא לבית שלו. מי מצלצל לבית של איש עסקים עסוק שמתרוצץ בעולם ועסוק בתיאום פגישות בין בלוגרים לשרי ביטחון?
חבל שאיש העסקים הזה לא היה בלוגר מן המניין. ככה היית מוצא אותו בבית בלי בעיה ולא נאלץ לקשקש שטויות בעיתון שלא תפסת אותו. זה תירוץ שמתאים לעיתונאי מתחיל. הופס, הנה גם אני מתחיל לדבר בהכללות.
במחשבה שלישית, ברנע מעולם לא פירגן לאף עיתונאי מלבדו. אם יש מוצא ישר של תופעה כזו הוא יזכה בסוף שבוע זוגי עם שמעון שיפר.
ומצד שני, לא יזיק לקרוא ביקורת הרבה יותר אינטליגנטית על אריאנה הפינגטון:
http://www.tnr.com/article/the-puffington-host
נחום מוכיח. עומד בשער ומוכיח.
מכמיר לראות מה נשאר ממנו.
עיתונאי בחסד?
פתט.
לא חלילה כדי לצנן את אורגיית ההשתלחות בברנע, אלא להעמיד דברים מעט על דיוקם- ברנע התייחס לאיכות העיתונאית של הבלוגים. אני מניח שהוא היה שמח בשמחתם של כל הכותבים בלוגים להנאתם כמו הוגנת בנמל או שאר המאתיים אלף ששפיים מיהר להיעלב בשמם.
מאז שעלה הנושא איני רואה כאן אלא אוננות בציבור.
למה? למה לדבר לא יפה?
מדובר בוונטילציה, לא באוננות.
הלוואי!!
בלוגרים מאוננים בבית, ומספרים לציבור!
לברנע: אתה משעמם קשות. האובססיביות הזאת, סיפורי המעשיות על בלוגרים שתקועים כל היום בבית מיצו את עצמם בטור הקודם. אתה חוזר על עצמך כמו תוכי מקולקל, מקור של צווחה אחת.
*** העיתונאי “הדגול” הפך לבטטה מפוהקת שמלהגת תקליט משמים קבוע. אתה מת להשתכשך במיין סטרים האינטרנטי, אבל לא מצליח להתחבר, אז במקום להשלים עם זה או לבדוק יותר לעומק, אתה כותב בולשיט של טקסטים. התמכרת לפולחן אישיות עצמי. הקירבה שלך לראשי ממשלות, שרים, ח”כים, בעלי הון סחררה את ראשך. תפסיק להשמיץ ציבור שלם של אנשים טובים, גם אם כל חטאם מסתכם בכך שאינם רואים כמוך את אור יום.
ותמסור בשמי ד”ש חמה לשמש.
אינני מחסידי הבלוג אבל כל הכבוד לבלוגרית דבורית שחשפה את פרצופו האמיתי של בכיר עיתונאי ישראל שהתגלה בכל מערומיו.
איזה פוסט(ור) מוצלח.
כלומר הפוסט מוצלח. אבל זה פוסט על טור=פוסטור
ברנע?
NEXT.
נחום ברנע “הגדול” כנייר לקמוס מהימן לעיתונות הרדודה של ימינו. ועוד יש לו טענות על כך שצעירים לא מתחברים לעיתונים…
הפוסל במומו פוסל.
למה צעירים כן מתחברים?
הגזמת!
נקמת בלוגר קטן ומושתן שלא רואה אור יום - לא ברא השטן.
שפר דרכיך נחום, אם תעשה זאת אולי יבוא יום שגם פישר כמוני בן 27 שכותב בלוג יציץ לראות את החפירות שלך ב”עיתון של המדינה”.
נחום ברנע סתכל על עצמך ***
יאללה תחליף תקליט, הוא שחוק כמו הכתיבה שלך.
מעניין מה ברנע מבין באינטרנט ובבלוגים שהוא מרשה לעצמו לחלק ציונים על ימין ועל שמאל כאילו הוא ביל גייטס? הוא הדיוט גמור בתחום הזה. מוטב שיתעסק בשיחות המשעממות שהוא עורך עם כל מיני עסקנים פלצנים.
נחום ברנע לא אמר לך ולווט שאת בת 20 או מקסימום 25 הוא אמר: “רשמתי לפניי שכמעט כל מי שביקש ממני תגובה לתגובות, והיו רבים, נשמע כבן 20, מקסימום 25.”
לדעתי הוא עשה איתך חסד כיוון שלי את נשמעת בהזדמנויות רבות כבת טיפש עשרה עם דגש על טיפש.
מעניין למה ברנע לא נתן קרדיט לוולווט שטרחה ליצור קשר עם הפינגטון ועשתה את מה שהוא לא עשה. כנראה שככה מלמדים היום בבתי ספר לעיתונות שברנע הוא אחד המרצים שם.
למה עיתונאי כמו ברנע מזלזל בבלוגים שכותבים קמתי, התרחצתי, התלבשתי? אפשר לחשוב שברנע נולד א.ב. יהושע. בעצם ברנע מעולם לא היה א.ב. יהושע, הוא גם לא היה עמוס עוז.
בוא נגיד שגם אנה פרנק הוא כבר לא יהיה.
מארק טווין? יש משהו. ימים יגידו.
נו שויין סבתא שלי היתה אומרת אוזגיזוקט
אז הוא אמר…..
על זה נאמר שכפי הנראה מר ברנע עם כל הכבוד לזכויותיו המרבות (ויש כבוד!) מוצא חן בעיניו הכי התפקיד של הזה שמר ברק שולף ממכנסיו בכל פעם שלוחץ לו קצת בשלפוחית. הכי אהבתי בהגיג של מר ברנע ההומוגניות שהוא מיחס לערב רב שמזנב פה בבלוגיות…חוסר הבנה שכזה רק מעיד כאלף עדים על הבנתו של מר ברנע בעניני העולם בכלל.
וזה העיתונאי שמתכבד לפתוח מוסף מכובד ליום שבת?
התוספת האדומה…
התוספת שתופסת.
אח אח אח ידיעות אחרונות.
איזה צימעס עסיסי מאכילים אותנו כל שישי העיתונים בהבלי עט של אנשים חסרי מושג.
השמש זורחת להם מהתחת ואנחנו ההמון עפר לרגליהם.
בושה.
לא יודע אם נחום ברנע היה בהנדסה אבל אצלנו בפלס”ר לימדו ושיננו שלא נכנסים לשדה מוקשים לפני שבודקים טוב טוב את השטח. ובתרגום לשפה הגבוהה שברנע מבין הכי טוב: טיפש אחד זרק אבן, מאה חכמים לא יוכלו להוציא.
זה פרצופו של עתונאי בכיר, זוהי פרצופה של העתונות הישראלית.
ואדם זה בא ללמדנו הלכות דרך ארץ ולהסביר לנו מה זה בלוגרים.
אלמלא זה היה עצוב זה ודאי היה מצחיק.
עוד אחד. מה קשור “פרצופה של העיתונות הישראלית”? מה ההכללה האווילית הזאת? היא כוללת את מאיר שלו? סייד קשוע? גדעון לוי? מה הקשקוש הזה שלך?
+
ואם כבר - תכתוב עברית: “ז-ה-ו פרצופה”, ולא “זוהי פרצופה”.
אורנה!!
סעיד קשוע גדעון לוי?
זהו? מה עם איזה יהודי? אחד? (אה, מאיר שליו..)
שכחת את אמירה בנת מחמוד הס?
לאינגו -
סייד (ולא סעיד) קשוע - ישראלי.
גדעון לוי - ישראלי.
( :
יהודי יהודי לא ישראלי !!
בערבית יש סייד וסעיד שניהם זה אדון, רק המתיהד שמתחנף ליהודים מעברת את השם .
אולי בכל זאת תמצאי איזה יהודי שיודע לכתוב חוץ מנציגי החמאס בציון?
הקובלנה היתה על פרצופה של העיתונות ה”ישראלית”.
הבאתי שלוש דוגמאות מיני רבות, לעיתונאים ישראלים, נאים בעיני.
לא היה פה שום דיבור על עיתונות יהודית.
כמה נלעג. ערכו, הנמוך ממילא, ממשיך לרדת בעיני. האיש מתעקש, בהתמדה יוצאת דופן, להדגים את בורותו.
הלקח למר ברנע: אל תתעסק במה שאתה לא מבין בו. לפחות תחקור, תבדוק, תברר.
עצתי לך: גש ביום ראשון לשילה ותבקש להתחיל מחדש, אפשר גם בשכתוב זמנים מודרנים. מה יש? אף פעם לא מאוחר.
ברנע לעולם לא היה מרק טוויין.
מצד שני תמיד יש סיכוי שיהיה הקלברי פין.
ההתחרבשות שלכם אחד בתחת של השני רק מוכיחה את אמיתות דבריו של ברנע.
באמת? באיזה אופן היא מוכיחה את אמיתות דבריו?
נו ומה?
ולוטה מתבוססת במיצי הקיבה של עצמה
אוואו הרבה זמן לא קרה פה! בטח יגיע ל100, חכי עם הפוסט.
קודם כל, כל הכבוד לולווט (כרגיל).
חשוב לציין, שהנזק האמיתי שברנע גרם הוא לא בשני הטורים האחרונים שלו (ולווט, האפינגטון והבמלוגספירה בכללה לא ממש צריכות תעודת כשרות מברנע), אלא בעשרות טורים שבהם הוא השמיץ בשיטתיות, ובערך באותה רמה של אתיקה עיתונאית, את מבקר המדינה ואת החשכ”ל לשעבר, ד”ר זליכה.
על קשרי ההון-שלטון-עיתון של “ידיעות אחרונות” עם אולמרט כדאי לקרוא בטור המצויין של אלי מזרחי:
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-24225-00.html?tag=20-10-32
עצוב ש***ברנע מקבל 2 עמודים כל כך יוקרתיים בכך סוף שבוע כדי לקשקש בקומקום וכותב מחונן כמו מיברג יושב מובטל בארה”ב.
נחום, גש תעשה קודם שיעורי בית לפני שאתה כותב על משהו שאתה לא מבין בו. איך אמר המשורר? התלמיד עולה כיתה, אך לא בבית ספרנו. אין בשביל מה לקרוא אותך אם זו רמת הידע שלך.
לברנע: קראתי אותך והתרשמתי שנעלבת מהבלוגספירה כמו שלא נעלבת מימיך, והכל מידי בלוגרים צעירים שבקושי רואים אור יום. הבעיה לדידך היא שהעולבים הם עלומים, ככה שבמובן הזה אני מבינה למה אתה רואה במרחב הזה שגעוני: הוא העביר אותך דרך העלבון הסתמי, חסר הזהות, ומכאן שפגשת את המעליב הפנימי, שהוא, מתברר, בלוגר פשוט.
תנחומיי לך.
אאוץ’ ולוטה מעליבה. כמה חשיבות עצמית אתם נותנים לבלוג נידח בפינה חשוכה. יאללה,יאללה,חלאס עם השתן שעלה לכם לראש.
כמה ביטויים של ברנע שאני לא מאמינה להם לרגע:
“התמלאתי קנאה”.
“מצד שני, חשתי צער”.
“אנשים נמרצים כל כך”
“מוכשרים כל כך”
…
קשקשן.
אתה מנסה לכפות תמונת מצב שגויה של עולם הבלוגרים בכך שאתה חוזר על דבריך כמה פעמים. שיבושם לך. ואם אתה כבר נטפל לכשרונה של הפיגנטון וקובע שהיא לא זה ולא זה, אני מייעץ לך ללכת לרענן את הכתיבה המיושנת שלך. קראת ברנע אחד, קראת את כולם והבנת את הפואנטה. אי אפשר לומר עליך אפילו שאתה רם אורן. אתה יכול לקבל את זה כעלבון.
העולם הוירטואלי מזכיר קצת את התפוז המכני. מעשי אונס בבית תרבותי. גבר עם מכונת כתיבה ואישה בחלוק אדום. מזיגה נפלאה בין חוסר מוסריות לבין יופי כמעט כפייתי של הבמאי. ועיתונאי קטן אחד עם פנקס יושב בצד ומחייך לעצמו כאילו שהוא מבין את הסצינה.
לפחות יש לו את הזמן, והצורך, לבקש מולווט שפה ושם (בארץ ישראל הבלוגיסטית) תצנזר מילים כאלה או אחרות. ההוכחה למעלה ***.
ברנע לא ביקש ממני דבר וחצי דבר.
זאת אני שמנסה לשמור פה על תרבות שיח וגם על שקיפות.
בעיני החמור ביותר הוא שברנע פרסם אם הבנתי נכון את מכתבה של הפינגטון (כך קוראים לה?) לדבורית בלי לתת קרדיט. זה נראה כמו אקט של זלזול מכוון. זה מכוער ולא אתי ואני חושב שמצדיק פנייה למועצת העתונות (אני רציני לחלוטין).
נישן בלילה היטב גם בלי לראות את שמה של ולוטה. התחינה והכעס על שהיא לא אוזכרה בידיעות מראים שהמדיה ההיא נחשבת אפילו בעיניכם. סו פאקינג ביג דיל, לא היזכירו את ולווט. יש לכם כאן הרבה ממנה. תסניפו שהקריז יעבור. ואני רוצה לשמוע את כולם ביחד משלבים ידיים ואומרים במקהלה: “ולווט, אוהבים אותך”.
יהודים, קצת רחמעונס על עתונאי ותיק.
אמנם מגיע לו שייכנסו בו אבל בשיטפון כזה טרם נתקלתי.
ולך מר נחום ברנע, הכותל המערבי נמצא במרחק הליכה מביתך, לא יזיק לך ללכת אליו ולהתפלל קצת סליחות על הדעות הקדומות והלא רלוונטיות שאתה כותב על ציבור גדול של אנשים.
לא מתפלא שמר ברנע כותב כמו שהוא כותב. שימו לב לשם העיתון בו הוא כותב
IDIOT אחרונות.
בדיחה כל כך נחותה, לא פלא שלא חתמת עליה בשמך.
אותי מצחיק שברנע מאשים בלוגרים שהם כותבים מהר בלי לבדוק. זה בדיוק מה שברנע עשה כשהוא כתב עליהם. כתב מהר ולא בדק. בל נשכח שאפילו קרדיט לבלוג של ולווט משם ציטט את תגובתה של הפינגטון הוא לא טרח לתת. דבורית עשתה לו את העבודה והגיעה לבלוגרית האמריקנית, בעוד ברנע מחכה עד לרגע זה שאדון מיוניס, שהוא בכלל צד שלישי בסיפור, יחזיר לו טלפון.
זו לא עבודה עיתונאית ולא כתיבה עיתונאית.
חבל על עתונאי ברמתו שהידרדר כך.
לשילה דה בר:
זו ההזדמנות לרענן את השורות. ברנע עשה את שלו, נראה שהוא כבר לא בעניינים. אם הוא רושם שטויות על בלוגרים תאר לך כמה שטויות הוא מפרסם משיחות שהוא מביא מפוליטיקאים.
אני מציע לך ללכת על יגאל סרנה בכפולה הפותחת של המוסף לשבת. יגאל כותב מעולה, הוא יכול להיות כתב חברתי מוביל. תעזבו כבר מאמרים כאורך הגלות מפוליטיקה ועניינים מדיניים שברנע קודח המון שנים ועושה את זה בצורה משעממת טיחו. תביאו את סרנה לפותחת ובכך תרוויחו קוראים חדשים שישמחו לקרוא כתיבה אמיתית ומרתקת מהשטח ולא לזיבולי שכל.
יגאל סרנה (לדעתי ולטעמי) הוא נודניק שלא החליט אם הוא רוצה להיות סופר או עיתונאי. אני מוצא את סגנונו בלתי נסבל בעליל. במקום להתמקד בדווח לשם דווח הוא מתמקד במטאפורות ותאורים ארוכים של אוירה ומיצי קיבה. להחליף את ברנע הוא לא יכול (ובטח גם לא רוצה)
עוד רבות ילמדו בשעורי תקשורת על תופעת הטבע שמתחוללת כאן היום.
בעיקר על השפה הירודה, העילגת והנמוכה בחסות האנונימיות המקודשת.
שים לב, יש גם תגובות אינטליגנטיות ולא מתלהמות, ויש כאלה שהן חצי חצי. ככה זה טוקבקים, כמו דמוקרטיה. מתוך ערימות המילים מתפתח פה דיון מאוד מעניין.
לא ברור אם זה צונאמי או סערה פחות קטלנית, אבל שלולית זה לא.
יש טוקבקים ויש בלוגוספרים. לטוקבקיסטים משובחים יש לרכוש כבוד. לבלוגוספרים ש”מתחזקים קבוצות תמיכה” (אימצתי) יש לרכוש לעג.
ברנע נלחם על צדקתו המודפסת, הוא אינו משכיל להבין שהחוקים השתנו שאת כן משפיעה שלרשת יש היום מקום, אולי החשוב ביותר בין אמצעי התקשורת. אני מכורה ויודעת, אולי יקח לו קצת יותר זמן.
טוב אין ברירה אבל…
בינינו רוב הבלוגים באינטרנט זה שעממום אחד גדול של חבורת משועממים, שמתחזקים קבוצת תמיכה. חוץ מאולי עשרים שלושים ששווים משהו.
גם רוב הכתוב בעיתונם
כל הכבוד לולווט שחשפה את ברנע, מדובר בבלוגרית משובחת ואמיצה מאין כמוה שתרומתה לעולם התקשורת הישראלי הוא בלתי יסולא בפז ובלתי יסולא בכלל, אחת הטובות, המשכילות, העמוקות והכי הכי שיש בעולם בכלל ובוודאי בישראל. ובכל זאת אני רק שאלה קטנה: מה היא תרמה לעיתונות, לחופש הביטוי, ומה תרם ברנע? מה ניצב מאחוריו, שנים של עשיה בשטח, יום יומית, עם כמה חשיפות לא רעות, ומה היא עשתה, שלחה מייל להפינגטון, שזה הישג אדיר, לא הרבה עיתונאים עשו דברים כאלה, רק מעטים העיתונאים שהגיעו או אי פעם יגיעו לכזאת רמה של תחקיר נדיר, ובכל זאת…
דבורית, את פשוט מגוחכת. מתחננת שמישהו ייתן קרדיט לרסיסי הרכילות שהשגת - כדי שתוכלי סוף סוף, אחרי חיים שלמים במקצוע, להיות מוזכרת בעיתון גדול. זו, כנראה, תהיה פסגת עשייתך. אלא אם כן אנחנו מחשיבים את הפוסט המביש “הגהות לגלעד שליט” שפרסמת לפני שבועיים. אם מישהו רוצה להדגים בצורה הטובה ביותר את הביקורת על הבלוגרים “העיתונאיים”, הוא פשוט צריך להפנות לרשימה שפרסמת שם. משהו שלא היה עובר שום סף של שום כלי תקשורת.
אלא שבניגוד לברנע שניצב בודד מול עדר המתלהמים האנונימים, לדבורית יש גייסות של מליצי יושר שתיכף יקראו לך ולי טרולים.
אני מקווה שברנע הציץ לפחות באותו פוסט מחפיר בשביל לדעת עם מי יש לו עסק.
תגיד, יא חציל משריש, היא כתבה משהו על “תרומתה לעיתונות” לעומת “תרומתו לעיתונות”? ושוב נקרא עכשיו את התזכורת היומית האובססיבית שלך ל”פוסט ההגהות על גלעד שליט”?
תראי איזו היסטריה אובססיבית נוצרה כאן סביב מישהו שהעז לפגוע בבלוגרים.
מה זו כבר תזכורת קטנטנה לפוסט מביש ולגלעד שליט לעומת הטרוף שאחז אתכם סביב ברנע.
100 בלוגוספרים מפטפטים שיחת קרן רחוב. כאילו, מה הקטע שלכם? כולכם בלוגוספרים.
פרופורציות חברים, פרופורציות.
לך, נחום ברנע, שבזמן האחרון נדמה שקצת סטית מהעיקר, סוג של ורטיגו רעיוני/כתיבתי/מקורותי. מילא הסייפא של הטור מהשבוע שעבר, שהעיד על מה שבין בורות להתנשאות, אבל אפילו התיקון - או מה שלא חשבת שאתה עושה - היה הזוי עוד יותר מהמקור. נדמה שבאמת נעלבת, נדמה שבאמת חטאת - ובעיקר נדמה שאין לך במה להתעסק בו בטור של המדינה. תחזור לבסיס, לטובת כל קוראיך ואוהביך. את העיסוק בבלוגים תשאיר למי שיודע לעשות את זה - מה לעשות - טוב יותר.
לך, וולוט, שלפעמים שוכחת שיש הבדל מהותי בין לכתוב על מה שאחרים כותבים לבין לייצר תוכן אמיתי. אפשר להגיד הרבה דברים על ברנע, אבל אף אחד לא יכול לקחת לו את כושר הכתיבה, המקורות, ההיסטוריה, הסקופים וראיית הנולד. גם ככה ההתייחסות הקודמת וזו הנוכחית רק תורמת לבלוגספרה. מי היה מאמין לפני שנתיים שהטור של המדינה ידשדש בביצה הדיגיטלית המקומית. כמעט חזון למועד. וולוט, קצת ענווה לא תזיק. יש גבול ללעומתיות והדווקאיות והקטנוניות שאפשר לשפוך. עצם ההתעסקות הדווקאית הזו, על חודו של יוד, מלמדת בסוף על מי מרגיש כאן יותר “קטן”. וחבל. יפה לך ויפה לו.
ולכם, כולכם. המדיה החדשה לא חייבת להרוג את המדיה הישנה. הדיונים ווהויכוחים ראויים הם, ובלבד שמתעסקים בתוכן - ולא רק בצורה. לא צריך להרוג את ההורים בשביל להגדיר זהות, ויפה שעה אחת קודם.
מדינה קטנה.
הרבה מדיה.
יותר מדי רעש.
תסתדרו, ילדים.
זה אולי לא נעים, האמת אפילו עצוב - אבל בגדול, כשמסננים את “הטעויות הקטנות” של ברנע שקל לכם להטפל אליהן - הוא צודק לחלוטין. כלומר, “הבלוגוספירה” היא לא יותר מלקט אינסופי של מכתבי קוראים שברגע שיופנה אל אחד מהם הזרקור והוא יצטרך טו סטנד אלון - הקורא-כותב הזה ישתין במכנסיים מחוסר משמעות.
ברנע, לפני שאתה נעלב בעיתון של המדינה כדאי שתשנן כמה עובדות שלא ידעת וכנראה שגם לא תדע על הבלוגספירה. הדברים שכתבת הם עלבון לאינטליגנציה.
לדעתי זה פשוט ביזיון. גברת דבורית, שעיקר עיסוקה הוא בללקט טעויות הגהה בטקסטים של עיתונאים בעלי שם, באיזשהו שלב שכחה את מקומה. והינה, תלמיד כיתה ג’ שלמד קצת ספרות קורא תיגר על עגנון. אל תשכחו: כשניסתה לייצר תוכן אמיתי משלה, זה נגמר בפוסט “הגהות לגלעד שליט”.
כן, אה? מרוב שוולווט כזו קטנה, ברנע אפילו לא מצא לנכון לתת לה קרדיט. צא מהסרט חמוד, בזכות ולווט ברנע השיג את הפינגטון, אחרת הוא היה מחכה לביקור הבא שלה בעוד 3 שנים עם שר הביטחון הבא כדי לשמוע ממנה את גרסתה.
ומי אמר שלפגוש את הפינגטון זה ביג דיל. דבורית עושה את זה מצוין בגראז’ים בחולון.
קראתי את הטור של ברנע מהיום, מה הוא כותב על נסיעות ברק לפריז - ריקבון ושחיתות וכל אלה וחשבתי שאם ברק היה כותב את אותם על דברים על ברנע זה לא היה לגמרי מנותק מהמציאות. בתוספת קטנה אחת: בורות.
הדבר העיקרי שמציף את הבלוג היום הוא השנאה הכמעט-גורפת לנחום ברנע.
מה
יכולה
להיות
הסיבה
לשנאה
גורפת
כזו?
ברור לכולנו שהסיבה אינה היותו של ברנע כזה עיתונאי גרוע.
לא שונאים אותו, אלא בזים לחוצפתו לכתוב דברים חסרי בסיס על נושא שהוא אינו בקיא בו. על גניבת דעת שמעת? זה ברנע.
כן - אבל מה הוא ה”נושא” שברנע אינו בקיא בו? הבלוגוספירה איננה נושא, אלא רק פלטפורמה לנושאים… הלא כן?
יש לי הצעה מעשית אליך, מר ברנע: מה דעתך לקיים מפגש עם בלוגרים? שב עם חמישה שישה אנשים שתבחר בעצמך, ודבר איתם על המדיה שאתה כל כך רחוק ממנה וחוטא לדימוי שלה. אני בטוח שתצא מהמפגש עשיר יותר בידע, בתוכן וגם עם כבוד רב יותר לאנשים שאתה מכפיש סתם. תהיה לך אחלה של כתבה לעיתון, ואולי כך תכפר על העוול שגרמת בשבוע האחרון לבלוגרים.
מה דעתך?
אחרי שנרגעתי מפרץ הצחוק שתקף אותי למקרא הקשקוש של ברנע אודות פרשיית הבלוגרית, קראתי בספקנות רבה את יתר הנושאים של ברנע היום בטורו. לא בטוחה שלא היה יכול להכניס חזק יותר לברק, לא בטוחה שהדברים שכתב על הילדים הזרים באים ממקום של ידע, או סתם אורח לרגע שסידרו לו כמה ילדים זרים. את הטור איתם סיים באופן מגוחך כששאל ילדה מה דעתה על המשבר עם טורקיה, נו באמת. פשוט טמטום. זה טור רציני או סוג של סאטירה זולה?
למה אף אחד לא כתב שברנע שוב חיפף! ולא בדק עובדות. אוויר צח? למאות אלפי אנשים באזור מפרץ חיפה אין דבר כזה, ויעידו שיעורי התחלואה והתמותה ממחלות רלוונטיות.
לכל דור ודור בעיתונות יש את הדרקעס שלו שמחפשים כל הזמן למה המדינה שלהם לא טובה יחסית לאחרים או בלוגרים שמלוגרים, כבר מחרטטים משהו נבזי בלי קשר לכלום. שנאה עצמית משולבת עם צורך בניטור עצמי גבוה יחד עם דימוי עצמי נמוך ורגש אשם בלתי מעובד.
על חטאיו של נחום:
שכתב השמצה על בלוגרית ולא טרח לבקש את תגובתה
שהשיג את תגובתה דרך צד שלישי ולא חשב לתת קרדיט למקור
שכתב שטויות וסטיגמות נבערות על הבלוגספרה
שממשיך להתנהג ולכתוב כאילו הוא יודע כל ולמעשה לא יודע מאומה
על החתום: נחום ברנע מבכירי עיתונאי ישראל.
מביך.
בסדר, אני חושבת שמספיק להיום, כולם להתפזר חזרה לבתים, אה סליחה, אנחנו כבר שם, לא יצאנו ולא ראינו את אור השמש.
לסיכום: נחום תקום למד שיעור מאלף. למד שלמקל יש שני קצוות. תכפיש קהילה מסוימת, תחטוף אש בחזרה. היום הצלחנו לגמד את דמותו ולהטיל דופי ביושרה שלו כעיתונאי מהימן. אני בטוחה שהוא למד את הלקח, מקווה מאוד שעורכיו שקראו כל מילה כאן יקחו לתשומת לבם שהעובדה שקוראים לך נחום ברנע לא הופכת אותך לאורים ותומים, לא לתנ”ך ולא למשה רבנו. ברנע התגלה כמו כל עיתונאי, כמו כל אדם, הוא טועה, הוא מרבה לטעות, הוא כותב מתוך אי ידיעה ואי בדיקה, עושה טעויות של טירון, נכשל בהבנת הנקרא, לא מצליב עדויות. חבל מאוד. מאחד שכמותו ציפינו ליותר, להרבה יותר.
להתראות נחום תקום בסיבוב הבא שבו תעז לכתוב סרה על אנשים שכל חטאם הוא שאין לך הרבה מושג מה הם עושים.
שבת שלום שתהיה לך.
נדמה לי שאת נסחפת. לא למד שיעור מאלף, ולא נעליים. גם 1,000 תגובות בבלוג הזה, לא יפגעו בציפוי הוותיק של ברנע, ובמעמד שלו, בתוך העיתון ומחוץ לו.
אנחנו סתם כלבים שנובחים בעת שהשיירה עוברת.
אומרים שכלב נובח לא נושך אבל הוא עושה המון המון רעש ומעיר את כל השכונה.
הב הב הב…
את צודקת. הוא לא למד שיעור וגם לא ילמד. גם 100 אלף תגובות לא ישנו זאת. יש אנשים שיהירותם והדעות הקדומות שלהם מונעות מהם ללמוד ולהכיר במציאות.
מה שכן, אנחנו למדנו עוד כמה דברים על ברנע. על הרדידות, החפיפניקיות, הנקמנות, הבורות.. לא עניין של מה בכך - מדובר בכמעט שחיטה של פרה קדושה.
להטיל דופי ביושרה שלו? מי היה ער לדיון הזה, עשרים איש במרכז תל אביב שאף אחד לא מתייחס אליהם? תתחברי למציאות.
כל הכבוד להתארגנות הזריזה של הבלוגרים נגד זה שחרץ לעומתם לשון. מקווה שברנע יחזור לכוכים שלו משם הוא מדווח על דיונים בכנסת ופגישת מדינאים. מעניין מי צולח את אלפי המילים המשמימות שלו. שמעתי שהעורכים שלו בידיעות מורידים את הטקסט שלו ישר לדפוס, בלי לערוך אותו. מבין אותם. למי יש כוח לקרוא את גיבובי המלל האינסופיים שהוא עורם עליהם לכבוד שבת?
הייתי מוחק פה חמישים אחוז מהתגובות, גם את אלו שמקללים את ברנע וגם את אלו שמציקים לך, ותחסמי כבר את המטומטם שמדבר כל הזמן על ההגהות של שליט, זה מפריע בעיניים, תודה.
הייתי והייתי והייתי. עוד חוכמולוג המטיף לסתימת פיות.
אולי תפתח לעצמך בלוג שם תוכל למחוק 50 אחוז מהתגובות כולל אלה שיכתבו לך על ההגהות של שליט.
שוב אתה? עדיין לא השגת חיים מחוץ לבלוג הזה שאתה מתעב אותו ונמק בו?
וואו נכנסתי עכשיו לראשונה לבלוג, ומה זה…. פצצות לגבות. הבלוגרים התאחדו נגד נחום ברנע. קראתי מרותק. שמח שהשבתם לאיש כגמולו.
לילה טוב.
“השבתם לאיש כגמולו”… זה טוב.
את נחום קוראים חצי מיליון איש בסוף השבוע, ואת הבלוג הזה… כמה אנשים פחות.
אבל נחמד לשמוע שאתה שמח.
חצי מיליון איש? טוב שלא נכתב כל עם ישראל. קצת מידע אישי בין חברים שרובם לא טורחים לקרוא אותו, לא כל כך בגללו אלא בגלל הנושאים, ולא מעט מהם שהפניתי את תשומת ליבם בגלל שבוע שעבר (שכן מה שקשור לרשת כ-ן מעניין אותם) שאלו אותי על מה הרעש, כאילו מי זה? אחרי ההסבר שלי על היותו אייקון עתונאי ידוע הם עוד יותר לא הבינו על מה הרעש. מה קשור?
ברנע לומד (לאט לאט) עוד כמה אמיתות בחיים.
מיי, את מבלבלת את המוח. את ברנע קוראים מאות אלפים לא מכיוון שהוא ברנע, אלא מכיוון שהוא כותב ב”ידיעות”. אם תוכל/י להוכיח לי שיש קורא אחד שקונה “ידיעות” בגלל נחום ברנע, אני אסכים עם הטענה שמדובר בגדול הכותבים בעיתונות הישראלית.
בינתיים הבלוג של ולווט הוא אחד הפופולרים בבלוגוספירה (כשהיא כתבה בישרא, זה היה אחד הבלוגים הפופולריים ביותר) בגלל הכותבת, לא בגלל הפלטפורמה.
וזה, אם תרצי, כל ההבדל בין העיתונות המודפסת המסורתית לבין עולם הבלוגים.
כמובן שולווט היא בלוגרית מאד פופולרית, איש לא מערער על כך.
בתאכלס, הרי מאד נחמד לקנח את קריאת העיתונים בבלוג שעיסוקו בטעויות ובפאשלות שלהם. לבטח (כמו שמראה פוסט זה), מרתק לקרוא את ההיסטריה הקולקטיבית שאחזה בבלוגרים כשכתב בכיר מעז ללגלג עליהם.
השאלה היא כמה תכנים מקוריים יצרה ולווט ומה הערך המוסף שלה חוץ מרכילאות תקשורת.
על פי המקוריות, התבונה והרגישות של הפוסט המשוקץ על גלעד שליט, השאלה נשארת מרחפת באויר.
אני לא אגן על ולווט. אני בספק אם היא צריכה אותי בתור תנא דמסייע. אבל הפוסט הזה הוא חשוב מכיוון שהוא מייצג את התמורה שעוברת העיתונות: מעיתון מודפס ומוסד, הנמצא בידי בעל הון, לבלוגים אישיים. נחום ברנע, רון מיברג ועוד רבים הם מייצגי העיתונחות הקלאסית, הוותיקה. אבל הם המוהיקנים האחרונים.
ויש לדבורית הרבה תוכן מקורי. עובדה שאת מגיעה לכאן כדי לגלוש. ולגבי הניתוח על הוידאו של גלעד שליט: ולווט לא לבד. נעשו ניתוחים נוספים לקליפ ולטקסט. אף אחד לא ניסה לעשות הגהה, אלא להבין מה עומד מאחורי הדברים, מי כתב/הכתיב אותם.
אבל מי שלא הבין עד עכשיו, לא יבין אם יסבירו לו עוד אלף פעמים.
הטוקבקים פה הגיעו לרמת הטוקבקים בוואינט, שום דיון רציני, שום אמירה משמעותית חוץ מהשתנה לפרצופו של ברנע. באמת, המקום הזה ירד נמוך. נחום ברנע היה ויישאר עיתונאי מוכשר, וקבוצה של 3000 איש שעושה רעש כמו 100000 היא עדיין קבוצה של 3000 איש (הכוונה לבלוגרים).
אכן שום דיון רציני (כמה כיף זה ביטול עצמי).
אין ספק שברנע הוא עתונאי רציני ומוכשר. חבל רק שהוא לא נותן מעט כבוד למדיות אחרות, שוכח, פה ושם, לעשות מעשה עתונאי, מנסה לכפר על מעשהו במעשה אחר ולפי מטאפורת הבוץ ששוקעים בו ממשיך להתחפר בעמדותיו ושוקע עוד קצת.
הדיון הרציני היה רק הפוסט החשוב של בעלת הבלוג שהביאה את הסיפור המלא - כולל תגובה מהפינגטון לעומת מר רציני ומוכשר שלא טרח בבסיס. השאר זה רעשי רקע (יש שיגידו מחיאות כפיים רשתיות).
מופע איימים של חברי הקו קלאס קלאן.
מגיעים הנה בתחפושות שלהם, ובחסות האנונימיות עורכים לינץ בעיתונאי.
איזה כיף…. קצת נחת לדבורית וקצת עונג שבת. סוף סוף נותנים לה קצת מנוחה מגלעד שליט.
אז מה בעצם יש לנו פה? בלוגרית זוטרה, שעיקר עיסוקה בהגהות (כולל לשבויי מלחמה), שאוכלת את עצמה על כך שלא קיבלה קרדיט, וכך פספסה את ההזדמנות כנראה האחרונה שנותרה לה לחדור לעיתון של המדינה. אז את העצבים היא מוציאה על עיתונאי אמיתי, שכן עושה משהו בעל משמעות בחייו. אני מניח ש-99 אחוז מהמשמיצים פה הם כאלה
חולה עליך. דקות האבחנה הפנומנלית מרגשת אותי מאוד.
את מאכילה את הטרול הזה כל הזמן, תמחקי תגובות שלו, די!
אז איך נגיע ל- 200?
בוא נעשה סדר:
אני מרחמת עלייך, עדיין.
אין לך חיים מעבר ל”פוסט ההגהות” של גלעד שליט, שרק אתה רואה אותו ככזה.
מי אתה?
מה מניע אותך?
מהן מחלות הנפש שלך?
שאלות קשות, רבותי, שאלות קשות.
רפי גליק על ברנע.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1272235
האם ברנע עושה בכוונה דברים שיגרמו לנושא של מיברג לרדת מכותרות הולווט?
ההתארגנות המהירה והיעילה של עשרות בלוגרים שהגיעו כדי להלום בברנע מרשימה הרבה יותר מעוד כמה שורות שטותיות במוסף של המדינה שכתב עלינו. תודה לנחום ברנע שהצליח לאחד כך את עולם הבלוגים. ולברנע עצמו אני אומרת: של נעליך כשאתה מדבר ממרום אדונותך על אנשים בישראל, גם אם אתה לא מצליח להבין מדוע אינם מואילים לצאת מבתיהם אל אור השמש. חתיכת חוצפן.
טוב שגם יואב יצחק גמר על נחום בורשטיין ברנע בטורו אתמול. אין עשן ללא אש.
גל מור על ברנע.
http://www.holesinthenet.co.il/archives/5180
ולסיכום: היה בעיקר מביך לולווט, הדהירה אחרי קרדיט, ההתגאות בסקופ הענק: משלוח מייל להפינגטון, דברים שכל עיתונאי זוטר שבזוטרים חי איתם כדבר שבשגרה, כל זה מעיד היכן הבלוגספירה, או יותר נכון היכן ולווט, והיכן העיתונות.מבקר אמור להיות אדם שמבין בתחום עיסוקו, תראי לנו תחקיר רציני אחד שלך, תפרטי את ההשכלה שלך, תוכיחי עומק וניתוח מושכל ולא תיקון טעויות הגהה, ואז נתייחס אליך ברצינות. את כל זה, אגב, ברנע הוכיח מזמן. מביך לקרוא התלהמות כזאת ממך על ברנע, ואני, אגב, לא הכי מעריך אותו, יש לדעתי עיתונאים הרבה יותר טובים ממנו, ובכל זאת…
מה עניינים, פוליצר (ועמוס חוז)?
חזרנו לשגרה? התגעגעתי.
אבל לא תאמין, אני מסכימה איתך:
—
“…משלוח מייל להפינגטון, דברים שכל עיתונאי זוטר שבזוטרים חי איתם כדבר שבשגרה…”
—
נכון מאוד! כל עיתונאי זוטר שבזוטרים. אבל לא עיתונאי צמרת כברנע.
–
חוץ מזה אני חסרת השכלה. מרוצה? שום דבר. אפס מוחלט. אני מתקשה גם בקריאה וכתיבה.
הצ’ולנט לשבת אפאס לא ממש הצליח לולווט.
קרעה את ה***, התאמצה והזיעה, והקורא התמים (שאינו בלוגר) נשאר רק עם נפיחות.
אין לי שום מניות בקונגולמרט ששמו דבורית, ולמעשה גם לא הרבה סימפטיה. עם זאת, לעשות רדוקציה פשטנית לבלוגוספירה היא מטופשת בדיוק כמו לעשות האדרה לנחום ברנע או לכל מי שמקבל גרושים לכתוב בעיתון המודפס.
ראבאק, מדיה זו מדיה. יש מדיה אלקטרונית ויש מדיה מנייר, הכותבים הטרוגנים מאוד וממילא לא ניתן לסווגם רק על פי סוג החומר שעליו הם מופיעים.
ומילה ביחס לברנע - בקריאה עקבית שלו במשך שנים (ההורים שלי לא עוברים סופ”ש אחד לרפואה בלי ידיעות, המסכנים), הוא ממש ממש אוברייטד. הוא לא שנון, הוא לא מקורי, הוא באמת לא ראוי לריספקט שרוחשים לו. באופן אבסורדי, הדבר היחיד שיש לרכוש לו כבוד הוא המיקום של הטור שלו. הבנייה קלאסית של המציאות. (אגב, הדבר נכון לא פחות ליואל מרקוס). אולי יש להם מקורות מצוינים (מחוברים היטב לפרנסי השלטון), אבל הדבר יכול בהחלט להגזר מהחלטותיהם של נוני מוזס ושוקן, ולא מאיכויות אינהרנטיות כלשהן של הכותבים.
קונגלומרט?
וידאתי שוב במילון שאני מבינה את המילה.
בקשר להיעדר סימפטיה - נו בסדר. פה אני כבר מרגישה בבית.
אז הבן אדם לא מבין בבלוגים. הוא לא מהדור הזה וגם לא עושה מאמץ להתחבר אליו. הוא שמע שיש דבר כזה אינטרנט ושהיום כל אחד יכול לכתוב, אבל הוא מתעלם כי זה שטויות. בעיניו.
אז במובן הזה - צר עולמו כעולם הנמלה.
אבל מכאן ועד להגיד שהוא לא מבין בתחום שהוא כן מתעסק בו - פוליטיקה וחברה - ושעכשיו אי אפשר יותר להאמין למה שהוא כותב וצריך להפעיל עליו עורך נוקשה וכו’: שטויות במיץ גזר.
מה הבעיה האמיתית כאן? שאת רובנו חינכו להעריץ את נחום ברנע, כמודל ומופת של עיתונאות, ופתאום, אופס, הוא מזלזל במה שאנחנו - הבלוגרים - עושים. בקיצור, הכל פה משחק בגן ילדים. תודה לאל, עוד שבוע-שבועיים זה ייעלם. ברנע יחזור לקפץ בין הגבעות של יהודה ושומרון ואנחנו נמשיך בענייננו.
הוא אשר אמרתי:
הבעיה האמיתית אינה יחסו של ברנע למדיה כזו או אחרת, אלא האינטרסים הסמויים שהביאו לכך שהאייטם שלו נראה כפי שהוא נראה. במובן הזה, רוב המגיבים נובחים על העץ - או הכלב - הלא נכון.
ולא, אני לא יואב יצחק.
לא התפלאתי. האינטרנט, ענף התקשורת שבו אני פועל, דווקא לא חסר אותו סוג של לוקאל־פטריוטיות, התלהבות נעורים וכעס קהילתי. רשמתי לפניי שכמעט כל מי שביקש ממני תגובה לתגובות, והיו רבים, נשמע כבן 70, מקסימום 75. זה קהל שהאינטרנט ועולם הבלוגים הפסידו. בכל המערב.
מצד שני, חשתי צער על שאנשים אדישים כל כך, לא מחוברים כל כך, מבלים את כל זמנם בחוץ, מתחת לקרני השמש המסרטנים. יש הכל בבית, גם אוויר, גם מיזוג, גם מסכי LCD. לא הכל בחיים מתרחש בבית קפה בשכונת רחביה.
דבורית, קצת צניעות, מעט ענווה. נחום ברנע לא נתן לך קרדיט על מייל הלשנה איזוטרי לדודה מאמריקה. איזה סיפור! אז גברת הגהות מכריזה מלחמה, ומגייסת עדת מתוסכלים, מול חתן פרס ישראל. ההתנהגות שלך פשוט מבישה. אולי כדאי להזכיר לכולם שבימים כתיקונם, את מוחקת תגובות ביקורת שלא מוצאות חן בעיניך, ולא מתביישת לומר שאת בולשת אחר כתובות ip. גברת עיתונות חופשית עאלק
כאמור, אני מרחמת עלייך.
אין לך חיים מעבר ל”פוסט ההגהות” של גלעד שליט.
מי אתה?
מה מניע אותך?
מהן מחלות הנפש שלך?
שאלות קשות, רבותי, שאלות קשות.
לא הזכרתי את “פוסט ההגהות” לגלעד שליט, אבל אם את כבר מזכירה - גם פוסט ההגהות לגלעד שליט יכול ללמדנו על איכותה של בעלת הבלוג. הינה, ניסתה לייצר מוצר משלה, ותראי איזה אסון קרה. אגב, הדבר המדהים ביותר בעיני הוא שלמרות העשרות שביקרו אותה על הבושה, היא מתעקשת שמדובר בטקסט ראוי. והיא עוד מנסה ללמד אנשים כברנע עיתונות
“מול חתן פרס ישראל”…
וואוו. כולם לעבור לדום מתוח! ורצוי גם להשתחוות ולאבד את חוש הביקורת.
כבוד לדבורית שעומדת על משמר הבלוגים מול קנאת העתונות המודפסת
180 תגובות. וואלה.
וכל כך למה?
כי הנה נושא נהדר שאפשר להשתלח באמצעותו, ועוד לכמה כיוונים.
כל כך למה?
כי כולם שונאים/מקנאים בנחום ברנע.
[...] דבורית שרגל – נחום ברנע נגד האפינגטון והבלוגוספירה. [...]
נא לעבור לדום, להצדיע ולהריע, לולווט היה סקופ אדיר ומי שמטיל בכך ספק הוא חולה נפש עם בעיות קשות מאוד. הרגעי, ארנה אושרי, אם ככה מתייחסים בידיעות לקוראים העיתון בבעיה קשה. מותר ואף רצוי להטיל ספק בכל טקסט כתוב, גם בזה של הבלוגרית הטובה ביותר ביקום ובסקופ האדיר ביותר שנראה פה אי פעם במדינה. דרך אגב, אף אחד לא פנה להפינגטון בשאלות מפני שזה לא מספיק מעניין ואף עיתון לא חשב לעשות פולואו אפ על איזה טורון עלובון של ברנע. אבל עכשו ברצינות, היה לך סיפור מדהים, אני באופן אישי לא מכיר אף עיתונאי שהגיע להישג כזה.
הרמטכ”ל, חסר השם, תרגיע אתה.
איש לא טען שלולווט היה “סקופ אדיר”, לא בזה מדובר.
ולווט הצביעה על מקרה אחד שבו ברנע התייחס לעיתונאית-רשת בצורה מזלזלת, ומכאן התפתחה היסטריית בלוגרים שלמה.
(ואני לא מייצגת את ידיעות כאן בדיון, אלא רק את עצמי ואת והתולעים שלי).
אין טענות לאורנה, היא מקבלת עכשיו שכר מידיעות ולא יכולה לצאת נגדו. כך היה כשעבדה בהארץ. זה טבעי ובסדר. לא מצפים ממנה לכלום.
חבל שאת לא קוראת את כל מה שאני כותבת כאן, פחדנית נטולת שם ואינטגריטי.
ואם גם היית טורחת לקרוא מעבר לשם שלי, היית רואה שהואשמתי בהגנה על ולווט, ולא בהגנה על ידיעות, פקצה.
הרמטכ”ל, עורך צמרת, עמוס וכו’ וכו’: מאחר שאתה לא מבין מה הבעיה עם התגובות שלך, אסביר לך: אתה כותב בעשרות שמות (”זאת הפעם הראשונה שאני מגיב”) ויוצר מצג שווא של עשרות אנשים. פדיחה לי, פדיחה לך.
אין לי בעיה שתמשיך לכתוב עשרות תגובות נגדי בניק הראשוני שלך, שהתחבב עלי, פוליצר, אבל לא אתעקש על זה. אתה יכול לבחור כל שם אחר. רק כדאי שתהיה שקוף והוגן.
ואולי תהיי את הוגנת ותספרי לכולם מהיכן המידע הזה: את בולשת אחר כתובות ה-ip של גולשים שמבקרים באתרך. בתור אחת שמתיימרת לדרוש בשם השקיפות, יהיה נחמד אם בראש הבלוג תיכתב ההערה הבאה: כותבת בלוג זה עוקבת אחר כתובות ה-ip של מבקריה. את יודעת, יכול להיות שיש כאלה שירצו לדעת אם פוגעים בפרטיותם
מאחר שהחמצת את ההסבר הקודם שלי (או שכחת), אחזור עליו:
בכל פלטפורמות הבלוגים (כמעט) בעלי הבלוג רואים, באופן מובנה, את כתובות ה-IP של מגיביהם. בכל האתרים רואים את הכתובות כל העוסקים באישור טוקבקים, ו/או העורכים.
ככה בנויים הבלוגים. ככה בנויים האתרים. ככה בנויה הרשת.
אתה בהחלט יכול להתלונן בפני המועצה העליונה של האינטרנט בישראל על החוצפה.
לסיכום - ברנע דורש התנהגות לפי כללי האתיקה העיתונאית, אבל בעצמו נוהג כך רק כשבא לו. לי כל הפרשה נשמעת כמו היסטריה של דינוזאור החושש מעידן חדש שקם לכלותו. הרי ברור שהאינטרנט הוא העתיד, בהיותו אינטראקטיבי, משלב קול, תמונה, קישורים וכו’ - ולברנע לא נותר אלא להמשיך לנבוח מול השיירה הדוהרת.
אבל ברנע הוא ספינקס.
למיא -
דווקא ברנע לא נשמע לי כמו דינוזאור היסטרי. מה שקרה כאן בתחתית הפוסט היה היסטרי הרבה יותר.
ברנע שייך לעבר. אוטוטו
אמרו את זה קודם לפני, לא משנה:
אותי מאוד הרגיז שלא קיבלת קרדיט. הוא לקח ציטוט שלם שאת כתבת אצלך בבלוג ולא טרח לציין את המקור שלו. מאוד מאוד מאוד לא יפה.
בטח התפלק לו, את יודעת
–
ווינק.
הערב, מוטי קירשינבאום אמר בראיון שהטוויטר מעניין את קצה התחת שלו! (קרדיט: ערוץ 10, מנחה אושרת קוטלר. לצערי לא רשמתי את שם העורך והצלם).
יאללה חבר’ה, קירשינבאום פגע בטוויטרספרה. הכינו את הלפידים ונעלה עליו עוד הערב.
פחות מ-400 תגובות נאצה תתקבלנה בעלבון.
זכותו. אני מתמקדת במאבק אחר.
אז אולי לפחות תשלחי על זה מייל להפינגטון?
יואו, אתה מה-זה קורע.
*** ברנע מגן בחירוף נפש על המבצר האחרון. הוא נדרש לתרץ לעצמו מדוע קרסה בקול שאון גדול האוטוריטה (שעד עתה לא נדרש להצדיקהּ) של הטאלנטים בעיתונות המודפסת.
הוא מטיח את כל מה שיש בידיו, כדי לייצר אפקט של הפחתה (כאילו מדובר במילואמניקים זקנים שמנסים להתנשא על פקידה צעירה בשלישות באמצעות בדיחות מין זולות).
מה הוא לא זורק - אתם צעירים, אתם מתלהבים מדי (כיאה לחסרי ניסיון וותק), אתם חסרי חיים, אתם קהילתיים (משמע - פרובינציאליים וחסרי חשיבות).
בקיצור, ברנע ניסה להיות ממלכתי ו”הוגן” כלפי הילדים המתלהבים הללו, שמשחקים בעיתונות דמיקולו. נודף מדבריו ניחוח עז של פטרנליזם ואדנות, כביכול נדיבות של מנצחים.
מה שברנע לא הפנים, וכנראה יקבל את זה “לפנים” מתישהו בקרוב (מייברג כבר קיבל), שהקרב כבר אבוד מזמן. רוב האנשים שאני מכיר כלל לא קוראים את ברנע ואת כל “הכוכבים” שמוזס בטיפשותו שומר עבור דפי הדפוס. מי שלא עולה לרשת, לא נקרא כלל.
בקרוב, שלא רק כבודו של ברנע יעמוד על הפרק אלא גם משכורתו (המופקרת והמופרזת, כמובן) - הוא יתחיל להשמיע זמירות אחרות. בדיוק כמו מייברג. אני משער שגם האחרון זלזל בקונספט האינטרנטי, שבו לא יוצאים מן הבית (במיין ממילא קר מאוד).
קודם כל, קצת מוגזם לעשות ניתוח טקסטואלי לכמה שורות שכתב ברנע (בלי להזכיר שמות, היה לנו די בניתוחים כאלה בשבוע שעבר).
כדאי לקחת דברים בפרופורציה ולזכור שלברנע יש גם כמה זוטות כמו גולדסון, גרעין איראני ושאר ירקות לכתוב עליהם.
יתכן שברנע יהפוך למיברג וילך לדוג איתו לובסטרים לפרנסתו - יתכן שלא.
יתכן שבקרוב הניר המודפס יפוג מהעולם, יתכן שבעתיד הרחוק יותר.
אבל בין אם בדפוס, בין אם ברשת, את החדשות נצרוך גם בעתיד מכתבים כמו ברנע ולא מבלוגרים.
לא נסחף, מעולם לא הערכתי או חיבבתי את כתיבתו. עתה יוצא קלונו לעולם, ומותר לי להנות בפומבי.
ביחס לאמירתך בסיפא של דבריך, לא ברור לי למה כוונתך. בהנחה שכל המדיה תהיה אינטרנטית, מה ההבדל בהגדרה בין “בלוגר” ובין “עיתונאי רשת”? מה שונה בלוגר שמדווח ממקורותיו מכתב שמפרסם כתבות ב-ynet, נניח?
ועל מנת לסבך את החיים עבורך, הסתכל לרגע על מקרה יוסי מלמן. הוא מפרסם כתבות פרי עטו ל-”הארץ” (ברשת ובדפוס), ולצד זה מחזיק בבלוג משל עצמו ב-the marker caffe. העניינים מורכבים עוד יותר, כאשר לעתים לצד כתבותיו בהארץ אונליין, שמים קוביות עם קישור ישיר לבלוג שלו.
בקיצור, החיים מורכבים, והאמירה שלך פשטנית מדי לטעמי. בעתיד יהיו רק בלוגרים מסוגים שונים.
והאם אותם בלוגרים יהיו מחוייבים באמינות מוחלטת של דיווחיו, במקורות מהיימנים, ביכולת בקרה עצמית לגבי טוב טעם, ברשת מדווחים ארצית שתוכל להעביר להם הסבר מדוע טבע הצולל באילת, ואיך פרצה השריפה בבי”ח בצפת? האם הם יבינו מספיק בספורט, מוסיקה, אוכל וקולנוע? האם הם יהיו מספיק אינטיליגנטים ורהוטים בכדי לעניין אותי בהגיגים הפובליציסטים שלהם?
או שמא אצטרך לנבור במעמקי הבלוגוספרה ולשלות לכל צורך במידע אקטואלי/תרבותי שלי כותב מוכשר דיו?
האם מעל כל אותן פונקציות יעמוד עורך שינפה, ימחק, ינזוף ויתקן?
השאלות האלה מופנות אליך, כמובן שרק אם אתה במקרה צרכן אקטואליה “כבד” כמוני.
דיווחיו= דיווחיהם
[...] שבועיים? לא הגזמת? כן, כן, אבל היו לי מיברג וברנע על הראש, אל תשאלי, שאב אותי לגמרי. ומה עכשיו? זו לא השעה [...]
תרשי לי להמליץ לך על זה
http://www.notes.co.il/aharon/61664.asp
אני לא יודעת למי את/ה ממליצ/ה, אבל בניגוד למתדיינים למעלה, אף פעם לא טענתי שבעתיד יהיו רק בלוגרים, וכמו שכבר כתבתי כמה עשרות פעמים - הבלוגוספירה והעיתונות המודפסת, המקוונת, לא משנה, ימשיכו לדור ביחד בעולם הזה. אלו הם פורמטים משלימים, אחד לא מבטל את השני.
בכל מקרה תודה על הקישור והוספתי אותו לפוסט הבא.
Sorry, no Hebrew keyboard. In the face of all the criticism I’ve read above, I wanted to say that one of the things I miss most about living in Israel is reading Nahum Barnea every week. I like and respect Dvorit, I enjoy reading her regularly, and (without reading Barnea’s aforesaid two articles) I’m sure she’s right in some, if not all, of her claims. But us humans aren’t perfect. Us humans inevitably make mistakes. And despite all of Barnea’s many qualities, he too is human; there’s no doubt he too is sometimes mistaken. Nevertheless, Barnea is the single reporter I enjoy and trust the most. He is the main reason why I purchased Yediot every Friday when we lived in Israel, and he is the main reason why I’ll continue to do so when we return (in just a few short months!). It seems to me that this issue was blown out of proportion. People are allowed to make mistakes. I make them on a regular basis. Don’t you?
תודה דן.
ברור שכן. אני טועה כל יום. ומתקנת כל יום. ומודה שטעיתי. ונותנת קרדיט באופן הוגן לאנשים שנוהגים עימי באותו אופן.
החטא של ברנע, שאין מחלוקת בשום פנים, לפחות לא מבחינתי, על כישוריו, הוא שטעה, וחזר וטעה, ולא תיקן, והשתמש בי בעזות מצח ככלי שרת לתיקון עקמומי תוך ביטולי המוחלט.
הבלוגרים הם צעירים חסרי מנוח בניגוד למי ? לשי גולדן הקשיש ? הבלוגרים לא בודקים עובדות בניגוד למי ? לכל העיתונים שפרסמו שהחמאס מחייב נשים ללבוש חיג’אב ברצועת עזה בלי לציין שמדובר רק עורכות דין כאשר הן בדיון בבית משפט ושהחוק הזה קיים עוד מתקופת המנדט ?
בתור מוזיקאי וטכנאי קול, תחילת האלף סימנה לי ולחברי שעידן האולפנים מת וכולם עוברים להקלטות בייתיות. היום התעסוקה עברה להופעות חיות. המזל של מוזיקאים ושל טכנאי סאונד הוא שבשביל להופיע צריך לפחות חוש קצב ובשביל להגביר הופעה צריך לדעת לקבל פידבקים חיוביים מהקהל ולא מהמוניטורים. זאת לא המסיבה שלך ברנע. זמנך עבר.
כשאת מוחקת פה ושם תגובות (וזה רע הכרחי שלטעמי לפחות אינו מופעל מספיק) נוצר מצב משונה שבו תגובות לאותן תגובות שנמחקו, לא רק כאלה צמודות אלא גם (ואולי בעיקר) כאלה שבאו בעקבותיהן (שלא נמחקו אף הן), נזרקות ע”י הבלוג (טכנית כמובן) לסופו של הבלוג כפי שניתן לראות כאן בסוף שיש שם תגובות שלי לפחות נראות כאילו לא שייכות לשם. האם אי אפשר למצוא פתרון טכני מוצלח יותר?
אני חוששת שזו הקטנה בבעיותיי. אני צריכה לבדוק את זה עם המתכנת. לא מבטיחה תשובה.
סליחה בכלופן.
[...] הסערה הזו פשוט פיספסתי. אולי פשוט לחץ בעבודה או חמור יותר, ולא [...]
I took my first home loans when I was 25 and that supported my family very much. Nevertheless, I require the car loan as well.
נ.ב. - אני בת 47.
לא 25.
תתביישי שאת מערערת על דברי הכהן הגדול. כשנחום אומר לך שמקומך בחיים האמיתיים הוא תחת אור השמש ובין גלי הים, עלייך לעשות בדיוק כמו שכתב. אחרת תינמקי מתחת לאור הפנס החיוור שמאיר קלושות את צג המחשב שלך, עינייך יכהו, שיערך ינשור ועורך ידולדל. תסתכלי על נחום שכל הזמן בחוץ ולא כמונו יושב כל היום מול האינטרנט, איך הוא נראה: שזוף, בריא, צעיר.
היי אורנה,
הזדהיתי עם שתי השורות האחרונות שלך (אם כי אצלי העבודה והבית באותו מקום).
וגם אני לא בת 25, אלא בדיוק הפוך.
“אפסותכם”…
“שולווט חייבת למחוק”…
אלוהים ישמור, תרגיעי.