ג’ו ביידן עדיין רותח עלינו, כך בשער ידיעות. לא כל כך מהר ניפרד מהאורח הפורח, שכאמור עדיין רותח.
יום של הפניות וכותרות רחפניות בלי איזה הארד קור מצמרר.
-

הילד אריק עופר ז”ל
-

-
מת מפצעיו אחרי שנהרג בתאונת הדרכים הנוראה באופקים. עיריית אופקים בעזרתה האדיבה של המועצה הדתית הנאורה פתחה חלקה לחסרי דת, כדי לקבור אותו שם, כי יש ספק באשר ליהדותה של אימו (”בעקבות מידע שהגיע אלינו”, כך אמר חבר המועצה בתוכנית הבוקר של קשת).
-

להמשך קריאה »

-
הביקור של ביידן
מתאפיין בסימבוליקה: נתניהו העניק לו מתנה, תמונה ממוסגרת של העץ שנשתל סמוך ליער האומות ביד ושם לזכר אמו של ביידן. אלא שהזכוכית הייתה שבורה.
הכותרות:
“אוספים את השברים” (מעריב)
“נתניהו ניפץ בטעות את המתנה לביידן” (ידיעות)
מתוך הידיעה בידיעות אפשר להבין שהנתניהו ניפץ את הזכוכית במו ידיו. במעריב הוא קיבל את המתנה כך.
“המתנה שנשברה” (ישר”ה)
פה ההסבר הוא שנתניהו לא הבחין שבעת מסיבת העיתונאים הוא נשען על המסגרת וניפץ אותה.

-
בתחילת ע’ 2 של מעריב יש מדור שאלות ותשובות, היתולי כנראה, של נדב איל, בו הוא אומר, פחות או יותר, שאין שום טעם בסבבי שיחות, ושלא יקרה שום דבר בעניין יחסינו עם הפלסטינים, ושהכל צפוי וידוע מראש.
טקסט מוזר ביותר, שמייתר למעשה את כל הכותרות הראשיות והמשניות בעיתונים, וכמובן שגם את הטרראם  כתוצאה מהענקת אישורי הבנייה במועד המושלם.
טקסט ניהיליסטי שמגחיך את הסכסוך לדורותיו. לא שאכפת לי, שהרי אני משוכנעת שאיל צודק, אבל באמת, זה מה שרוצה העיתון להעביר לקוראיו? דאחקה פורימית שכזו?

להמשך קריאה »

-
לידיעות יש חשיפה בכותרת הראשית (מרב בטיטו וצדוק יחזקאלי, כולל כפולת 6-7). ומהי? בשנים 1999-2002, כשבנימין נתניהו היה אדם פרטי ולא החזיק במשרה ציבורית הוא נהג לגבות עשרות אלפי דולרים עבור הרצאה.
נו?
ובכן, על פי ידיעות, “נתניהו הגיע למקסיקו סיטי עבור ‘לב מלכה’ כמובטח. הוא עמד ללא דופי בכל המטלות שקיבל על עצמו. זה היה ב-19 ביוני 2002. אבל התוצאה עבור העמותה הירושלמית הייתה מפח נפש כלכלי”.
וזה למה?
כי גיוס הכספים נכשל ורק 140 אלף דולר גויסו.

נו? ובמה אשם נתניהו?
אין לי מושג.
ולמה, אם יש כזו חשיפה (שלא ברור מהי) היא מקודמת בבהילות בעיתון אמצע השבוע, אף שהיא דומה (דומה) לתחקיר? לא יודעת, אולי כי עיתון אחר התכוון לצאת עם החשיפה המוזרה?
(ח”ח לכותרת “מיליון שקל, ביבי”, על אף שכל הסיפור מופרך וחסר ערך כלשהו).
איך אפשר להתייחס ברצינות לעיתון אחרי פרסום כזה?
-

-
כיכר השבת תמצת את הידיעה עם הכותרת “כך רושש ראש הממשלה את עמותת החסד החרדית”.
וזה מה שכתב על כך יואב יצחק.

להמשך קריאה »

מה-זה צרות בכותרות

“היום: הנפקת מעריב”
כך הודיע אתמול מעריב בעמוד השער, ומחצית מע’ 9.
רשות ניירות ערך דחתה את ההנפקה כי הפרסום מהווה הפרה של התקופה השקטה.
גובה הקנס: 30 אלף ש’. אאוץ’.
לא היה אף אדם בבית מעריב שיכול היה להנחות את ההנהלה, שביקשה להכניס את הידיעה, מה מותר ומה אסור?
-
חיפשתי בגוגל את הידיעה על ההנפקה בנרג’, כדי ללנקק אליה, ואכן מצאתי בעמוד הראשי את הקישור הבא:

אבל ראו מה קורה כשלוחצים עליו, לאן מגיעים. ר”ל: הידיעה הועלמה מהאתר.

-

להמשך קריאה »

מאת ציפור שבורה
-

אני אחת מהן. אחת מאלו שזה באמת קרה להן.
אני לא רואה את זה בחדשות. אני חיה את זה יום יום כבר קרוב ל-16 שנה.
אני הרוב הדומם. אותו רוב שמעולם לא פנה למשטרה. שמעולם לא חשב לפנות למשטרה.

-

להמשך קריאה »

-

סופשבוע
הסיפור על עמותת מרכז האור וזוג ההורים הרודפים אחרי הילד שלהם, מוזר (גלי גינת). מצד אחד, סיפור משפחתי שאפשר לשמוע מדי פעם, ומצד שני, טענות על מנהגי הכת.
תגובתו של הילד בן ה-25, המתאר מערכת יחסים עכורה עם הוריו, ואת הרצון שלו לחיות את חייו בשקט, שכנעה אותי. הרבה יותר מדי רגשות מעורבים בתחקיר הזה.
-
קלמן ליבסקינד המשיך את התחקיר שלו על עמותת שדה בר. בלינק - הפרקים הקודמים. השבוע - מסקנות ועדת הבדיקה הקובעות כי “החניכים הלכו לזונות, שתו אלכוהול, חיו בתנאי מחפירים ולמעשה הופקרו במשך כל שנות פעילות החווה”.

-
7 ימים
שיחוק שאי אפשר להתעלם ממנו: מי לא ירצה לקרוא ראיון עם שלום חנוך, סמל הקונצנזוס, וישראל ההיא, וההוא וכו’? אביב גפן מראיין אותו (כותרת טובה: “כולם מדברים על שלום“).
-

TheMarker week
אשר שכטר מראיין את האיש ללא כסף, מארק בויל, זה שחי בקרוואן. הנה הבלוג שלו.
בויל משתמש בעיתונים במקום בנייר טואלט. רגע, עיתונים לא עולים יותר? לא כואבים יותר? לא מזיקים יותר?

להמשך קריאה »

ידיעות מצביע על ספרי המופת שלו * שערי כל העיתונים חוץ מידיעות מתייחסים לאח הגדול * הארץ מתחכם עם הווידוי של שטרסלר * מעריב וישראל היום חולקים כותרת * הסיבה לפרסום נרחב על הילדה שהתייבשה בטיול שנתי לפני עשרה חודשים (בשער ידיעות ובחדשות) היא מאבק בין המשפחה לבין המח’ הנוירוכירורגית בשיבא והכוונה להעביר אותה משם למח’ סיעודית, לכך מתנגדת המשפחה.
-

אם אין אני לי
כדרכם של כל העיתונים המהללים את עצמם ואת הישגיהם על חשבון מבט רחב יותר על המציאות, ידיעות מקדיש את ע’ 9 לדיווח מפורט על סדרת הספרים החדשה של ידיעות בשיתוף בנק הפועלים - “עם הספר, פרוזה ישראלית”: 20 יצירות מופת של גדולי הסופרים העבריים מקום המדינה ועד היום. יש לכך גם הפניה גדולה בשער, בסמוך ללוגו העיתון, וגם מדורו של יאיר לפיד ב-7 ימים (אחד משני מדוריו) מוקדש לתופעה הפנומנלית - הוצאת ספרים מנפקת מפעל ספרותי כה גדול.
אני רוצה להבין איך זה עובד: דב איכנולד מתקשר ללפיד ואומר לו, בחייאת יאיר, פמפם אותנו השבוע? או שמא נוני מוזס מבצע את השיחה? או שילה דה-בר?
-
או, מתברר שממש לא, ממש ממש לא. שטויות אני מדברת.
זו יוזמה חופשית של לפיד, שכותב על כך.
הוא מזכיר את הפעם הקודמת שכתב על סדרת עם הספר המלצה נלהבת, וממשיך:

להמשך קריאה »

נטע צור

-
הנה שוב מפציצים אותנו אמצעי התקשורת בבני טובים שנקלעו לאונס קבוצתי, וכולם מזועזעים מהפרשה שנפלה עלינו כרעם ביום בהיר. כתבים ועיתונאים שופכים מלל קטגורי, הניזון מפרטי פרטים שמספקת משטרת ישראל – הגורם החינוכי העיקרי במדינתנו. רפי רשף, יעל דן ושות’ אוחזים בקיסם-העץ המחודד ומחטטים במורסות של מרואייניהם – והידד, נמצאו האשמים: מפלצות-אדם חבויות בתוך בני-נוער.
-
ואני אומר: האשמים האמיתיים אינם הנערים שאנסו (ברובם קטינים) אלא בראש ובראשונה ההורים שלהם, ואחריהם גם מערכת החינוך.
-
גיל העשרה הוא גיל מונחה הורמונים, הכרוך בשינויי גוף מפליגים והופעת התשוקה המינית. הורים מחנכים את ילדם המתבגר ומצפים ממנו שישטוף כלים, ינקה את חדרו (כולל הוראות ברורות איך לאחוז מטאטא), יכין שיעורי בית, ייצא לעבוד ועוד כהנה וכהנה דרישות “לקבלת אחריות”. אך לרוב, אותו מתבגר לא זוכה לשום הסבר אמיתי בנושא המין, כשכל הורה יודע שתחום זה יטריד את ילדו למשך רוב חייו הבוגרים – תחום שגם להם, כהורים, מביא לחיי היומיום עימותים רבים וגורם לחיכוכים רבים בזוגיות, עקב בורות מתמשכת. תחום המין הוא גורם מרכזי בחייהם של בני העשרה, אך רוב ההורים אינם טורחים – אולי כי אינם מסוגלים – לשוחח עליו באמת, על שלל היבטיו המורכבים, עם ילדיהם.
-

-
הגיע הזמן שכל הורה יבין שחלק חשוב מההכנה של ילדו לחיים בוגרים כולל הכנה ראויה לחיי אישות – ופירושו של דבר גם איך להתייחס לשותף המיני. הורה שאינו מסביר לילדו שכאשר נערה אומרת לא, היא מתכוונת לזה; הורה שאינו מסוגל להסביר בצורה סדורה לילדיו את סודות השימוש באיברי המין להנאתו ולהנאת השותפים למיטה, ואת הסכנות הנלוות – רבים סיכוייו להופיע בפרצוף נדהם בבית המשפט בחברת ילדו הנאשם בעבירת מין.
-
נכון, ישנם גם עבריינים אמיתיים. נכון, המעשים איומים ואינם ניתנים להצדקה, אבל איך אפשר להסביר את העובדה ששוב ושוב חוזרת התמונה של חבורת ילדים עטויי קפוצ’ון בעיתונות ובטלוויזיה – קבוצות של אנסים קטנים וכולם מופתעים כי הלו, כולם אומרים שהם ילדים טובים.

להמשך קריאה »

ישראל היום מבטיח בשער כתבת תחקיר (מחר) על סגן הרמטכ”ל שסגר מרפסת באופן לא חוקי. אני בעד להדיחו כבר היום. ויחד איתו, את כל בעלי המשרות הבכירות שסגרו מרפסות, תריסים, ממ”דים ועוד.
-

“שגריר הוא לא דוור” (מעריב, ראשית)
וגם
סנדלר הוא לא נגר
כבאי הוא לא ספר
רופא הוא לא איכר
שוטר הוא לא צפר
-
* כותרת הפוסט היא מפי השגריר זקן-סנטר.
–

להמשך קריאה »

-

ליברמן מככב
מספר גיבורי כותרות העיתונים קבוע, והתחלופה קטנה מאוד. הבוקר שוב הגיעה המשמרת של השר ליברמן, שהשגריר לשעבר בבלארוס, זאב בן אריה, נתן לו חלק מחומרי החקירה נגדו (להכניס לתקשי”ר: ייאסר על שגרירים לגדל זקן סנטר).
ליברמן טוען שסירב לקבל את המסמכים.
נחום ברנע קורא לו לחזור למינסק, או להתנחלות נוקדים. אמיר אורן אומר: דיפלומאפיה.
ידיעות ומעריב מקדישים את העמודים הראשונים לשר, ומשם צוללים שוב לאונס הקבוצתי.
-
שלושת העיתונים, ידיעות מעריב והארץ אוחזים בכותרת הראשית בשר ליברמן (אבל ידיעות וישר”ה בגגות שונים, עיינו), ומדגישים את הסתבכותו עם השגריר.

בישראל היום מנוסחת הכותרת בזהירות גדולה:
“הכרעה בתיק ליברמן בתוך שבועות”, וכותרת המשנה אומרת “שר החוץ נחקר בפרשה נוספת: חשד ששגריר ישראל בבלארוס חשף לעיניו תיק חקירה חסוי”. זאת אומרת, הפסיביות של ליברמן מודגשת כאן יותר מבעיתונים האחרים.

להמשך קריאה »