אז מה קורה בהצבעות למועמדויות לפרס אופיר?

1.
העלילה מסתבכת. “שבעה” הוא סרט מצוין.
אם עד אתמול “שבעה” היה מבחינתי הסרט השלישי שיכול להתגנב מאחורי “איים אבודים” ו”ואלס עם בשיר” ולחטוף להם את הבכורה ולא מהסיבות הנכונות, אתמול ראיתי אותו והוא עומד לידם בראש זקוף ודורש מכם תשומת לב מלאה. האמת, הופתעתי שאהבתי אותו כי את “ולקחת לך אשה”, סרטם הקודם של שלומי אלקבץ ורונית אלקבץ, לא מאוד אהבתי. הערכתי אותו, אבל הוא לא תיקשר איתי או ריגש אותי. “שבעה” הוא עסקר אחר לגמרי: קולנועי פי מאה, מדויק, ומצליח להיות גם מאוד קומפקטי (לוקיישן אחד) וגם מאוד רחב ידיים (המון דמויות). והוא מצולם בסינמסקופ.

2.
קל לנחש מה הסרטים הבולטים במירוץ לפרס אופיר: אלה שמגיע אליהם הכי הרבה מקהל חברי האקדמיה. הייתי בשוק כשנכנסתי אתמול לאולם הסינמטק, בדיוק בשעה בה התחיל משחק גמר היורו. באיזשהו שלב בצהריים חשבתי להתקשר לסינמטק לוודא שההקרנה לא בוטלה בגלל המשחק. ובדרך חשבתי שזה בטח נהיה אני וציפי מור לבד באולם. אפילו לא קרוב: האולם היה כמעט מלא לחלוטין. נדמה לי שהסרט שבה את צופיו.

להמשך קריאה »

כבר שבועיים שאני מנסה להשיג מספרים רשמיים של “ואלס עם בשיר” בקופות בארץ. ביום שלישי שעבר אמר לי גורם אחד בעולם ההפצה שהוא יודע שבתום שני סופי שבוע “בשיר” מכר 8,700 כרטיסים. מקור אחר המקורב לבעלי בתי הקולנוע אמר לי שהמספר, נכון ליום שלישי שעבר, הוא 13,000 כרטיסים בשני סופי שבוע. מי מהם צדק?
היום, בשעה טובה, מעדכנת אותי יחצנית “ואלס עם בשיר” עם הכותרת: הסרט מכר עד אתמול 22,000 כרטיסים. “איך זה מתיישב עם המספרים ששמעתי בשבועיים האחרונים?”, שאלתי. “אלה המספרים, באחריות”, היא ענתה.
ניסיתי לברר הלאה ואמר לי מישהו המתמצא בהפצה כך: “כשמפיצים מפרסמים מספר כרטיסים הם תמיד מגדילים אותו ב-30 אחוז. כולם עושים את זה. זה הסטנדרט המקובל”. אם הוא צודק, הרי שבהפחתת 30 אחוז מהמספר הרשמי אנחנו מגיעים לקצת יותר מ-16,000 כרטיסים. מבחינת ההגיון זה נשמע לי המספר המדויק. מצד שני, מפיצים אוהבים לפרסם מספר צופים ולא מספר כרטיסים, כך שאם הסרט נקנה להקרנות סגורות בקיבוצים, חברות וימי עיון, גם הקהל שצפה בו נספר פנימה. גם זה נוהג שגרתי שכל המפיצים חוטאים בו. אבל חוץ משלל נתונים סותרים אין לי דרך להוכיח כלום. לכן, מעתה אמרו: את “ואלס עם בשיר” ראו עד כה 22,000 איש בארץ. מספר מכובד מאוד לסרט המוצג שלושה סופי שבוע ב-8 עותקים בלבד. מי שיש לו נתונים אחרים, ויכול לעמוד מאחוריהם בשמו, שיציג.

מר חיים סבן שלום,
Dear Haim Saban*
רציתי לפנות אליך, בתור התורם הגדול ביותר של המפלגה הדמוקרטית באמריקה, אחרי שקראתי שסרבת לתרום כסף לקמפיין של ברק אובמה. לדעתי אתה עושה טעות. קראתי גם בפרופיל של הניו יורקר על שלדון אדלסון, את מסע השכנועים המאסיבי שהא מפעיל על אנשים כמוך כדי לקדם אינטרסים המזוהים - מבחינתי - עם חירחור מלחמה, הנצחת הכיבוש והשבת מחוגי ההיסטוריה לאחור על ידי שימור המצב בו ישראל תהיה לנצח הקורבן האגרסיבי. אבל, נו. מה לי ולפוליטיקה.
אבל ככל שעוברים הימים בשבוע האחרון אני רואה שההשפעה שלך על חיי גדולה יותר ויותר. מילא ברק, אבל מה עם בזק. מר סבן, עשיתי טעות איומה וחשבתי שתרצה לדעת. אחרי אינספור הודעות אלקטרוניות בטלפוני הסכמתי להצעה של בזק: שדרוג הרשת האלחוטית ל-5 מגה וקבלת ראוטר/מודם חדש - שניהם בחינם. מה אומר, החיים ב-5 מגה הם הנאה צרופה, אבל השירות של בזק שוחק את חיי לגרגרים. את הפוסט הזה אני כותב בעודי מחכה לטכנאי בזק שיבוא לסדר לי את הקו, כי האינטרנט כל הזמן נופל. התחלה אמרו לי שהפילטר תקול. החלפתי. ואז שהשקע של הראוטר תקול (אני מת על המילה הזאת, למרות שאין לי מושג באיזה שפה היא). הוזמן טכנאי. בא, ניענע, אמר שתוקן והלך. וכעבור חצי שעה: שוב מקולקל. הוזמן טכנאי נוסף. “אה”, אומר המוקדן, “היית צריך להגיד שזו בעיה שלח ה-ADSL כי הוזמן לך טכנאי שמבין רק בקו טלפונים”. “אבל אתם הזמנתם לי א הטכנאי על פי התקלה שתיארתי!”. הוזמן טכנאי. לאתמול. לא הגיע. למה? אין זכר לשיחת התקלה שביצעתי ביום שישי. הוזמן טכנאי מחדש, להיום. עכשיו. אני יושב ומחכה לו. המוקדן, בינתיים, בישר לי שהוא הוריד לי את המהירות ל-4 מגה, כדי שלא יהיו נפילות על הקו. ואני חשבתי שאחרי כל זה מגיע לי צ’ופר, לא הורדה במהירות. כשאלחץ על כפתור ה-Publish בתחתית מסך העריכה אצטרך להתפלל שאין כרגע ניתוק בקו.
בקיצור, מר סבן. יש מקום לבדוק את העסקים מלמעלה ועד למטה. אם אתה חושב שברק אובמה מסוכן לישראל, שתף אותנו. אם הימין הישראלי מפעיל עליך לחץ לא לתמוך בו, שתף גם. הרעיון שישראל - כישות פוליטית - חושבת שמקיין ראוי להיבחר כי הוא “טוב לישראל”, בגלל שימור עמדותיו הניציות של בוש, מהפכת את קרבי. אני מאמין שראש מדינה - כאן או שם - שבא במטרה להפסיק מלחמות ולא ללבות אותם, הוא הבחירה הנכונה, לכל העולם. ואחרי שתגמור להציל את העולם, לך למשרדך במגדלי עזריאלי ובדוק מה קורה שם בבזק. כי הפרסומים וההצעות נראות כאילו זו חברה חדשה לשירותים מתקדמים והיי-טקיים, אבל בשטח - ברמת חוויית הלקוח שיושב בבית - זה מרגיש ממש כמו 1981.

ובהזדמנות זו, האם אוכל לעניין אותך לתמוך בהקמת Saban Cinema Center? מרכז קולנוע אלטרנטיבי ועצמאי שמחויב לאמנות הקולנוע, ללא תכתיבים ממשלתיים, ויהווה חלופה מרעננת ומתפקדת לסינמטק הנוכחי? אשמח להיפגש ולהציג את הפרויקט בפניך.

להמשך קריאה »

רוצים להתחיל את פסטיבל ירושלים כבר היום? קדימה. אלה הסרטים מהתוכנייה שכבר קיימים ברגע זה באוזן השלישית. נכון, אני רוצה שתראו את כל הסרטים בפילם ועל מסך גדול. אבל אם לא, תתחילו באלה ותשאירו לירושלים את הסרטים שעוד לא קיימים בדי.וי.די.

“אשה אלמונית” של ג’וזפה טורנטורה
“ד”ר פלונק” של רולף דה הר
“אחים בדם” של אלכסי טאן
“חיים דוממים” של ז’אנג קיה ג’יה
“קאטין” של אנדז’יי ויידה
“מבצע קולנוען” של נינה דוונפורט
“החתונה של אח שלי” של צ’רלס ברנט

להמשך קריאה »

עלעול ב”מוסף הארץ” הבוקר הזכיר לי פתאום: “חיי אהבה” יצא לבתי הקולנוע. צריך לשלוח את הסרט הזה לתקוף את הכור באירן, איש לא ירגיש שהוא באיזור. המודעה בשלהי המוסף ממילא לא עושה חשק לראות את הסרט. ומה הקטע עם הכיתוב בתחתית העמוד: הופעת אורח של צרויה שלו. הרשו לי לעדכן: צרויה שלו היא סטטיסטית בסרט. מופיעה לשניה כספרנית. מי שיבוא לסרט כדי לראות שלו עושה את בכורתה כשחקנית עשוי להרגיש מרומה. מה שכן, הכיתוב הזה - אני מניח - מנסה לרמוז לכך ששלו, בהופעתה, נותנת את ברכתה לסרט. מעניין מה היא חושבת עליו כעת כשיצא.

הצפייה ב”חיי אהבה” הלכה ככה. אני יושב ומתפתל: זה סרט רע, זה סרט רע, זה סרט רע. ואז מגיע הסוף ואני אומר לעצמי: אה, לא כזה נורא, רק חבל - כי העלילה הזאת (זאת שמתגלה בסוף) היתה יכולה להיות מסופרת באופן הרבה יותר טוב. ומכיוון שהביקורת נכתבת אחרי שצפיתי בסרט במלואו היא באה כולה מהמקום הזה: אם הסוף היה מוצג בהתחלה לסרט היתה עוצמה אחרת לחלוטין.

זאת הביקורת שלי על “חיי אהבה”, פרויקט גרמני/ישראלי שהיה צריך להיות יותר טוב.

להמשך קריאה »

ב-2006 אבי ארד, שהפך את מארוול מחברת קומיקס וצעצועים לאולפן קולנוע עצמאי, התלבט מה יהיה הסרט הראשון שהוא יפיק במימון עצמאי, ללא תמיכת האולפנים. בראיון מ-2006 - כשהוא מוקף בחוברות הקומיקס בעברית שהוא אוסף - הוא הסביר איך החלטות ניהול כושלות של קודמיו הניבו לחברה הכנסות מועטות, גם אם הסרטים הצליחו, והוא לא החליט עדיין האם “איירון מן” או סרט חדש של “הענק” יהיה סרט הבכורה שלו כאולפן עצמאי. “הענק”? שנה אחרי שרבים ראו בגרסה של אנג לי אכזבה קופתית? לארד היה חזון:

“The Hulk movie was a study of anger, and people wanted a popcorn movie.” Lee’s film focused on the Hulk’s origins - Bruce Banner’s abusive father, his mutated DNA, the gamma ray accident that gave him the power to transform into a walking steroid attack. It was dark and intense, and Banner didn’t even do his Hulk bit until nearly halfway through the film. “Our Hulk,” Arad says, “will be a diet Hulk. Lighter. Focusing on the love story, Hulk as hero, and his battle with the villain.” For that villain, Arad has chosen one of his favorite baddies: Abomination

שנתיים אחרי: גם “איירון מן” וגם “הענק הירוק” מגיעים לקולנוע בהפרש של חודש וחצי זה מזה, שניהם במימון עצמי של אולפני מארוול. “איירון מן” הפך כבר לאחד הסרטים המצליחים של הקיץ, “הענק הירוק” מכניס כסף סביר ויהפוך ללהיט ודאי גם הוא, אבל הוא לא הסנסציה העצומה שמפיקיו קיוו שהוא יהיה. אבי ארד, בינתיים, כבר לא במארוול.

על כל הפלונטרים העסקיים של מארוול עד בואו של אבי ארד לחברה תוכלו לקרוא בטקסט שלי שפורסם ב-2002 לכבוד יציאת “ספיידרמן”.

וזו הביקורת שלי על “הענק” של אנג לי, שממשיכה את הביקורת על “ספיידרמן” (שימו לב למוטיב ריצ’רד דונר) ושהביקורת על “הענק הירוק” ממשיכה אותה (או אולי חוזרת עליה). אני חושב, בסופו של דבר, שאהבתי את “הענק” של אנג לי ואת “הענק הירוק” של לואי לטרייה באותה מידה - ולא במידה עצומה.

פורסם ב”העיר” ב-17.7.2003

להמשך קריאה »

גלגולי הענק הירוק:

1978: ביל ביקסבי הופך לשרירן לו פריגנו בסדרת הטלוויזיה

2003: אנג לי שולח אותו לסן פרנסיסקו

2008: אדוארד נורטון מעמת אותו עם Abomination בניו יורק - גודזילה נגד מותרה

ולו פריגנו מגיח בתור איש אבטחה חובב פיצות

להמשך קריאה »

איזה קטע! פסטיבל טורונטו מפרסם את התוכנייה שלו. באופן רשמי. ללא הדלפות. ללא מסיבות עיתונאים נדחות. ללא הסתרות. חודשיים וחצי לפני שהוא מתחיל! הקנדים האלה פשוט לא יודעים איך לעבוד. חובבנים.
“ואלס עם בשיר” של ארי פולמן ו”חסר מנוחה” של עמוס קולק יהיו שם.

===========

להמשך קריאה »

דברים לעשות:

1. להתלבט בקופות: “הענק הירוק” יוצא היום בקולנוע. סרט פעולה חביב מאוד, בעיקר בתחילתו. אבל ההפתעה הגדולה מבחינתי היא דווקא מצד “האי של נים”, סרט הרפתקאות לקהל צעיר, שלמרות מערכה שנייה טיפה מקושקשת, הצליח לרגש אותי מאוד. שרבטתי עליו כמה מילים קצרצרות כאן.

2. לרוץ ולקנות את מארז טרילוגיית “הסנדק” שיצא שלשום למכירה בחנויות. 250 שקל הוא מחירו הקטלוגי. יש שם את שלושת הסרטים (כולל קומנטרי של קופולה על שלושתם) באיכות תמונה משופצת - אחרי שנגאטיבים עברו תיקונים וסריקה מחודשת השנה - ושני דיסקים עם בונוסים. דיסק אחד מכיל את התוספות מהמארז האמריקאי מ-2001 ודיסק שני תוספות ייחודיות למארז החדש. הסרטון על האופן בו צילם גורדון וויליס את הסרט, ואז איך הצילום הזה השפיע על תהליך שיחזור הנגאטיב, הדהים אותי. קצרצר אבל גדוש אינפורמציה טכנית פוקחת עיניים. ולידיעת רון מיברג: כן, אני יודע גם לך יש כבר בטח את המארז האמריקאי מ-2001. גם לי. ובכל זאת, אתה צריך גם את המארז הזה. הוא טוב יותר. רק מה, הפעם פיצו קודם את האירופים. המארז החדש יוצא קודם באיזור 2 ורק בהמשך השנה ייצא באמריקה.

להמשך קריאה »

כבר כמה שנים - למעשה, מאז “Max Payne” (משחק שצריך לכתוב באנגלית כדי שלא ייראה בעברית כמו שם של תיכון טכני תל אביבי) - שאין לי זמן למשחקי מחשב. אבל הבשורה שלקראת חג המולד ייצא משחק “מלחמת הכוכבים” לקונסולת Wii, בו השלטים האלחוטיים של ה-Wii מתפקדים כלייט-סייברז, הצליח לגרום לי לזקוף אוזניים בציפייה. תמיד רציתי לייט סייבר משלי, ואולי זו ההזדמנות. אם אני נעלם בחג המולד דעו מה קרה לי. הנה הפרסומת למשחק: