להמשך קריאה »

שנה טובה, ידידיי. כיף לי איתכם, ותודה שאתם כאן. השנה הקרובה, אני מקווה, תהיה הגדולה ביותר בתולדות הבלוג עד כה, עם תוכניות בשפע להתרחבות און-ליין ואוף-ליין. אני מקווה שתמשיכו לבקר גם בתשס”ט, ושניפגש בסרטים.

וב-24 השעות הבאות בתגובות, אנא שתפו אותנו במשאלותיכם לשנת תשס”ט. משאלות קולנוע מן הסתם. אבל לא רק: שנת המאה לתל אביב, שנת בחירות ומיתון בישראל ובאמריקה, שנה לפני סוף העשור הראשון של שנות ה-2000. מה אתם מאחלים לעצמכם, ולנו, על המסכים בבתי הקולנוע, בבית, על המחשב, מה אתם מאחלים לבלוג. ומה אתם מאחלים לעצמכם סתם ככה לחיים. וגם סתם משאלות. הכל הולך.

ביל קונדון ומארק לורנס נבחרו להפיק את טקס האוסקר הקרוב. קונדון הוא במאי ותסריטאי שאני מאוד אוהב, בעיקר בזכות “אלים ומפלצות” שלו שאהבתי מאוד מאוד ושזיכה אותו באוסקר על התסריט, וגם בזכות “קינסי”. הוא קצת איבד אותי שהפך לפועל חרוץ מדי בשירות תעשיית האוסקרים תחילה כתסריטאי של “שיקגו” ואז כבמאי-תסריטאי של “נערות החלומות”. ועכשיו הוא יפיק את הטקס עצמו. האיש עושה רושם של אדם אינטליגנטי ואיכותי מאוד. מעניין איך זה יקרין על הטקס. והאם זה אומר שהוא יפנה לאדי מרפי להנחות אותו? גלן קני, שקונדון הוא חבר של חברים שלו, מבסוט מהבחירה.

======

להמשך קריאה »

ג’פרי וולס ראה את “ואלס עם בשיר” בטורונטו ואמנם הזכיר אותו בבלוגו רק בחטף, אבל השתמע שהוא לא ממש התפעל מהסרט. אבל בסוף השבוע האחרון, כשהוא העלה את “בלון האוסקר” השנתי שלו - רשימה ספקולטיבית של מועמדים אפשריים והמובילים במירוץ המתעדכנת באופן שוטף עד הכרזת המועמדויות - “ואלס עם בשיר” מופיע כמועמד אפשרי גם בקטגוריית הסרט הזר (לצד “בין הקירות” הצרפתי ו”קפטן אבו ראאד” הירדני) וגם בקטגוריית סרט האנימציה (בין “וול-E” ו”קונג פו פנדה”). מה שאומר שהבאז כבר חזק לצידו. אן תומפסון דיווחה אחרי טורונטו שסוני פיקצ’רס קלאסיקס, שמפיצים את הסרט בארצות הברית, ינסו לדחוף את “ואלס עם בשיר” גם לקטגוריית הסרט הזר, גם לקטגוריית סרט האנימציה וגם לקטגוריית סרט התעודה. שלושתן קטגוריות שהמועמדויות להן נבחרות על ידי ועדות של מומחים.
רשימת נציגי המדינות לאוסקר הזר תיסגר ביום שלישי, 1.10. בינתיים יש לישראל מתחרים מירדן (”קפטן אבו ראאד” המקסים שהוקרן בפסטיבל ירושלים ואני מאמין שסיכוייו לזכות במועמדות טובים מאוד) ומהרשות הפלסטינית (”מלח הים”).

הפרק הראשון של “האיים האבודים”, הסדרה האוסטרלית הפולחנית שהעסיקה את בני דורי בחופשות הקיץ, ושתעלה בקרוב לשידור חוזר ביס. (ויה ולווט).
אני העדפתי באותן חופשות את “צופן ג’נסן”. אני מקווה שיס תאתר גם את הסדרה הזאת ושרשף לוי יביים סרט נוסף על האייטיז ושהפעם זה יהיה שמו.

======

להמשך קריאה »

שרה סילברמן יוצאת לקמפיין לשכנע את היהודים הקשישים של פלורידה להצביע בעד ברק אובמה והיא פונה לנכדים שלהם שיטוסו אליהם כדי לשכנע אותם להגיע לקלפיות ביום הבחירות בנובמבר. אם אתם מכירים מישהו שיש לו משפחה בפלורידה, שלחו לו את הלינק לפוסט הזה:

The Great Schlep from The Great Schlep on Vimeo.

להמשך קריאה »

פול ניומן מת אמש מסרטן בביתו בווסטפורט, קונטיקט. הוא היה בן 83. הוא היה במצב קשה והלך והידרדר כבר מאז סוף 2007. הנה הספד מסודר ומהוגן שהוכן עבורו מבעוד מועד ב”ניו יורק טיימס”.

פול ניומן וג’יימס דין במבחן הבד ל”קדמת עדן”. דין זכה בתפקיד. ניומן היה מבוגר מדין בשש שנים וכשהגיע לבסוף לקולנוע, בסרט “גביע הכסף”, היה בן 29.

להמשך קריאה »

ב-30 ביוני כתבתי ששמיל בן ארי וירון שרף יזכו בפרס אופיר (הראשון כשחקן משנה ב”איים אבודים”, השני כצלם ב”שבעה”). השבוע הם זכו. באותו פוסט כתבתי בהפתעה גדולה על “שבעה” סרט שא העליתי על דעתי שכה אהנה ממנו.
השבוע הסרט סוף סוף יוצא. ומכיוון שזו הפעם הראשונה בה הסרט שיוצא בספטמבר, בסמוך לטקס, לא זוכה להיות נציג ישראל באוסקרים אולי זה ישים קץ אחת ולתמיד למנהג הזה של להוציא סרטים אחרי שהסתיימה הצבעה לפרסי אופיר. ואולי האקדמיה סוף סוף תשנה את התקנון ותאפשר השתתפות בתחרות רק לסרטים שהופצו מסחרית ב-12 החודשים שקדמו ליום תחילת הקרנות האקדמיה. כלומר מיוני עד יוני. מצב כזה גם יעשה סדר בבלאגן שנוצר בין הקרנות האקדמיה ופרס וולג’ין ביולי. אם, נגיד, “אצבע אלוהים” רוצה את וולג’ין הוא יחכה לבכורה ביולי, יוציא את הסרט לבתי הקולנוע בין יולי ליוני הבא ויתחרה באופיר בשנה הבאה.

אחרי הרשמים הראשוניים ההם, זו הביקורת המעובדת יותר שלי על “שבעה”:

להמשך קריאה »

אם אתם קוראים את הפוסט הזה עכשיו והשעה עוד לא 18:10 זה סימן שאתם לא נמצאים בסינמטק הרצליה ורואים איתי את “לקום אתמול בבוקר”. למה? האם לא הייתי ברור? האם צריך לעבור לשיטות של סנקציות? איומים? אלימות חס וחלילה? יש מפגש, כולם מתייצבים. חשבתי שזה מובן. אני לא מוכן שזה יקרה שנית. שריינו כבר היום את התאריך הבא: 31.10.2008 ב-14:00 בצהריים. אין שחרורים. אם קבעתם את תאריך חתונתכם לאותו יום, הזיזו. אם אתם בהריון בחודש התשיעי ואתם מצפים לבן, נא לא ללדת שמונה ימים לפני כן. אם אחד מכם נפטר יום לפני, דעו שחבריכם לבלוג לא יגיעו להלוויה. הם יהיו בסינמטק הרצליה. אנא התחשבו בכך.

להמשך קריאה »

זהו. עבר פול מקרטני. היה נחמד. רגוע, נינוח. הייתי עם בת השבע רחוק מאחור, מקום בו אפשר היה לשבת רוב ההופעה. מקום בו האנרגיות - שנראה לי ששצפו את האנשים שעמדו בסמוך לבמה - הגיעו במינונים מתונים. אחד מאחוריי שר את “ליידי מדונה” בקולי קולות ב”לה לה לה”, כאילו זו הופעה של שרה’לה שרון.
ובכלל, בהופעה הזאת נדמה לי שמי שהכי התאמץ היה הקהל. מצד אחד העיבודים הרגועים לרוב השירים התאימו לגילו של הזמר ולגיל המאזינים, מצד שני כולנו עדיין רצינו להאמין שזה רוקנרול. התאמצנו להאמין שזה זה, הדבר האמיתי. פה ושם זה גם הצליח. בשאר הזמן זה היה יותר דומה לסימפלי רד מאשר לביטלס. רק עם שירים יותר טובים. ומקרטני? הוא נחוש להזכיר לנו שאת השירים הגדולים ההם של הביטלס הוא כתב. גם פול סיימון ביסס את כל קריירת הסולו שאחרי סיימון וגרפונקל במסעות מסביב לעולם להוכיח לכולם שהשירים ההם שכולם אוהבים - הוא כתב. ושזו זכותו המלאה לשיר אותם בלי הגבוה ההוא עם הפדחת.
ובכל פעם שמקרטני התיישב ליד הפסנתר, הופעה לטעמי קפצה מדרגה. פעם עם “מיי לאב” (”זה בשביל לינדה”), פעם אחרת עם “חיה ותן למות” (+ זיקוקין). ובין לבין אני די נשפכתי מאיכות ההקרנה של המסכים בצידי הבמה. היי דפינישן? ככה נראה העתיד? בכזה גודל? מתאים לי.

ועכשיו כשאין לי יותר מה לשים כל בוקר בשמונה וחצי, התעוררתי לבלוג ריק. אז קחו כמה שעות בו הבלוג עובר לרשותכם. מה קורה בעולם? מה ראיתם? מה שווה שיחה?