31
אוקטובר
2007
אוקטובר
2007
|
ארכיון חודשי: אוקטובר, 2007
31
אוקטובר 2007 בשעה טובה! פרשת “ביקור התזמורת”/”בופור” הגיעה ל”ניו יורק טיימס“. איזבל קרשנר, כתבת ה”ניו יורק טיימס” בירושלים מדווחת משדות הקטל. וג’פרי וולס מוסיף עדכון לעדכון לעדכון. עייפתי. ============
31
אוקטובר 2007 מאחורי הקלעים של מינויו של אילן דה פריס למנהל סינמטק ופסטיבל ירושלים. וגם פרשנות. את הפוסט הזה - התוהה מי יהיה המנהל החדש של סינמטק ירושלים והפסטיבל שלו אחרי ליה ון ליר - התחלתי לכתוב ביולי השנה, באמצע פסטיבל ירושלים, אך רגע לפני הפרסום שלו הגיעה אלי הכחשה כה גורפת שהנחתי אותו בצד. ואז לפני שבועיים הגיע אליי עדכון מוסמך מאוד, שרק ביקש ממני לחכות עוד כמה ימים כדי שהעסק יהיה סגור. אלא שאני, בגלל רפיסות והזנחה, נתתי לו לחמוק מבין אצבעותי. בגלל שאני אוהב להיות זה שמפרסם ראשון את סיפורי הקולנוע המעניינים בארץ, אני כבר כמה שעות דופק את הראש בקיר מאז נתקלתי - באיחור - בידיעה של נירית אנדרמן מ”הארץ” של אתמול המבשרת על כך שכתרי שחורי הסיר את המועמדות שלו לניהול סינמטק ירושלים. אנדרמן מוסיפה: “המועמד המוביל כעת לתפקיד הוא אילן דה פריז”. הדיווח שלי כמעט זהה, אך הייתי מנסח אותו קצת אחרת: אילן דה פריס נמצא במגעים סופיים לקראת חתימה על חוזה להתמנות למנהל סינמטק ירושלים ופסטיבל ירושלים. המו”מ עם דה פריס החל אחרי שביולי בישר כתרי שחורי, המועמד המוביל לתפקיד המנהל, שהוא מסיר את מועמדותו.
30
אוקטובר 2007 אחרי שבוע חופשה מגלה ג’ון סטיוארט שהשריפות בקליפורניה הם כנראה מזימה של אל-קעידה. וסטיבן קולבר הגיע למקום הראשון בטבלת רבי המכר של ה”ניו יורק טיימס”.
30
אוקטובר 2007 שייקה אופיר. נסים אלוני. דן בן אמוץ. אפרים קישון. יוסי בנאי. כל אלופי השפה העברית שפוררו אותה ליסודותיה, עירבבו בלחלוחית המציאות ואז צרו ממנה יצירות לשוניות קצביות שבוצעו בידי שלישיית הגשש החיוור, כל אלה כבר אינם. ועכשיו, אחרי שאברהם (דשא) פשנל כבר נפטר, מת גם סרג’יו קונסטנצה. פולי. ישראל פוליאקוב. האיש שעשה הכי הרבה כבוד, וגם בושות, לעדה הרומנית (והרי אצל הרומנים, כבוד ובושה הם כמעט מושגים שקולים). עד עכשיו הגששים התפרקו מאחורי הקלעים, נבזזה מהם הנבחרת הקריאטיבית שלהם. בסוף דרכם הם נותרו עם מוטי קירשנבאום ודני רווה יבדל”או, שעשו כמה דברים זכירים, אבל זה כבר לא היה בדיוק זה. מהיום הגששים הם צמד. וממילא כבר שנים הם שלושה בודדים. אני מניח שאצל כל מי שהיה ילד בשנות השבעים והשמונים חוויית הגששים היתה די דומה. שבת בבוקר, 10:00, רשת ב’, תוכנית המערכונים “אותי זה מצחיק”. ובעיקר, הגששים או יוסי בנאי ורבקה מיכאלי. כל עורך שניסה להבריק ולמצוא מערכונים אחרים למטרות גיוון הנפיק מכל בני הבית שישבו מול הרדיו מבטי זעף. רצינו רק גששים. וזה הצחיק בכל פעם מחדש. ובראשי היה לי ברור שאלה שנמצאים באולם ורואים את המופע מולם מקבלים גם חוויה ויזואלית עשירה. דמיינתי איך נראית המכונית המגויסת, שחלקיה החסרים נחשפים בהדרגה. איך נראה פגז קומפוט. מיקמתי את המערכונים במקומות שבהם הייתי בטיולים משפחתיים. הקפיטריה בטבריה? היה לי לוקיישן בשבילה. המוסך בו נמצאת הפיאט של קלארשו בראשי היה מאוד דומה לכניסה של החנות של דודלי.
30
אוקטובר 2007 מחר יחגגו האמריקאים את האלווין. וזה הזמן לחזור אחורה בזמן שבע שנים שלמות, לימים שלפני 9/11 וכשג’ון סטיוארט עוד הסתובב בשידור עם פונפון שיער על הראש. בקטע המצוין הזה מהתוכנית, ששודרה ב-30 באוקטובר 2000 מתווכחים סטיב קארל וסטיבן קולבר האם האלווין הוא חג טוב או רע. שבע שנים אחרי, סטיבן קולבר מריץ עצמו לנשיאות, סטיב קארל מככב בסרט המועמד לאוסקר וג’ון סטיוארט מנחה את האוסקרים.
29
אוקטובר 2007 זהו אחד מאותם רגעים שבהם אני יכול רק לגלגל עיניים בייאוש ולתהות מה הטעם לכל זה. אני קורא ב”עין הדג” שהשם העברי ל”No Country for Old Men” של האחים כהן יהיה “ארץ קשוחה”. שזו רקיקה הגונה בפרצופו של קורמק מקארתי - כנראה טיפוס שבג.ג לא שמעו עליו - שעל ספרו “לא ארץ לזקנים” (שתורגם באחרונה לעברית) הסרט מבוסס. מזל שאין עיבוד מתקרב ל”החטא ועונשו” שמפיציו בארץ יוכלו לקרוא לו “חטא קטלני” או “עונש קשוח”. לא כתבתי דבר עד כה על תרגומי השמות ל”מעבר ליקום” ול”כאריות לכבשים”, כי לפחות ברמה המצלולית הרגשתי שהם עובדים, גם אם הם לא מדייקים. אלא שיועצי השפה שלי מסבירים לי ש”מעבר ליקום” הוא תרגום איום ונורא ל”Across the Universe”. “מעבר ליקום” פירושו “Beyond the Universe” ולא Across. תרגום נאמן יותר למקור היה יכול להיות “ברחבי היקום”. אני, מצידי, כל עוד לא קוראים לסרט “היקום הוא שיר”, בלבול קטן במילות יחס הוא מס שאני מוכן לשלם - כל אחד והרגישות האלרגנית שלו (אם כי, אני מזכיר למפיצים: יועצי עברית ותרגום הם כוח עבודה שאתם חייבים במשרדיכם. מה שקורה מבחינת תעתיק ברוב הכרזות הוא קטסטרופה).
28
אוקטובר 2007 מדברים בזמן האחרון הרבה על “גל סרטי עירק”, או סרטים שעוסקים במלחמה, במזרח התיכון, או בפעילות האמריקאית הצבאית והמודיעינית בעקבות אירועי 9/11. הנה 14 הסרטים שמרכיבים כרגע את הגל הזה: “בכוח הלב”. במאי: מייקל ווינטרבוטום. עכשיו בארץ. הקולנוע האמריקאי בדרך כלל איטי במחאותיו. קחו, למשל, את מלחמת וייטנאם. למרות שהציבור האמריקאי התחיל להפגין נגד המלחמה כבר בסוף שנות הששים, כל מה שהוליווד הצליחה לנפק בזמן אמת זה את “הכומתות הירוקות”, סרט המלחמה ההירואי והפטריוטי של ג’ון וויין (הקולנוע העצמאי הניו יורקי הגיב למלחמה, ולהשלכותיה המוסריות, קצת יותר מהר). כל מחאה פוליטית או אנטי-מלחמתית הוסוותה באמצעים מטאפוריים, וכך “מ.א.ש” התרחש בכלל בקוריאה, ורצף מערבונים אלימים ואפלים, המציגים את אמריקה ככובשת תאבת דם שלא מתחשבת באוכלוסיות מקומיות, פוענחו בביקורות כמחאה נגד מלחמת וייטנאם, מבלי שזה נאמר בפועל. רק אחרי שצבא ארצות הברית נסוג מסייגון התחיל הקולנוע להתייחס למלחמה. תחילה על ידי הצגת השלכות המלחמה ב”השיבה הביתה”, “צייד הצבאים” ו”אפוקליפסה עכשיו”. המחאות הברורות והנוקבות יותר הגיעו רק עשור מאוחר יותר, בחצי השני של שנות השמונים עם “פלאטון”, “נולד בארבעה ביולי”, “מטאל ג’אקט”, “חטאי מלחמה” ו”גן השיש”. מלחמת וייטנאם חוזרת, אגב, גם ב”לשרוד עד החופש” של ורנר הרצוג וב”מעבר ליקום” של ג’ולי טיימור.
27
אוקטובר 2007 מאוד הופתעתי לקבל את גיליון “פנאי פלוס” האחרון ולראות על השער את קלארק קנט:
=============== ואפרופו אושרי כהן: ג’פרי וולס מתייצב לימינו של יאיר לפיד ויורה חץ בליבו של “בופור”. זה צורב:
25
אוקטובר 2007 ספיישל “סימנים של כבוד” 1. הראיון שלי עם ויגו מורטנסן (כולל שלל טעויות קופי-פייסט של עורכי וויינט, אני מתנצל בשמם). 2. בונוס מהראיון:
3. אם אתם הולכים לראות את הסרט, אתם מוזמנים לעיין בדיון על מוטיב השחמט מאתמול וזיכרו את המשימה שלי אליכם. 4. והנה הביקורת: |
