|
22
מאי 2006 הנה קצת מוזיקה אתיופית מעולה מפסקול “פרחים שבורים”, שהוקרן בפסטיבל קאן בדיוק לפני שנה. [audio:http://blog.orange.co.il/wp-content/blogs.dir/7/2007/broken_flowers.mp3] 1. 2.
3. 4.
עכשיו אני במצוקת הזדהות. אני די מחבב את “משחק על זמן” של פיטר הייאמס עם ואן-דאם. אבל הסיפור בכל זאת עגום. 5. 6. 7. 8.
נושאים: סינמטק, קולנוע קוריאני, קטעי מוזיקה.
התחברו ל RSS התגובות. אתם יכולים להשאיר תגובה, או לבצע טראקבק מהאתר שלכם. תגובותהוסף תגובה |
יאיר רוה
"סינמסקופ" הוא בלוג הקולנוע של יאיר רוה - מבקר קולנוע, עורך, מרצה ותסריטאי. המדור "סינמסקופ" קיים מאז 1996 ומתפרסם כיום ב"פנאי פלוס". הבלוג הושק בינואר 2006. כתבו עליו: "אחד מעשרת הבלוגים המגניבים בעברית" ("טיים אאוט", 12.3.09) ו"אחד ממאה האנשים המשפיעים בתל אביב" ("ידיעות תל אביב", 26.3.09). "סינמסקופ", אחד הבלוגים הנקראים ביותר בישראל, הוא מקום המפגש לחובבי קולנוע, להתעדכן, להתווכח, להתפלפל, להחליף דעות.
פרטים מלאים ›
פרטים מלאים ›
פוסטים אחרונים
תגובות אחרונות
› אסף הפילם נואר נעלם? "התחלה", "שאטר איילנד", "סופר הצללים".. אלה רק שלושה ...› ברונ0ון, צ'ארלס ברונ0ון נאור האלמוני שכל כך משתוקק ומתאווה לדעת מיהו דישי "האמיתי" ומהם טיעוני...› אורי מוזר אבל ביקורת הלא מפרגנת הזאת,גרמה לרצות לראות את הסרט...› אני אם כבר פילם נוארים ראיתם מה מתחולל ב MGM? מלא נוארים שהם בכלל לא של הא...› דורי מעניין אותי מה חשבת על בריק. לא הצלחתי למצוא ביקורת עליו בבלוג (היא קי...
בלוגרול
- + 3
- + כדאי לבקר
- + סיכומי שנה
נבחרת הבלוגים
קולנוע:
סינמסקופ / יאיר רוה
ספורט: תופעת דורפן 2.1 / רונן דורפן
טלוויזיה: צפניה, כולה צפניה / אביעד קדרון
שכונה: ערס פואטי / גדי שמשון
מוסיקה: שיר + ביום / אחי רז
ספורט: תופעת דורפן 2.1 / רונן דורפן
טלוויזיה: צפניה, כולה צפניה / אביעד קדרון
שכונה: ערס פואטי / גדי שמשון
מוסיקה: שיר + ביום / אחי רז
חיפוש
בבלוג
בנבחרת הבלוגים
פוסטים אחרונים של נבחרת הבלוגים
נשארים מעודכנים
עכשיו ב-
גם אני אהבתי את בקרוב יקרה לך משהו טוב, לא מובנת לי אווירת הקטילה הכללית שהסרט נתקל בה.
“משחק על זמן” הוא אחד הטובים ביותר של ואן דאם, ואולי הסרט הכי טוב שלו, כשאליו צמודים “מטרה קשוחה” ו”טיימקופ”. (בקיצור, ואן דאם, תמשיך לעבוד עם בימאים ששווים משהו)
אם כבר ריפ-אוף של “מת לחיות”, אז שיהיה כזה.
וחייב להבין שלא הבנתי את סעיף 8. כנראה שאני איטי.
אני מבין שלא קראת את הצד ההומוריסטי שדודי כתב את הכתבה, לא?
לגמרי לא הבנתי את התלונה ב-7 על הכתבה. איפה הבעיה פה? אני מודה שלא קראתי את הכתבה, אבל גם לא ניסית להסביר את הבעיתיות בה. לפי מה שאני מבין אתה מתלונן על חוסר בקיאות, אבל איזה חוסר בקיאות?
הכוונה בסעיף 7 (לדעתי) היא להראות את הצד המגוחך של עיתוני הארץ. הרי כל אחד מאיתנו יכול ליצור הודעת מכירה באיביי, של מה שהוא רוצה. עושה רושם אבל שבעיתונים בארץ (ובטח גם אצל רזי ברקאי, לא הקשבתי) נותנים לזה תשומת לב מיותרת, בדרך כלל לכיוון הזעזוע, ה”לא יעלה על הדעת ש…”. פרסם הודעת מכירה של דגימת זרע של יצחק רבין, למשל, והזמן כבר עכשיו מונית לאולפן של “שש עם” של מחר.
יש למישהו מושג מתי נפתח פסטיבל ירושלים השנה?
p.h: פסטיבל ירושלים השנה יתקיים בין התאריכים 6-15 ביולי. לפי האתר של הפסטיבל, עדכונים לגבי התוכניה- בחודש יוני. גם אני סקרן.
איזה באסה עם פסטיבל ירושלים… יש מצב שאני לא יכול להגיע, למה הם כל שנה מקדימים את זה לתחילת יולי?!
אפרופו “בקרוב יקרה לך משהו טוב”, אורי קליין מדווח שהסרט הוקרן אתמול בקאן במסגרת יום קולנוע ישראלי. שני הסרטים האחרים באורך מלא שהוקרנו הם “למראית עין” ו”הדברים שמאחורי השמש”. לא יכלו פשוט לקרוא לזה יום אסי דיין?
הסרט התאילנדי “חיים אחרונים ביקום”, שכל כך אהוב על יאיר וגם עליי, יוקרן בסינמטק ת”א ביום שישי הבא.
http://cinema.co.il/movies/movie.asp?movieId=25
לפי האתר, הסרט מתורגם לעברית ו”באדיבות יונייטד קינג”, מה שאומר כנראה שהוא אמור לצאת מתישהו לקולנוע. באיחור של שלוש שנים.
את “חיים אחרונים ביקום” ראיתי כבר לפני חצי שנה בסנימטק ת”א עם תרגום לעברית. לא נראה לי שזה יצא להקרנות מסחריות, כאמור הסרט יותר מידי טוב, אז למה שיפיצו אותו?! פשוט צריך להגיד תודה שמקרינים את זה שוב כי זה באמת אחד הסרטים היותר טובים שראיתי בחיי. אסור להחמיץ
לדניאל פאיקוב שלום,
את הסרט “חיים אחרונים ביקום” ראיתי בסינמטק תל אביב בתרגום לעברית באוגוסט 2004, אז מה זה אומר על סיכויי ההפצה שלו?
איתן: זה אומר, ע”ע “רוזטה”. זהו סרט שהוקרן פה ושם בסינמטקים במשך שנים רבות לפני שזכה להפצה נורמלית. הפרש הזמנים בין זכייתו בפסטיבל קאן לבין עלייתו המסודרת לארץ הקודש: כמעט חמש שנים.
בעניין “רוזטה”, הייתי רוצה להתחבר לחלום של יאיר מהפוסט הקודם: את ה”בקרוב” של “רוזטה” ראיתי במשך זמן רב במוזיאון ת”א, אבל משבושש הסרט מלהגיע, לקחתי אותו ב”אוזן” (אז עדיין בוידאו). כשיצא לבסוף הסרט (במקביל לסרט הבא שלהם, אגב), הרגשתי קצת מרומה. צפייה ביתית בסרט קולנוע היא, מבחינתי, צפייה שנייה-שלישית, שבה אני מנתח למה נהניתי מהצפיה הראשונה. השלמת פערים דרך צפייה ביתית היא ברירת המחדל שלי, ולא נעשית מבחירה. אני חושב שגם לסרטים לא הוליוודיים יש קהל לא קטן, וההגיון מאחורי הפצת-אי הפצת סרטים מסויימים אינו ברור לי.
עכשיו, שמישהו יגיד לי בבקשה: מה עם החדש של קיטאנו? הוא כבר ב”אוזן”, אבל מישהו בכלל מתכוון להפיץ אותו בארץ? (וזו רק דוגמא)
זה רק אני או שלכולם כבר נמאס מהשטויות הכאילו חתרניות האלה של “למכור את פתח תקווה באי ביי”.
זה הכי גיל 17, להראות את התחת מהחלון של האוטו, בגירסה הגיקית.
[...] ● נא להפסיק להגיש הצעות מחיר. באמת. 165,100 דולר?! הכל בסדר איתכם? ● מישהו יודע איך מבטלים מכירה באיביי בלי לדווח להנהלת האתר? הם יסגרו לי את הכרטיס, וחבל. יש לי 100% פידבקים חיוביים. ● שי ודרור שדיברו איתי טענו שיזמתי את הספין התקשורתי. אז לא. זה לא פרשת כובע-גייט. לא באתי למתוח אף אחד. היה ברור לכולם מראש שזו בדיחה אינפנטילית ותו לא. בניגוד למה שהופיע בידיעות אחרונות, הנהלת איביי לא אישרה את המכירה שלי. היא פשוט לא יודעת עליה, כי הכל אוטומטי. ● כתבו על זה: מאבד תמלילים, אנקדוטות, רוגל, חנן כהן, עידו קליינמן, יאיר רווה (ששוקל למכור את עמוס גיתאי. מהמוצדקים). ● ברצינות, די להגיש הצעות. מי שה-paypal שלו מסונכרן עם חשבון ה-eBay ומשלם אוטומטית על זכיות, עלול להיתקע עם פתח תקווה ביד ועם 165 אלף דולר פחות בכיס. [...]
כל מיני דיפלונטים. מה זה דיפלונטים?
אאל”ט 20 ש”ח באוזן זה גם לסטודנטים, ובטח גם חיילים לא יתקשו בעניין. הם מקרינים גם את “שלום לנוקמת” (שם מעאפן, או איך שלא כותבים את המילה הזו, אבל לפחות לא “שבעה צעדים”) בזמן הקרוב.
“ההצעה” בסינמטק (ת”א) זה לא בשבוע הבא? ביום חמישי עדיין יש וידאודאנס, אלא אם כן הפכו הכל. ההקרנה היא הקרנה סגורה למרות מה שכתוב בתוכניה המודפסת (”מספר המקומות מוגבל”), לפחות זה מה שהם אומרים בטלפון. יש הקרנה “לציבור” ב-1/6.
אני ממש צריכה לראות את Takeshis’.
בנושא “חיים אחרונים ביקום” (הנפלא-אכן) - ההקרנה במסגרת מחווה לכריסטופר דויל לרגל הגעתו לפסטיבל סרטי הסטודנטים הבינ”ל. רק שהוא לא מגיע. אני לא מניחה שיבטלו את ההקרנות (יש גם את “מצב רוח לאהבה” ואת “2046″), אבל מי יודע. כדאי לבדוק קודם.
רבולוציה
זה לא יפה שאתה להגיד לי שאני להגיד “קשקוש”. ממש לא יפה.
ניצני המהפכה (והכוונה היתה בהחלט למהפכה) החלו לנבוט בקמפוס של אוניברסיטת ת-א בשנים 72-73 והם באו לכדי פריחה (תכלית) עם הקמת קרן לסרטי -עלאק -איכות. עד להקמת האיזעדין אל קאסם הזו (הקרן), לא חל שום שינויי בקולנוע המקומי. השינוי החל רק לאחר הקמתה.
תרצה או לא, הקמת הקרן והגדרת מטרותיה, היתה רבולוציה באבו אבוה, אפילו אם שקרה שבסופו של יום התוצאה היתה רגרסיה.
אני לא יודע מה המקורות שלך כשאתה אומר שלמחוללי המפכה היתה כוונה פוליטית/ כלכלית שלא היה בה שום מימד תיאורטי/אסטטי, זה פשוט לא נכון.
נו כאן, אני כבר רואה את הפיוזים שקופצים לך בראש ואת היד שמשוטטת בעצבנות ללחצן החסימה, אבל בכ”ז אני אשתדל לומר את הדברים בתקווה שיעברו.
יוזמי המהפכה התעסקו רק, ואך ורק, במימד התיאורטי/אסטתי!!! שום בעיה כלכלית/פוליטית לא הטרידה אותם. למחוללי המהפכה היתה אג’נדה אסטתית/קולנועית (באזן הזה ,ואייך לא) וגם היו להם גם כל מיני גורים (לא קשה לנחש את שמות הגורים האלה).
כל זה היה יכול להיות מצחיק אם לא העובדה העצובה שהגיבורים של סיפור המפכה העצוב הזה, ממשיכים עד היום הזה לתת את הטון, גם בתחום עיסוקך.
טוב זה נושא כבד ובלתי אפשרי לדיון אמיתי לבלוג, אז מפנה תבמה.
לוסי ולסטר
לא יודע למי מתושבי הבלוג הזה יש בכלל יומרות בכיוון המבצעי, אבל למי שיש, ראוי לומר (למרות ההערה התמוהה של לוסי כפי שהיא מצוטטת מפיו של לסטר) שהצות במקצועי קובע דעה על הבמאי הרבה לפני השוט הראשון (שבד”כ וברוב המקרים הוא הכי טוב, אם אין לו בעיות טכניות). אחר הכל, הבמאי ניפגש עם הצוות המקצועי כבר בפרה (וזה זמן שיפוט) ורק אח”כ בסט. בסט עצמו, עוד לפני צילום השוט הראשון, זמן העמדה או זמן ההחחלטה אייך, ייגבש דעה אצל הצוות עוד בטרם כמות הטייקים שהבמאי יקח. זה אומר שכמות הטייקים, היא לא זו שקובעת את יחס הצוות לבמאי.
אז עזבו אתכם (אלה שבאמת רוצים) מכללים מהסוג שלוסי נתן ללסטר ותתרגלו לכלל פשוט שאומר שאם אין לכם ביטחון אז חבל”ז. שום טריק לא יעזור לכם להיות בעלי ביטחון. בכל מקרה, אם אתם באמת חסרי ביטחון, שתפו את אנשי הצוות בבעיה שלכם ותקשיבו למה שהם אומרים (לא בושה), ברוב הזמן הם בעלי ניסיון עדיף משלכם. אבל, אם אתם חסרי ביטחון ולא מוכנים להקשיב, אז פשוט אל תעשו גלום ותשארו במגירה.
הדברים מיועדים למי שיש לו יומרה, כל השאר תתעלמו.
יאיר, אני מניח שכבר האזנת לאלבום החדש של פול סיימון Surprise. מה הם רשמיך? אני אישית מתפעל כל פעם מחדש מהיצירתיות ואי הקפיאה על השמרים שהזמר והיוצר המחונן הזה ממשיך להפגין.
טוב, לא ממש קשור לנושא של השיחה אבל אני יודע שיאיר מת על הדברים האלה.
עלה האתר של עכבר העיר…כן, כן, עלה, יש דבר כזה.
הם העלו שם כתבה על האקס-מן שעולה ביום חמישי בארץ אבל אוי ואבוי, כמה טעויות. החברה לא יודעים לקרוא?!
כבר בכותרת המשנה: בסדרת סרטי X-Man,
שמישהו יגיד להם שזה אקס-מן ברבים (x-men) הטעות הזו חוזרת כמה פעמים בכתבה.
אחר כך יש את הביטוי המעצבן שדנו בו כאן “לחובבי הז’אנר”.
אם יש לסרט שם בעברית, למה לא לקרוא לו ככה: “והשבוע עולה החלק השלישי בסדרה, X-Man: The Last Stand”. משונה שיש כתבה שלמה על סרט שהשם העברי שלה לא מוזכר אפילו פעם אחת (ולא משנה כמה מזעזע אני חושב שהשם הוא).
ויש כל כך הרבה עיוותים, גם שמות של הדמויות, גם השחקנים “(איאם מק’אליין)”!!!!????? וגם סרטים שהם השתתפו בהם.
אני אפילו לא מדבר על העובדה שיש כתבה שלמה על סדרה של שלושה סרטים ואפילו לא מוזכר שם אף אחד מהבימאים.
מי זאת מערכת “עכבר און ליין בדיוק” ילד בן 13 שעוד לא עשה בגרות בלשון?
תנו לפחות לכאלה שהתחילו צבא לכתוב על משהו שהן מבינים בו קצת (אני פנוי, רמז רמז)…
טוב, הייתי חייב להוציא, אם מי מיכם (יאיר אתה בטח תחגוג) רוצה לקרוא את הזוועה:
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,392,209,2312,.aspx
ובנימה שונה, זה באמת אחלה סרט, אני אראה אותו לפחות עוד פעמיים עם ידידי החנונים…
יום טוב
“חיים אחרונים ביקום” הוא בעיניי הסרט הכי מיוחד ואולי גם הכי יפה שיצא השנה, מוזר שמפיצים בארץ בחרו להפיץ סרט כמו “דאמפלינגס” שמגיע מהמזרח ולא אותו, מה גם גם ש”דאמפלינגס” הוא הרבה פחות קומיוניקטיבי או נעים לצפייה…
חם מהתנור (ואוף-טופיק):
חרם המפיצים-עיתונאים יצא לדרך.
כרגע קיבלתי פקס המופץ כעת ע”י התאחדות ענף הקולנוע לכל בתי הקולנוע, המפיצים והיח”צנים בזו הלשון:
“הניסיונות לשכנע את העיתונאים השונים לדחות את הביקורת על סרטים חדשים במספר ימים…לא עלו יפה.
… סוכם והוחלט כי , להקרנות מוקדמות, יוזמנו עיתונאים שאינם מבקרים ומבקרי קולנוע שיסכימו להיענות לבקשתנו לדחות הביקורת…
לא תתאפשר כניסה להקרנות המוקדמות למבקרים שלא יסכימו להסכם המבוקש.(חתום: התאחדות ענף הקולנוע).
רוה לש”ג: תודה על העדכון. אלי לא הגיע. מי מכותב? אז מה לעשות עכשיו, לזרוק את ההזמנה ל”בעקבות האהבה” שהגיעה היום?
שני דברים:
1. העמוד האחורי של “ידיעות” תמיד מושחת בכל מיני בלבולי מוח חסרי חשיבות ורכילות זולה. כבר התרגלנו לזה. תעשה טובה לכולנו, יאיר, אם תמשיך לנזוף בכל הכתבים האלה שממשיכים למלא את העיתון הנחות הזה באייטמים דביליים במקום למצוא משהו חשוב או מעניין לכתוב, שבאמת יצדיק את האבע וחצי שקל שהדבר הזה עולה.
2. יקיר אלקריב הוא דוגמא מצויינת למבקר קולנוע (אם אפשר לקרוא לו ככה) שפועל ע”פ סטיגמות, וכמעט תמיד אפשר לדעת מה תהיה דעתו על סרט כלשהו עוד לפני קריאת המשפט הראשון. הוא למשל יקטול כמעט כל סרט אולפנים הוליוודי (רצוי של שפילברג\זמקיס\הווארד) רק בשל היותו סרט אולפנים הוליוודי. במקומו, הייתי מתמקד בביקורת ברים ומסעדות ומשאיר את הקטילה לנחמן אינגבר, שלפחות עושה את זה יותר טוב.
רוה לג’יימס: איפה נחמן? נחמן לא מבקר כבר שנים. קום עבודתו האחרון כמבקר היה ב”טיים אאוט”. אז על מה אתה מדבר? ואנחנו כאן אוהבים ביקורות מנומקות. תן דוגמאות. טעמו של יקיר שונה מאוד משלי, אבל הוא דווקא מבקר מאוד לא צפוי בטעמו, שזה הפוך ממה שאתה חושב עליו.
באמת נורא מוזר שדווקא “דאמפלינגס” הגיע לארץ בזמן שסרטים אחרים נתקעו בצנרת. בפסטיבל ירושלים “דאמפלינגס” הוקרן יחד עם Three Extremes (שקיבל את השם העברי המפוקפק “שלושה סרטים שלא תראו כל יום”), סרט-אנתולוגיה שכולל גרסה מקוצרת של “דאמפלינגס” ושני סרטים קצרים של טאקאשי מיקה וצ’אן-ווק פארק, הבמאי של “שבעה צעדים”. אם כבר, Extremes היה תואם יותר את המנטליות הישראלית, שכן הוא מציע שלושה סרטים במחיר אחד ושני במאים מוכרים בנוסף לפרוט צ’אן האלמוני.
ועד כמה ש”חיים אחרונים ביקום” הוא מיוחד ויפה, קהל היעד שלו די מוגבל. מי שלא התחבר למשהו כמו “אבודים בטוקיו”, לא סביר שיהנה ממנו, והעלילה חסרת הכיוון והשפה הזרה לא עוזרות.
הנה דוגמא, יאיר:
את “מנדרליי”, שאפילו גדולי הפון-טריירופילים קטלו, אלקריב כינה “יצירת מופת” (מה שבטח גרם נחמה רבה למפיצים של הסרט בארץ וסיפק להם יופי של ציטטה לפוסטר בעיתון), ויש לי הרגשה שזה קשור לעובדה שמדובר בסרט של פון-טרייר. לעומת זאת, הוא נכנס חזק ב”משימה בלתי-אפשרית 3″, על אף היותו סרט אקשן משובח לכל הדעות, ויש לי הרגשה שזה קשור לעובדה שמדובר בסרט עם טום קרוז.
ואני מנחש שגם את “צופן דה וינצ’י”, עליו הוא עוד לא פירסם ביקורת, הוא יתעב. סתם הרגשה.
אל תבין אותי לא נכון, אין לי בעיה עם זה שיש לו טעם שונה. זכותו לאהוב ולשנוא את מה שהוא רוצה. הנקודה שלי היא שאם נניח אני הייתי מבקר קולנוע שלא סובל סרטים אירופאיים והייתי באופן שיטתי קוטל כל סרט אירופאי, היו מעיפים אותי לכל הרוחות. ובצדק.
אבל כשזה מכוון הפוך, להוליווד, אז זה לא נחשב לצרות-אופקים אלא לאנינות טעם. וזה מה שמפריע לי.
לגבי נחמן אינגבר, הוא היה סתם דוגמא שהבאתי לצורך העניין. התכוונתי לדעתו של אינגבר באופן כללי, לא בהכרח לדברים שהוא כותב עכשיו. אני יודע שהוא לא מבקר כבר שנים, אבל זה לא אומר שתמיד חייב מישהו לשבת במשבצת שלו.
יקיר אלקריב הוא מבקר אינטיליגנטי לכל הדעות, אבל לא אשכח ולא אסלח את קטילתו את “שר הטבעות” בביקורת שהמילה “קשקוש” היא דרך עדינה לתאר אותה.
גם יאיר רווה לא התלהב מ”שר הטבעות”, (לפחות לא מהשניים הראשונים - לאכזבתי הרבה יש לציין), אבל הקטילה הגורפת של אלקריב שהריחה מזלזול תהומי בסרטי פנטזיה היתה ממש בזיון.
לגבי העצה בפוסט 1, הרי שקלוני ציטט זאת ב’מייקינג אוף’ של ‘וידויים של מח מסוכן’…
רוה לרוננקו: …סרט שהופק על ידי סטיבן סודרברג, חברו הטוב ושותפו.
ובקשה שולית, בחייאת רוה, אפשר שהלינקים בפוסטים שלך יפתחו בעמ’ נפרד חדש…?
יאיר, אני אולי הבנאדם האחרון שיכול לתת שיעורים בנימוס אבל אני משתדל להשתפר בנושא. שאלתי אותך על האלבום החדש של פול סיימון, חבל שאתה לא מוצא את השאלה כראוייה לתשובה.
ליאיר,
למכתב הנ”ל אין רשימת מכותבים מסודרת אלא פשוט ממוען להנהלות בתי הקולנוע ולמפיצי הסרטים המתבקשים להעביר זאת ליח”צנים.
אני לא הייתי זורק הזמנות בינתים - ככל הידוע לי לא כל המפיצים והיח”צנים עומדים דום לנוכח החלטות ההתאחדות.
פיטר פארקר, אולי הבעיה רק אצלי, אבל במקום הביקורת על X3 מופיעה הודעת שגיאה. ביקורות/כתבות אחרות דווקא ניתן לקרוא. יתכן שעורכי האתר נזכרו מאוחר מדי לבדוק אותה לפני הפרסום?
עכשיו הכתבה כן עולה. אבל היא עדיין עמוסה שגיאות.
היום בוב דילן בן 65.
הפוסט בבלוג של דייב קר, אליו יאיר לינקק, הפך בנתיים לקרב איתנים בין שני דורות של מבקרי קולנוע אמריקאים. מצד אחד המבקרים הזקנים והמלומדים (הגרסה האמריקאית לאינגבר וקליין), מצד שני המבקרים הצעירים והאינטואיטיביים (הגרסה האמריקאית לעין הדג). לא ברור לי למי אמור להיות אכפת איזה צד ינצח, אבל עולות שם תובנות מאוד מעניינות לגבי תפקידו של המבקר וההבדלים בין גישות שונות.
בהחלט דיון מעניין, קראתי עכשיו את כולו (יש לי יותר מדי זמן פנוי) ובהחלט ניכר שבכל זאת ידם של הותיקים העליונה והם מצביעים שם על הבעיות העיקריות של הביקורת של הדור הצעיר שאפשר למצוא גם אצלנו. אחד המגיבים ניסח את כל מה שפגום בכתיבה מהסוג האינטואיטיבי בצורה מושלמת כשהגיב על ביקורת של אחד מהמבקרים הצעירים והזחוחים בדיון:
The writer has a single response, which is of course sacrosanct because he is, after all, a CRITIC, and thus one whose gut reaction carries weight (it also enables the writer to adopt a “straight-shooter” style in hopes it will appeal to a readership of similar gut-reactors). The rest of the piece should marshal the “evidence” that supports this response, using commonly received – and thus utterly clichéd – yardsticks of performance, style, entertainment, etc. It’s kind of like the way kids are taught to write book reports in third grade.
I guess my main response to this kind of writer, maybe a little overstated but not much, would be, I don’t CARE if you liked it or not, say something INTERESTING.
אני רק לשאול שאלה……
איך זה שבעוד שNRG-מעריב מדווח שפעילי שמאל פצעו חייל ושוטר, ‘הארץ’ (הסמולני) מרשה לעצמו להשתמש בכותרת הפרובוקטיבית “חמישה מפגינים, שוטר וחייל…