היצ’קוק/טריפו בשידור חי!

תגובות

1. מאת: ליאור

   17.06.2006 : 11:56

   נפלא.
   לא משנה כמה ספרים קוראים על היצ’קוק, עדיין, לשמוע את הסיפורים מפיו זה דבר אחר לגמרי. היצ’קוק, שפעל בתקופה שבה לא היה “ערוץ אי” ולא היה אינטרנט, נותר עד היום דמות שלא פוענחה עד הסוף, וכל ריאיון איתו הוא פנינה נדירה.

   באיזה שנה נערכו הראיונות, דרך אגב? לא קראתי את הספר.

   מפתיע לגלות שטריפו נאלץ להשתמש במתורגמנית (או אולי לא. הצרפתים תמיד היו קנאים לשפתם. אני מניח שעד “מפגשים מהסוג השלישי” הוא למד את השפה… או שזה היה פונטי?)
2. מאת: דוד

   17.06.2006 : 14:22

   רוצים עוד
3. מאת: חן חן

   17.06.2006 : 17:01

   זה היה די פונטי. אחד הסיפורים המפורסמים (אנא, צפו ב”מייקינג אוף” - טוב יותר מהסרט עצמו), הוא כשכטריפו אמר את השורה “they belong here more than we”, כולם היו בטוחים שאמר “זי בילונגה מוזמביק”, ואף הדפיסו חולצות עם הסלוגן הזה וחילקו אותן בסט
4. מאת: עופר ליברגל

   18.06.2006 : 08:51

   בהזדמנות זאת אני רוצה להמליץ על ספר נפלא אחר מאותו סוג:Conversations with Wilder של קמרון קרואו (ראיונות עם בילי וילדור).
5. מאת: ברווז גומי

   18.06.2006 : 14:29

   אני חושב שמייחסים לפיקאסו את האימרה לפיה כאשר מבקריאמנות מתאספים הם מדברים על האופי בו האמן ניצל את החללים בציור ועל המשמעויות הפילוסופיות שלהם, ואילו כאשר אמנים נפגשים הם מדברים בעיקר על סוגי צבעים.
   הדבר המאלף ביותר בעיני ב”היצ’קוק/טריפו” הוא השיח המקצועי בין שני אמני קולנוע על האומנות שלהם. כאשר טריפו שואל בסרט “למה עשית את זה?” הוא בדרך כלל לא מתייחס לשאלות הפילוסופיות והחברתיות, אלא לדרך שבה היצ’קוק בונה מתח ויוצר סיפור. דרך האומנות של היצ’קוק - היכולת שלו לספר סיפור וכך לנגן על הרגש של הצופים שלו - מצטיירות השקפותיו על המין האנושי ועל החיים בכלל. הסיפור מגיע קודם, הפילוסופיה ו”המסר” גלומים בו ולעולם לא משתלטים. זה שיעור חשוב לכל מי שעושה וכותב על קולנוע.

   אני דווקא התאכזבתי מהמהדורה העברית. לי יש את המהדורה האמריקנית וזו מלאה בתמונות וצילומים, של היצ’קוק וטריפו, אך בעיקר של קטעים מהסרטים עליהם השניים מדברים. התוספת הויז’ואלית הזאת הכרחית ממש ובלתי נפרדת מהטקסט וקשה לי להבין איך ויתרו עליה.
6. מאת: רמי

   18.06.2006 : 14:49

   רוצים עוד
7. מאת: דניאל פאיקוב

   18.06.2006 : 17:53

   בבלוג של ג’ים אמרסון: ניתוח של הסרט “לידה” עם לינקים לניתוחים מפורטים יותר. עוד סרט שמבקרים אמורים היו לדעת להעריך, אבל כנראה לא היו להם את הכלים המתאימים להתמודד איתו. נראה לי שהבעיה העיקרית הייתה של סיווג - אף אחד לא ציפה לסרט כל כך חריג או אינטליגנטי מבמאי קליפים ופרסומות. אם היה חתום עליו לואיס בונואל או רומן פולנסקי, היינו מקבלים ביקורות שונות לחלוטין.

   http://blogs.suntimes.com/scanners/2006/06/birth_of_a_bunuelian_notion.html
8. מאת: חן חן

   18.06.2006 : 18:43

   הלו דניאל. יש לך סיכומים לדה-הומניזציה של אונגר? אם כן, נמצא דרך ליצור קשר
9. מאת: דניאל פאיקוב

   18.06.2006 : 19:26

   חן: כן, אמור להיות לי איפשהו במסמך וורד. תשלח מייל לכתובת שלי שרשומה באלפון של virtual.
10. מאת: חן חן

    18.06.2006 : 20:55

    מעולה. קוראי הבלוג ודאי מבינים שכל התכתובת הזו היא שם קוד להשתלטות זדונית על העולם
11. מאת: סוניה

    20.06.2006 : 13:33

    עוד, עוד, רוצים עוד
12. מאת: מרקו

    21.06.2006 : 00:27

    חן חן, ההתכתבות הזאת היא נראית אמנם שם קוד להשתלטות עויינת על העולם אבל היא נראית תמימה לחלוטין בהשוואה לסיכומי הקורסים של אונגר, שלא לומר, הסכימה שהוא מקפיד ליצור לכל קורס, וחושב שהיא זאת שתציל את התלמידים שלו מאבדון בהבנת הקורס.
    עד היום אני מנסה להבין את הסכימות לקורסים שלמדתי אצלו לפני שלוש-ארבע שנים…
    ואולי, זהו קיסמו האמיתי של אונגר.
13. מאת: סינמסקופ » למכירה: For Your Consideration

    27.06.2006 : 00:34

    [...] היצ’קוק/טריפו, חלק ד’. (למי שהצטרף עכשיו: א’, ב’, ג’) [...]
14. מאת: ענת

    25.03.2009 : 13:11

    זה פשוט מדהים! תודה רבה!