חדשות אנימציה:

בעוד עשרה ימים יגיע ארצה רון דיאמונד שיציג בסינמטקים את מיטב סרטי האנימציה הבינלאומיים של השנה האחרונה בהקרנת 35 מ”מ. בין הסרטים שהוא יציג יהיו גם “מדאם טוטלי פוטלי” ו”אני פגשתי את הניבתן” שהיו מועמדים לאוסקר. ההקרנות יתקיימו ב-9 במרץ בסינמטק ירושלים (קבלת פנים ב-20:00, הקרנה ב-21:15) ולמחרת ב-10 במרץ בסינמטק ת”א (קבלת פנים ב-18:00, הקרנה ב-19:00). מספר המקומות מוגבל וכדי להבטיח מקום יש להירשם כאן.

ועוד אורח: ביום ראשון (מחרתיים) יגיע טל שוורצמן, אנימטור ממוצא ישראלי שעובד בדרימוורקס, להרצאה חד פעמית במכללה הישראלית לאנימציה. ההרצאה תתקיים ביום ראשון, 2 במרץ, מ-17:30 עד 20:45 באודיטוריום בבית הספר תלמה ילין בגבעתיים. שוורצמן (או ג’רמי שו, כפי שהוא חותם על עבודותיו באמריקה) יציג קטעים מסרט האנימציה החדש של דרימוורקס, “קונג פו פנדה“, עם ג’ק בלאק ודסטין הופמן, שהוא אחד האנימטורים שעבדו עליו. ההרצאה תעסוק בנושאים הבאים: 1. הצורך במחקר מקדים ותכנון רעיונות ככלי עזר לביסוס דמות אנימטיבית אמינה, היוצרת עניין אצל הקהל. 2. שימוש בווידיאו מצולם כמקור השראה לאיפיון דמויות. 3. כיצד תיכנון וקצב נכונים מאפשרים להחיות דמות תוך שימוש בתנועה בסיסית בלבד. לפני ההרצאה יוקרנו סרטי אנימציה קצרים שזכו באחרונה באוסקר, ביניהם “פטר והזאב”, הזוכה הטרי מהשבוע. גם כאן יש מספר מקומות מוגבל שפתוח בחינם לקהל הרחב, לפרטים נוספים ולהרשמה היכנסו לכאן. קטעי וידיאו מעבודותיו הקודמות של שוורצמן/שו ב”גיבור של כולם” ו”עידן הקרח 2″ תמצאו כאן.

להמשך קריאה »

אז מה יש לנו בסוף השבוע בבתי הקולנוע? רגע לפני יום האשה בינלאומי, שני סרטים שבוימו על ידי נשים שמופצים על ידי גברים בישראל שדפקו להם שמות בלתי נסבלים.
את “לא דופקות חשבון” (”Mad Money” במקור) ביימה קאלי חורי, שזכתה באוסקר על התסריט של “תלמה ולואיז”. הסרט, עם דיאן קיטון, קווין לאטיפה וקייטי הולמס, הוא קומדיית שודים קוואזי-פמיניסטית, שמצליחה להיות בלתי מזיקה למרות היותה דבילית לגמרי. יש לסרט חן, אבל בתור קומדיה הוא נטול הומור באופן מחשיד. והכי משונה: עלילתו נראית גנובה מ”בוא נפוצץ מיליון” של שמואל אימברמן עם יהודה ברקן וראובן בר יותם (על פי תסריט של אלי תבור). אני מניח שזה סרט סביר לערב בנות, עבור צופות לא סלקטיביות במיוחד. ארחיב עליו במדורי בשבוע הבא.

ויש את “לסגור מעגל” (”The Savages” במקור), שכתבה וביימה תמרה ג’נקינס המוכשרת. הסרט אמנם לא מבריק כמו שהייתי מדמיין שהוא יכול להיות, אבל יש בו כל כך הרבה רגעים צורבים של אמת מרירה, מתובלת בהומור חומצי, שהוא בהחלט אחת ההמלצות היותר טובות לבידור בוגר לסוף השבוע הקרוב, מהסוג שעושה כבד בבטן בשעה שהוא גם מצליח לרגש ולשעשע כהוגן. הנה ביקורתי עליו. והנה, למשקיענים, התסריט (להורדה בקובץ PDF) עליו היתה ג’נקינס מועמדת השבוע לאוסקר.

“סאטרדיי נייט לייב” חזרו בשבוע שעבר לאוויר אחרי הפסקה של כמעט ארבעה חודשים בגלל שביתת התסריטאים. המערכון הבא נראה כאילו נכתב ללא תסריטאים בכלל, הוא פשוט אוסף של ציטוטי רפליקות מתוך הסרטים המדוברים של העונה. תכל’ס המערכון לא מוצלח במיוחד, אבל הוא מצליח להצחיק בגלל שהוא שם את האצבע בזמן אמת - רגע לפני האוסקרים - על הצייטגייסט התרבותי, זה שמחלחל מלמעלה כלפי מטה. “זה ייגמר בדם” ו”לא ארץ לזקנים” לא הגיעו לקהל הרחב, להמונים, הפראזה “I drink your milkshake” לא נחשפה לעיני המוני צופים כמו המשפט, נגיד, “I’m the king of the world”, אבל בזכות פרודיה בזמן אמת הסרטים הופכים למיתולוגיים וייזכו לחיי נצח בקרב ילדיהם של אלה שעכשיו לא מוכנים להתקרב אליהם.

להמשך קריאה »

ההודעה לעיתונות שפירסמה רשת וול-מארט ביום שישי שעבר סימנה את סופו של מאבק שצרכנים רבים אפילו לא הספיקו לשים לב שהוא מתנהל. בהודעה בישרה וול-מארט שהיא מפסיקה בהדרגה להחזיק סרטים בפורמט HD-DVD (תוצרת טושיבה) ובוחרת להתמקד רק בסרטים בפורמט בלו-ריי (תוצרת סוני). בכך למעשה הגיעה לקיצו קרב הפורמטים של דיסקי ההיי-דפינישן. וול-מארט טענה בהודעתה שהיא מגיבה לביקוש של לקוחותיה, שהעדיפו את הבלו-ריי, דיסק – שנראה כמו די.וי.די רגיל אבל שניתן לניגון רק במכשיר בלו-ריי ייעודי – המכיל 25 ג’יגה של מידע ועליו תוכן אודיו-ויזואלי באיכות היי-דפינישן הגבוהה פי 5 מאיכות של די.וי.די רגיל, ופי 2 מאיכות של שידורי היי-דפינישן טלוויזיוניים (הפורמט נקרא בלו-ריי על שם קרן הלייזר הכחולה הקוראת את המידע על הדיסק, להבדיל מקרן הלייזר האדומה המצויה במכשירי הדי.וי.די הרגילים).
הבשורה של וולט-מארט הגיעה כחודש אחרי שאולפני וורנר הודיעו שהם יוציאו כותרי היי-דפינישן אך ורק בפורמט בלו-ריי. ובשבוע שעבר הניפה טושיבה את הדגל הלבן והודתה בכשלונה. החברה תפסיק לייצר מכשירי HD-DVD במרץ, ותתחיל גם היא לייצר מכשירי בלו-ריי. אולפני יוניברסל, היחידים מבין אולפני הוליווד שחתמו על בלעדיות עם הפורמט של טושיבה, הודיעו אחרי הכרזת טושיבה שגם הם פונים לבלו-ריי. ובכך נסתם הגולל על ה-HD-DVD ופורמט חדש של דיסקים באיכות היי-דפינישן נקבע. נשאלת השאלה: כמה זמן הוא יחזיק.
בסוף שנות השבעים התנהל באמריקה קרב פורמטים דומה עם הכניסה של מכשירי הווידיאו הביתיים. אז ניצח פורמט ה-VHS את פורמט הבטא, למרות שהבטא נחשב איכותי יותר. הפעם, אם להאמין לפרשני הטכנולוגיה באמריקה, הבלו-ריי שניצח הוא אכן הפורמט האיכותי יותר. גם העובדה שמכשירי סוני פלייסטיישן 3 הכילו בתוכם נגן בלו-ריי עזרה לו לצבור פופולריות (באופן דומה לדרך בה החדירה סוני לשוק את נגני הדי.וי.די כששילבה אותם לתוך מכשירי הפלייסטיישן בסוף שנות התשעים).
ובכל זאת, גם באמריקה מכשירי הבלו-ריי עדיין נמצאים בשלבי החדירה הראשוניים, ואינם מצויים בכל בית. מחיר המכשירים בחנויות האמריקאיות מתחיל ב-250 דולר (לעומת 40-50 דולר לדי.וי.די רגיל), ומחיר כותר הוא בסביבות ה-23 דולר, לעומת 12 דולר של מחיר סרט די.וי.די רגיל. טושיבה ניסתה לקדם את מכשירי ה-HD-DVD שלה עם הורדות מחירים דרמטיות, ומכרה מכשירים בחג המולד האחרון ב-99 דולר בלבד, וגם זה לא עזר לה.
עידן קלטות הווידיאו נמשך כמעט עשרים שנה, עד הפריצה הגדולה של הדי.וי.די לכל בית בסוף 1999. עכשיו, בסך הכל שמונה שנים אחרי, נדרשים צרכני הבידור הביתי לקנות מכשיר חדש, וחשוב יותר: מכשיר טלוויזיה חדש המסוגל להציג שידור באיכות היי-דפינישן ברזולוציית 1080p כדי שיוכלו ליהנות מהשדרוג הטכנולוגי. הבשורה הטובה היא שרוב מכשירי הבלו-ריי תואמים-לאחור, כלומר הם מסוגלים לנגן גם די.וי.די רגיל, ואף לעשות שידרוג של איכות הצפייה לסרט המוקרן מהדיסק הסטנדרטי. עבור האמריקאים, שממילא נדרשים לשדרג את מכשירי הטלוויזיה שלהם לפני שייפסקו שידורי ה-NTSC בתחילת העשור הבא, המהלך הזה אולי אינו כה דרמטי. אם כבר, הוא למעשה מאריך במעט את חיי המדף של הדי.וי.די, שהיו שניבאו שיוחלף עד 2010 על ידי מכירת סרטים להורדה חוקית (EST), וללא דיסק ומארז פיזי. עכשיו כשהבלו-ריי מאפשר לצרכנים ליהנות מספריית הדי.וי.די שנצברה על המדפים בשמונה השנים האחרונות, אולי חזון המכירה האלקטרונית יתעכב מעט, או לפחות עד שוול-מארט יבינו איך הם יעשו ממנו כסף.
ובישראל? כשמכשיר בלו-ריי עולה כאן יותר מ-3000 שקל, ייקח זמן – לפחות שנה – עד שימכרו אותו ב-200 דולר בדיוטי פרי וכל בית בישראל יתהדר באחד, ליד ממיר ההיי-דפינשן של הוט או יס, ומעל לטלוויזיית ה-LCD או הפלזמה המותאמת לשידורי HD מלאים (הבלו ריי יתבזבז על טלוויזיות מסוג HD Ready). אך בהיעדר אמצעי הקרנת היי-דפינישן בבתי הקולנוע בארץ, מרגע שייכנס הבלו-ריי לארץ, ואם לא ישודרגו בתי הקולנוע עד אז, איכות הצפייה החדה, הצלולה והצבעונית, עם הפרדת הסאונד הברורה ביותר תהיה בבית ולא בקולנוע.
אבל עד שכל זה יקרה, את השינוי בפורמט ירגישו בישראל בעיקר מורידי הסרטים ומשתמשי הטורנטים, שהתרגלו לקבצי די.וי.די שכווצו לפורמט divx השוקלים 700 מגה-בייט, ועכשיו יצטרכו להתרגל לקבצי בלו-ריי בפורמט MKV השוקלים שמונה ג’יגה-בייט. ספקיות האינטרנט מתבקשות להגדיל את נפחי התעבורה בהתאם.

פורסם בשבוע שעבר ב”כלכליסט”.

סרט קטן, פצפון, אבל מקסים. “ביקור התזמורת” האירי.
הנה ביקורת, קטנה, פיצפונת, אבל מוקסמת, פלוס שיר בונוס.

להמשך קריאה »

כדי לייפות את המציאות אציין שבהימורים על עשר הקטגוריות המרכזיות בטקס קלעתי לתשעה. בטבלת סיכומי הניחושים שריכזה סשה סטון (ראו פוסט מאתמול) הייתי אחד הבודדים שהימרו נכון על הזכיות של מריון קוטיאר ושל טילדה סווינטון. הייתי היחיד מבין חזאי האוסקרים שהימר ש”מצפן הזהב” יזכה באוסקר על האפקטים. הימרתי נכון, כלומר ניחשתי, על הזוכים בפרס הסרט הקצר והסרט התיעודי הקצר. ועד כאן הישגיי.
כשלונותיי, לעומת זאת, מרשימים לא פחות. כלומר, מביכים. הייתי כה משוכנע ש”הפרפר ופעמון הצלילה” יפתיע בכמה קטגוריות שסימנתי אותו בלהט תוך התעלמות מהעובדה שהסרט שלמעשה חטף את ההפתעות היה “זהות אבודה” של פול גרינגראס. גם את הזכיות של “סוויני טוד” (תפאורה) ושל “אליזבת: תור הזהב” (תלבושות) פספסתי. וכך הגעתי לתוצאה סופית לא מאוד מרשימה של 14 מתוך 24. (זו השנה הראשונה בה אני מהמר על כל הקטגוריות, בשנים קודמות הסתפקתי בהימורים על 12 עד 18 קטגוריות).
אבל הבה נביט בצד הטוב של העסק: 9 מתוך 10 זה לא רע.

הנה סרט האנימציה הקצר שזכה אמש באוסקר: “פטר והזאב”

להמשך קריאה »

עידכון:
6:50. טקס האוסקר כרגע נגמר. אם במקרה לא ראיתם ואין לכם כוח לשבת עכשיו שלוש שעות ורבע מול היס מקס, קבלו תקציר שייקח לכם עשר דקות לקרוא, עם מיטב הפאנצ’ים וכל הזוכים. האם “בופור” זכה? האם “ארץ קשוחה” הביס את “זה ייגמר בדם”? מי המנצח הגדול? ומי יצא בידיים ריקות? הכל בפנים.

להמשך קריאה »

בבלוג האנגלי שלי העליתי את ליין-אפ טקס האוסקר, על פי תכנוני מפיקיו. הטקס אמור להימשך 3 שעות ו-29 דקות. מונולג הפתיחה של ג’ון סטיוארט יימשך שמונה דקות, הפרס הראשון שיוגש יהיה פרס התלבושות, וזה ייקרה ב-3:54 שעון ישראל, והמגישה תהיה ג’ניפר גרנר. הפרס האחרון של האירוע, פרס הסרט הטוב ביותר, יוגש על ידי דנזל וושינגטון ב-6:49 בבוקר.
פרס הסרט הזר יוגש על ידי פנלופה קרוז ב-5:47 בבוקר, כך שאסור לכם להירדם בעת הענקת האוסקר למפעל חיים למעצב התפאורה רוברט בויל שתעניק ניקול קידמן לפני כן.
(כמובן שייתכנו חריגות מלוח הזמנים הזה אם הזוכים יאריכו בנאומיהם).
הנה הליין-אפ המלא, על פי שעון לוס אנג’לס. הוסיפו עשר שעות לקבלת השעה בתל אביב.

בטבלה של ה”לוס אנג’לס טיימס”, המרכזת הימורי אוסקרים של כשלושים עיתונאים מופיע “בופור” כזוכה אפשרי בקטגוריית הסרט הזר בהימורים של שלושה מהם.

בטבלה של “Awards Daily” ריכזה סשה סטון כארבעים הימורי אוסקרים (ביניהם ההימור שלי) ושם מוזכר “בופור” חמש פעמים. “הזייפנים” עדיין מוביל את ההימורים.

להמשך קריאה »

לגבי “זה ייגמר בדם” (ספוילרים מסוימים, למרות שמי שלא ראה את הסרט לא יידע על מה אני מדבר ולכן זה לא יהיה ספוילר עבורו).
עידן בתגובות העלה את התהייה האם ייתכן שפול ואיליי סאנדיי (ב”זה ייגמר בדם”) הם אותו איש. ובכן, לא חשבתי על זה, אבל גם לא ראיתי שהסרט סוחב לכיוון הזה (למרות שאין לי הסבר למה דניאל פליינוויו מוזג שלוש כוסות וויסקי בסוף). עניין האחים מאוד דומיננטי בסרט, הרבה יותר מאופציה של פיצול אישיות. לאבא של פול ואיליי סאנדיי קוראים הבל (Abel), האח המת מקין והבל. אח של דניאל פתאום צץ באמצע הסרט. ובסוף הסרט, כפי שאיליי מזכיר, איליי ודניאל הופכים לגיסים (Brothers-In-Law). ודניאל שואג באוזניי איליי שפול היה האח הנבחר, לא הוא. ולאורך כל הסרט, מרגע שיש שני לנו בעלילה שני אחים אחד מהם ימות, והשני יחיה.
גם העובדה שכל שמות הדמויות תנ”כיים לוקחת אותנו לטריטוריה המיתית: דניאל, אלי, הבל.

ואהרון קשלס מנתח באופן מקורי ומבריק את “זה ייגמר בדם” כאלגוריה על הוליווד עצמה.

להמשך קריאה »