נובמבר
2009
מגמה מאוד מדאיגה (חוץ מזה): נשים שוודיות עצובות מחבלות בשירים אהובים. אני יודע שיוצא לי להגיד את זה הרבה פעמים, אבל אני באמת לא מבין את זה. מי קהל היעד של הקאברים שמייד תשמעו? מי האנשים שנהנים לשמוע ביצועי פסנתר כל כך איטיים ומלנכוליים לשירים כל כך יפים ואהובים? איזה מוח מעוות דרוש בשביל לאנוס קלאסיקות כאלה באופן ברוטאלי כל כך? והתשובה הבלתי נמנעת: מוח של שוודית!





















