מישהו מסתובב ומחסל את המודרניסטים של הקולנוע. חייו של אלן רנה בסכנה!
ובחיים, כמו במוות: כל מה שאנטוניוני עושה, ברגמן עשה לפניו.

לצערי, למעט יצירות בודדות, אנטוניוני אף פעם לא היה אחד הבמאים החביבים עלי. “יצרים” שלו הוא סרט שאני די שונא (ברגמן פעם אמר ש”יצרים” הוא הסרט הטוב היחיד של אנטוניוני וכל השאר הוא קשקוש גדול). אבל מותו גורם לי לרצות להעריכו מחדש. האם תמליצו לי על סרטיו האהובים עליכם? מישהו רוצה לסנגר עליו?

להמשך קריאה »

אז מי יהיה המבקר שיכתוב על סרטים ישראליים ב”ישראל היום” לצד נחמן אינגבר? אלון רוזנבלום, עורך האתר “סרט”. הביקורת הראשונה שלו, על “נודל”, אמורה להתפרסם בהמשך השבוע, אם וכאשר יתחיל העיתון לצאת.

========

להמשך קריאה »

באופן הכי תמציתי, הביקורת שלי על “נודל” זהה לביקורת שלי על “משפחת סימפסון: הסרט”: מאוד נהניתי, אבל ציפיתי ליותר. את “נודל” ראיתי כבר פעמיים, בצפייה הראשונה חיבבתי אותו, בעיקר בזכות הדיאלוגים ומהירות הדיבור של הדמויות (אני מת על דמויות שמדברות מהר), בפעם השנייה הוא ריגש אותי יותר, שמתי לב לכמות הרגש שיש בפניה ובקולה של מילי אביטל, לבימוי השחקניות המצוין (זה מדהים, כל השחקניות בסרט נהדרות, כל השחקנים הבנים אבודים לגמרי), הצלחתי להביט מעבר לקלישאות ה”ילדים וכבלים גונבים את ההצגה” - בסרט בו יש ילד וכלב שגונבים את ההצגה - ולראות מערך רגשי מורכב יותר של אשה שנותנת לליבה להפשיר. אז כן, הסרט בעייתי ולא שלם, בעיקר בשאלה מה העלילה הראשית ומה עלילת המשנה ורציתי לדעת עוד קצת מה יקרה לגיבורה שלנו אחרי ההרפתקאה שלנו, ושנאתי לגמרי את המראה שלו, דבר שממש הציק לי בצפייה הראשונה, הגוונים, הפריימינג, תנועות המצלמה, הרעד, לא הבנתי למה הסרט הזה כל כך נראה כל כך מוזנח. אז בקונפליקט הזה בין סרט שחיבבתי ושנגע בי, לבין הציפיות שלי מאיילת מנחמי, שהיא אחת הבמאיות שאני הכי מחכה לתפוקה סדירה ממנה, ובין האכזבות הנקודתיות שלי מהסרט, הצלחתי לייצר ביקורת מגומגמת שאומרת בהרבה מילים שהסרט הזה חמוד מאוד. הנה הביקורת המלאה:

להמשך קריאה »

A retrospective of Anton Corbijn

רטרוספקטיבה של אנטון קורביין

למה הבמאי של “קונטרול”, הסרט הנפלא על ג’וי דיוויז’ן, הוא בעיני גדול במאי הקליפים בכל הזמנים.

להמשך קריאה »

היום פורסמו שמות הסרטים שיוצגו בפסטיבל ונציה הקרוב. ואלה הסרטים שיתמודדו על אריה הזהב במסגרת התחרות הרשמית:

Joe WRIGHT Atonement - UK / USA, 123’
64th Venice Film Festival opening film
Wes ANDERSON The Darjeeling Limited - USA, 91’
Kenneth BRANAGH Sleuth - UK / USA, 86’
Youssef CHAHINE Heya fawda (Le Chaos) - Egypt, 122’
Brian DE PALMA Redacted - USA, 90’
Andrew DOMINIK The Assassination of Jesse James by the Coward Robert Ford - USA, 155’
Paolo FRANCHI Nessuna qualità agli eroi - Italy / Switzerland / France, 102’
Tony GILROY Michael Clayton - USA, 119’
Peter GREENAWAY Nightwatching - UK / Poland / Canada / Netherlands, 134’
Jose Luis GUERIN En la ciudad de Sylvia - Spain, 90’
Paul HAGGIS In the Valley of Elah - USA, 120’
Todd HAYNES I’m not There - USA, 135’
JIANG Wen Taiyang zhaochang shenqi (The Sun Also Rises) - China / Hong Kong, 116’
LEE Kang Sheng (LI Kangsheng) Bangbang wo aishen (Help Me Eros) - Taiwan, 107’
Abdellatif KECHICHE La Graine et le mulet - France, 151’
Ang LEE (LI An) Se, jie (Lust, Caution) - Taiwan, 135’
Ken LOACH It’s a Free World… - UK / Italy / Germany / Spain, 96’
Vincenzo MARRA L’ora di punta - Italy, 96’
MIIKE Takashi Sukiyaki Western Django - Japan, 121’
Nikita MIKHALKOV 12 - Russian Federation, 153’
Andrea PORPORATI Il dolce e l’amaro - Italy, 98’
Eric ROHMER Les Amours d’Astrée et Céladon - France / Italy / Spain, 109’
להמשך קריאה »

בתפנית משונה של העלילה - יכול להיות שאנשי פוקס קוראים את ג’פרי וולס? - הגיע אלי פתאום בערב מייל מיחצני “משפחת סימפסון, הסרט” שמזמין אותי להקרנה שהתקיימה אמש. אותי?! הוחמאתי עמוקות, אלא שההתראה היתה קצרה מדי ולא יכולתי להגיע. אראה בבוקר. אבל שניים שהיו בהקרנה כבר הגישו דיווחים בתגובות:

חן חן: אפשר להירגע, ניתן להתאכזב (תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה). “משפחת סימפסון: הסרט” אינו תעלול פוסט-מודרני, וגם לא יצירה רפלקטיבית, ולא שום דבר חוץ מפרק ארוך, גדוש, עמוס ומוצלח של הסדרה, עם דגש על בני המשפחה ומקום שולי (מדי) לדמויות המשנה. לא פיאסקו, לא בינוני וגם לא מבריק. סתם עונג צרוף שנותן משנה תוקף לגאונות הדרמטית/וירטואוזית/חתרנית של הסדרה בלי להאיר אותה מזוויות אחרות. שווה את הכסף, בקיצור.

להמשך קריאה »

מערך השיווק של “הסימפסונים” בארץ מנסה לייצר סקרנות עם המשלוח הזה שהגיע למערכות העיתונים:

ובפנים, הס פן תעיר…

צילם וטעם: אהוד קינן

להמשך קריאה »

“ביקור התזמורת” מוביל עם הכי הרבה מועמדויות (הוא מועמד בכל הקטגוריות), אחריו “בופור” (טוב, לא היו בו שחקניות, אז ברור שהקטגוריות הנשיות נותרו בו ריקות). “סודות” משחזר את “סוף העולם שמאלה” עם מועמדויות לשחקניות, אבל לא ליוצרים. ויש גם אקשן בקטגורייה התיעודית.
הפתעות: “תנועה מגונה” זכה להתייחסות מכובדת. היעדרם של שחקני “בופור” מקטגוריית שחקן המשנה מאוד משונה (איתי טיראן, איתי תורג’מן, אלי אלטוניו).
עכשיו מתחילה ההצבעה לבחירת הזוכים שתסתיים בסוף אוגוסט. הטקס יתקיים ב-20 בספטמבר במשכן לאמנויות הבמה.

סרט:

להמשך קריאה »

היום מתחיל סטיבן סודרברג לצלם את שני סרטי צ’ה גאוורה שלו. נהיה אופנתי העסק הזה עם לפצל פרויקט אחד לשניים, אה? “להרוג את ביל”, “גריינדהאוס”, סרטי המלחמה של קלינט איסטווד, הסרט הסיני של ג’ון וו…

======

להמשך קריאה »