|
ארכיון לתגית: פסטיבל ירושלים 2010
02
אוגוסט 2010 עשיתי קצת סדר בתיקיית הטיוטות שלי בבלוג ונתקלתי בפוסט הזה שהתחלתי לכתוב בסוף פסטיבל ירושלים אבל פשוט שכחתי והזנחתי. רציתי להוסיף בו עוד כמה וכמה סרטים שראיתי במהלך הפסטיב ושלא זכו לפוסט ייעודי משל עצמם, או שאני שומר עוד קצת מילים להרחב להזדמנות אחרת. אז אני כבר נעל אותו כמו שהוא, ומקווה שעל השאר יזדמן לי לכתוב בהזדמנויות אחרות.
16
יולי 2010 חולקו הפרסים בפסטיבל ירושלים. הכל צפוי למדי והוגן למדי, רוב הסרטים יצאו עם משהו ביד. הנה הזוכים: הסרט הטוב ביותר: “הדקדוק הפנימי”, ניר ברגמן
16
יולי 2010 היום בסביבות 17:00-18:00: הכרזת הזוכים בפרסים בפסטיבל ירושלים. מקווה להצליח לעדכן כמה שיותר קרוב לזמן אמת. בידקו כאן. אני מהמר ש”הדקדוק הפנימי” יזכה בפרס הסרט, “המשוטט” יזכה בפרס סרט הביכורים, “71 מטר מרובע” יזכה בפרס הסרט הקצר ו”שתיקת הארכיון” יזכה בפרס הסרט התיעודי. יש למישהו הימורים אחרים?
15
יולי 2010 למי שמגיע רק היום לירושלים, הנה המלצות אחרונות לסוף השבוע, וגם אזהרה אחת. פורסם ב”פנאי פלוס”, 14.7.2010 “רסטרפו”, סבסטיאן ג’אנגר יונגר וטים התרינגטון
14
יולי 2010 עדכון: עכשיו הווידיאו עובד. זה קצת מגורען וקצת רועד, אבל האנקדוטה על העבודה עם דויד גרוסמן שסיפר אמש ניר ברגמן אחרי בכורת “הדקדוק הפנימי” בסינמטק ירושלים, והמילים של גרוסמן עצמו על הספר/סרט/עיבוד, שוות האזנה. מה שכן, בשום אופן אל תאזינו אם לא קראתם את הספר, או אם עוד לא ראיתם את הסרט. יש שם וואחד ספוילר.
14
יולי 2010 לפני שאנסה לכתוב בקצרה על “התגנבות יחידים” ועל “הדקדוק הפנימי”, אני חייב לתת קצת רקע. בדיוק השבוע לפני שנה - תוך כדי פסטיבל ירושלים הקודם - קיבלתי סוף סוף אור ירוק לצאת ולעשות סרט תיעודי שעוסק, בין השאר, בקולנוע. השבוע, פחות או יותר, הסרט הזה הגיע לסיומו. דובר קוסאשווילי וניר ברגמן הם לא רק שתיים מהדמויות הכי דומיננטיות בסרט שלי, הם גם נטלו בו חלק פעיל מאוד בעשיית הסרט ועזרו לי מאוד בשלל שלבי העבודה (וגם יוסף סידר). כאילו כדי לסבך את העניינים יותר, ברגמן גם הפך, פחות או יותר, לכמעט שכן שלי בשנה האחרונה, והילדים שלנו הולכים לאותו בית ספר. כבר קרה לי שהייתי צריך לפגוש קולנוענים פעילים שאני מסקר את עבודתם בכניסה לבית הספר או לגן או בסופר או בבית הקפה במרכז תל אביב, חלק מסיכוני המקצוע (גם שלהם). וכאילו כדי לסבך את העסק עוד יותר, ברגמן בחר לעבד לקולנוע ספר שהייתי משוכנע שאין סיכוי לעבד אותו לקולנוע. במילים אחרות, הייתי די בטוח שאני הולך להסתבך בגלל הסרט הזה. הדמעות שהציפו אותי בכל המערכה האחרונה והנפלאה של “הדקדוק הפנימי” היו בין השאר דמעות של הקלה. איש יקר עשה סרט נהדר.
13
יולי 2010 לפני כמה שנים היתה לי תחושה שקרן הקולנוע הישראלי וקרן רבינוביץ’ עושות עבודה יפה בלהשלים זו את הבחירות הרפרטואריות של זו. קרן הקולנוע, חשתי אז, מממנת את הסרטים היקרים, הגדולים, הממוסדים, שיש בהם משהו עשוי היטב, לפעמים קצת אולד-פאשן. נדמה שהם אלה שחיפשו בלי הרף את שובר הקופות הבא. קרן רבינוביץ’, לעומתם, השקיעו בסרטים האלטרנטיביים יותר, הנועזים יותר, יוצאי הדופן יותר, אלה שהקרן “הגדולה” לא קיבלה אליה. וכך נוצרו סרטים כמו “אור” ו”עטאש”, שהראו שלקולנוע הישראלי יש כמה וכמה גוונים. כיום, נדמה לי שמערך הכוחות בין הקרנות משתנה. פתאום הסרטים הגדולים, שיש בהם משהו שהוא “הדבר הבטוח”, שיש בו משהו יוקרתי, מגיע עם הכתר של קרן רבינוביץ’ על ראשו. בפסטיבל ירושלים, “התגנבות יחידים”, “וביום השלישי”, “גיא אוני” ו”הדקדוק הפנימי” הם הפקות של רבינוביץ’. ודווקא הסרטים שצורתם אלטרנטיבית ומשוחררת - “מלח ים”, “המשוטט” ו”המדריך למהפכה” - מגיעים כשהם נתמכים ברמה כזו או אחרת על ידי קרן הקולנוע. אין לי מושג איך מהלך כזה מתרחש. האם הוא יזום או ספונטני?
13
יולי 2010 חצי פסטיבל מאחורינו, ואני חייב להגיד: אני נהנה כהוגן. ראיתי כמה סרטים מצוינים. שיא השבוע, בינתיים, היה הקרנת העיתונאים ל”התחלה”, הסרט החדש של כריסטופר נולן, שלא קשור לפסטיבל, אבל צבע את היומיים האחרונים בתושה עילאית של אופוריה קולנועית. סרט כה מבריק לא ראיתי כבר המון (ה-מ-ו-ן) זמן. דמיינו את “שמש נצחית בראש צלול” כסרט אקשן גרנדיוזי. וואו.
12
יולי 2010
גל גרינשפן (מימין) ותום שובל (מאחורי הפודיום) בפיץ’ לסרט “הנוער” (צילומי וידיאו וסטילס: ורד פלוק)
|
