|
ארכיון חודשי: ספטמבר, 2007
30
ספטמבר 2007 דיוויד לטרמן מציג: ככה מראיינים ילדה בת ארבע. שודר שלשום. וכמובן מעניין היה לראות איך היתה הנערה מגיבה לכל השיחה הזאת אם לא היה קהל באולן שהיה רומז לה בתגובותיו מה קורה כאן.
30
ספטמבר 2007 שבת. היום השלישי של הפסטיבל. בחיפה צריך לזרוק את התוכניות לפח. התכנון היה קפדני ומדויק: להיכנס ל”ליידי צ’טרלי” ב-13:00 באודיטוריום. הסרט נמשך 168 דקות. מתוכן בטח לפחות חמש דקות של רולר כותרות. לצאת מהר מהאולם ברבע לארבע, לתפוס מונית לקריגר ולהגיע ב-16:00 ל”הגירוש” של אנדריי זוויאגינצב. הצלם של הסרט בארץ. אלא ש”ליידי צ’טרלי”, השם יודע למה, מתחיל באיחור של עשר דקות. הוא נגמר ב-15:55. אולי גם “הגירוש” יתחיל באיחור, אבל אי אפשר לדעת. הסרט נמחק מרשימת הצפייה שלי. עובר לתוכנית ב’: אם אני לא מגיע ל”הגירוש”, אני הולך ב-17:00 ל”איש מטריד” הנורבגי. אלא שכאן אני מתחיל להפוך לחיפאי בעצמי והרגיסטרים במוח משתבשים. משום מה חשבתי שהסרט באולם רפפורט. לא, הוא היה בפנורמה. וכך ב-17:01 אני נכנס לסרט הראשון שנמצא לידי: “עוברים להודו”. לא תכננתי לראות את הסרט הזה בפסטיבל, הוא ממש תכף עולה להקרנות בסינמטק תל אביב. וכך נוצר לי היום החמוד. יום בו ראיתי סרטים סימפטיים מאוד, אבל אף אחד מהם לא היה מבריק או מעולה או יוצא דופן. מצד שני, אף אחד מהם לא היה גרוע או מביך או מכעיס. גם זה הישג.
29
ספטמבר 2007 הפוסט הזה עלה אתמול (שישי) ב-16:00. אני מקפיץ אותו לראש הדף כי מצאתי וידיאו באיכות משובחת יותר מכל הלינקים הקודמים. מי שעוד לא ראה, מומלץ. “מלון שבאלייה“, סרט קצר שביים ווס אנדרסון הנמשך 13 דקות, מוגדר בכותרות הסיום שלו כ”חלק א’ של הדרג’ילינג בע”מ”. הסרט הקצר מוקרן בפסטיבלים לפני “דרג’ילינג בע”מ”, הסרט הארוך החדש של אנדרסון (עם ג’ייסון שוורצמן, אואן ווילסון ואדריאן ברודי), וכנראה שלא יוקרן לפני הסרט כשסרטו החדש של אנדרסון ייצא להפצה מסחרית. במקום זאת, הוא עלה שלשום להקרנה חינם ב-iTunes. אלא שחנות אייטיונז, גם כשהיא מחלקת סחורה חינם, פתוחה רק לגולשי אמריקה וכך אני מחפש ביומיים האחרונים מי כבר ראה את הסרט, הוריד אותו והעלה אותו הלאה. ובכן, מצאתי. צפו מהר, כי פוקס הבטיחו את הבלעדיות לאפל והם בטח יורידו את הווידיאו הזה תוך יום-יומיים.
29
ספטמבר 2007 פסטיבל חיפה. חמישי-שישי. היומיים הראשונים. שדרות הנשיא זו הפעם הראשונה בפסטיבל קולנוע שאני נוכח בו, שטקס הפתיחה היה מוצלח יותר מסרט הפתיחה. וזה לאו דווקא כדי להקניט את סרט הפתיחה, אלא כדי לציין שהפעם היחידה שהתרגשתי בערב הפתיחה בחיפה היה בכמה רגעים לפני הקרנת הסרט. הנאום של עמוס גיתאי, כהקדמה לסרטו, היה צלול ונוגע ללב יותר מהסרט. ברכת הווידיאו ששיגרה ז’אן מורו לכבוד הטקס היתה מרגשת. העזוז במותניו של יונה יהב, ראש עיר שלא הבחנתי ממש בקיומו בשנים קודמות ושהשנה נראה כמו בעל הבית של הפסטיבל ומישהו שקולנוע ממש מזיז לו. אבל הכי חשוב: עם כל הטבעיות שבה בא לי הזלזול במוסדות לאום וייצוגים של שררה עצם נוכחותו של נשיא המדינה באירוע כזה, ובעיקר בנאום שלו, בו ניתח בדקות ארוכות, מלאות תובנות נאות ומנוסחות לעילא את “ביקור התזמורת”, היתה לרגל תחושה - ואולי רק אשליה - שמישהו כאן עשוי לרצות גם להזניק את מעמד הקולנוע הישראלי ולא רק לחבל בו. איך אומרים: התנתקות? הנתקות? או התנקות?
27
ספטמבר 2007 בשעה טובה התפניתי לעדכן את רשימת המומלצים והלא-מומלצים בטור הצד השמאלי. ובגלל שעלו השבוע המון סרטים חדשים ניסיתי ללכוד את כולם, אם כי בקצרה, במדור הדפוס שלי. הנה, בנשימה אחת: “סופרבאד”, “הרחק ממנה”, “ממלכת טראביתיה”, “המסור 3″, “אבק כוכבים”, “28 שבועות אחרי” (שני האחרונים יפתחו וינעלו את פסטיבל אייקון בסינמטק תל אביב).
26
ספטמבר 2007 את Iron & Wine גיליתי בפסקול הסרט “בחברה טובה”. סם בים, האיש מאחורי ההרכב, הוציא אז את “Our Endless Numbered Days הנה שיר מתוכו - Boy With a Coin
26
ספטמבר 2007 בהנחה ובתקווה שענייני האנגלית ב”ביקור התזמורת” מאחורינו, אני חושב - ובזאת מציע - שהמפיקים והיוצרים חברי האקדמיה בישראל צריכים להתארגן ברגע זה, לדרוש כינוס של הנהלת האקדמיה ולהציע שינוי לאלתר של תקנון האקדמיה. למה?
26
ספטמבר 2007 לא שמתי לב לזה קודם: פסטיבל ירושלים הוא לקולנוע. פסטיבל חיפה הוא לסרטים.
========= אז מה לראות בפסטיבל חיפה שמתחיל מחר? שמוליק דובדבני ממליץ על “סאלו” של פזוליני, “ימים ורוחות” הטורקי, “הגירוש” של זוויאגינצב, “בחזרה לנורמנדי” של ניקולה פיליבר, “אופיום, יומנה של משוגעת” ו”כביריה” האילם. מאיר שניצר, בטקסט משובח, על “אופיום”, “בחזרה לנורמנדי”, “ימים ורוחות”, “אופוריה”, “הגירוש” ו”אלכסנדרה” של סוקורוב. אורי קליין מסביר היטב למה הקרנת העותק המשופץ של “כביריה”, הספקטקל האיטלקי מ-1914, הוא אירוע קולנועי. והנה ההמלצות והאזהרות שלי:
25
ספטמבר 2007 התמונה הזאת, בשער “ניו יורק מגזין” שיצא לדוכנים אתמול, הרגה אותי:
אלה השותפים במשרד עורכי הדין כהן, כהן, באומבך ואנדרסון. לא. אלה האחים כהן, ווס אנדרסון ונוח באומבך, היוצרים שהופכים את פסטיבל ניו יורק שייפתח בשבוע הבא, לפסטיבל ניו יורקי אמיתי. “ניו יורק מגזין” חוגג את העובדה שכמה מבכירי היוצרים הניו יורקיים יציגו השנה בפסטיבל המקומי את תוצרתם הטרייה, וביניהם אייבל פררה, ג’וליאן שנאבל וסידני לומט. ויש גם ראיונות: האחים כהן, אנדרסון, באומבך עם זוגתו ג’ניפר ג’ייסון לי (לא להתבלבל עם בארט פרוינדליך וג’וליאן מור), שנאבל, לומט וקו-זמן המתאר את תולדות הקולנוע בניו יורק. אני קורא את החומר הזה בעודי מתארגן לנסוע לחיפה וליבי מתמלא קנאה ותסכול. אף אחד מהסרטים של היוצרים האלה לא יוקרן בחיפה. וחוץ מהאחים כהן ושנאבל, אני לא יודע האם ומתי יופצו סרטי האחרים בארץ. ייאוש, תסכול. שוב נותרנו רחוקים ומבודדים, מרחק חצי שנה מההוצאה בדי.וי.די. ============
24
ספטמבר 2007 ב”הארץ” תרגמו אתמול את הראיון של סת רוגן ב”גרדיאן” שמכיל את אחד הסקופים הענקיים והמצחיקים של שנה: מה הסרט האהוב על טרנס מאליק מהשנים האחרונות? קראו בעצמכם:
|
” המענג ונעלם. אלא שמאז הוא זכה להצלחה אלטר-פופית: בפסקול הסרט הנ”ל, “גרדן סטייט” ואפילו בפרסומת אמריקאית. אתמול, שלוש שנים אחרי הדיסק ההוא, הוא הוציא 
