|
01
נובמבר 2010 זהו. תמה תקופה. היום אנחנו עוברים דירה לנענע10. אני רוצה להודות לגדי שמשון על ההזדמנות לבלוג לציבור רחב יותר ולחברת פרטנר על הפלטפורמה הנאה שהעמידה לרשותי. בעיקר מודה לכם, הקוראים הנאמנים שמלווים אותי כבר שבע שנים. תענוג גדול. אשמח אם תגיעו לבית החדש של צפניה ותמשיכו לחגוג איתי את הטלוויזיה. טובה ובעיקר רעה.
28
אוקטובר 2010 01. בסוף המחובר מתנתק. אחרי שהוא כמעט אונס את עידית להצטלם לסצנת פרידה, הסצנה האחרונה של "מחוברים" מפרגנת את רן שריג משליך את שעונו לים כי החליט לחיות את הרגע. להתנתק ממחויבויות. לעשות את מה שבראש שלו. הוא רוצה ליהנות. זה קונספט מאוד רומנטי ומאוד קוסם. הבעיה היא שנכון לעכשיו, אי אפשר להתנהל ככה בעולם. יותר מדי אנוכי. הרבה יותר מדי.
27
אוקטובר 2010 01. שוברים שתיקה. וואו, איזה פרק מיותר. מיותר לחלוטין. אולי מתבקש כדי לצנן את האווירה אחרי פרק 35 אבל שיחת הסיכום התפלה שקיבלנו נראתה, נשמעה והריחה כמו פילר מגוחך. עוד רגע ודודו בוסי היה אומר שהאירועים לא תועדו באופן כרונולוגי. חמשת המחוברים ושלושת אנשי ההפקה העיקריים (רם לנדס, עמי טיר, דורון צברי) יושבים מול המצלמה ומספרים כמה קשה להם וכמה קל להם. וכמה ערכו את הסצנה ההיא לא טוב וכמה חתכו את יצירת המופת הפרטית שלהם. למי אכפת. ככה זה. כשמכבים את המצלמה המחוברים מתבררים כאנשים, ובכן, די משעממים.
26
אוקטובר 2010 01. תמיד עדיף להיות אחרונים במירוץ. תמיד עדיף להיות אלה שמנסים להתקדם. אלה שמנסים לגעת בחלום. החלום לא ממש קיים. ברגע שנוגעים בחלום, הכל נהרס. הכל הופך לסיוט. אין באמת אנשים מאושרים. מאחורי כל חיוך מסתתרת סאגה מייסרת וארוכה. אולי אכזבה. החלום נגמר מהר מדי. החלום מגיע עם כמה תנאים. ברגע שהחלום הופך לשגרה הוא מאבד מקסמו והופך לכל מה שהוא לא אמור להיות. לניגוד המוחלט של מה שהוא מסמל. מי רוצה בכלל להגשים חלומות. עדיף להישאר בייסורים הנוכחיים ולדמיין מצב טוב יותר. לדמיין ולהדחיק את האמת המרה: אין באמת מצב טוב יותר.
25
אוקטובר 2010 01. שיעמוד מי שלא כסס ציפורניים ככל שהפרק התקדם. אולי יקריאו את התגובה שלי. אולי יהיה זום על עמוד הפייסבוק שלי ואולי, אולי נגשים את החלום ונתחבר בעצמנו. לא צריך מלהקים. אפשר להפוך את האינטרנט למוליך חשמלי. כל מה שצריך זה לרמוז לשי גולדן שהוא לא בסדר או לטעון שבוסי מקלף תגיות מבקבוקי בירה בחושך. כשלעצמי, ידעתי שהבלוג יופיע בפרק. אבל לא ידעתי איזה מחובר יציב אותי בכיכר העיר ויצלוב אותי. אלוהי האדמין יודעים שלכל אחד מהם יש סיבה מספיק טובה. בסתר לבי קיוויתי שמיכל גולדן תתוודה שהיא רוצה לאמץ אותי כחיית מחמד אבל בסוף זה היה ערב הקראת שירה עם לואיס אדרי. נו, לפחות לא הלכנו על הקטע של הפסולת האנושית. גם נחמה. מה אמא של רן שריג הייתה אומרת עלי אם הייתה רואה את לואיס מקריא את הטקסט הזה. באיזה בית גדלתי.
25
אוקטובר 2010 "דחילק בנאדם, לא להאמין שאתה בן 28 ומתנהג בצורה כזאת. יש לי את הפלטות שלי מודה. אבל לפחות אני כנה. אני באתי איתך מתוך ברירת מחדל כדי להגיע לתכנית ולהציל את החיים שלי לא באתי לשחק משחקי אגו."
24
אוקטובר 2010 יותר מהכל, הגאגים של עונת הזוגות מטרידים בתחושת התשישות שלהם. אפילו במהירות 1.5 ביסמקס. שוב הזוג הסגלגל שוקל לפרוש. שוב אסתר מתעלפת. בחייאת רבאק, שמישהו ינקז לה כבר את הנוזלים מהראש. איזו מלחמת התשה.
24
אוקטובר 2010 01. אוהב את זה בסכר רגע אחרי שהשטפון פורץ את כל המחסומים. הדרמה בשיאה ואי אפשר להישאר אדיש מול המסך. קשת שלמה של רגשות שוטפת את הגוף. מזככת. מרטיבה. פוצעת. הורסת. לא ממש בונה. ארבעה פרקים לסוף הסאגה וכל הקצוות מתחילים להיסגר. חייבים להודות שזה מרשים. פרק 33 סתם את הגולל על החלק הראשון של "מחוברים". עבור הצופים בעיקר. בשלב הזה של העונה הצופה הממוצע אמור להיות אחרי מטמורפוזה. לעזוב את אולימפוס הביקורת בו שרץ ולעבור למתחם חדש לגמרי. לא ממש הזדהות אבל הבנה מוחלטת של מה שמתרחש לנגד עיניו והשלמה. אי אפשר לשנות את האנשים. אפשר רק לצפות בהם ולתהות איך, אם בכלל, ישרדו את הצונאמי.
21
אוקטובר 2010 01. מפליא לראות שהניסוי עבד. שלושה אנשים שמשתמשים במקלדת כדי לחיות, מסוגלים לעזוב אותה לכמה רגעים ארוכים ולהתנסח בבהירות בע"פ. זה לא מובן מאליו. ממש לא. יכולת הכתיבה כלל לא מעידה על יכולת ההתנסחות. בטח לא על היכולת להתנהל מול אנשים אחרים. והנה, שלושה אנשים שהכתיבה היא הדבר העיקרי בחייהם, מסוגלים אחרת. מוצאים את עצמם מדריכים אנשים אחרים. פעם ברחת לתוך הדפים והיום אתה מדריך טיולים. הלב רוצה תנ"ך, הפה יכול גם תושב"ע.
21
אוקטובר 2010 01. שני דברים מטרידים אותי. נניח. הראשון הוא המחאה הציבורית המטופשת לחלוטין של מכורי "מחוברים" שרוצים שחברת HOT תעלה לאינטרנט את המשך הסדרה. לאוויר הופרחו האשמות של פעולה שזהה למסחר בסמים. רבותיי, מדובר בדבר הכי מגוחך ששמעתי לאחרונה. חברת HOT, כחברה מסחרית, לא חייבת דבר וחצי דבר לצופים המכורים. באמת. מתוך 37 פרקים הועלו 24 לרשת. לגמרי די והותר. נכון, באינטרנט הכל חינם. לא נכון, לא הכל חינם. צריך להפסיק לחשוב את זה. |
