(עדכון, לפנות בוקר): זה פריים של AP מתוך אחת השריפות הכי פוטוגניות שנראו באחרונה: בהוליווד הילס בערה הלילה אש בשריפת חורש וקוצים, מעל השלט המפורסם “הוליווד”. הכבאים דיווחו שלמרות מה שנראה בתמונה, בה ענן עשן עצום כמעט מכסה את השלט, האש עצמה בערה ברכס שני ולא איימה על המוניומנט. יוניברסל סיטי ואולפני וורנרס הסמוכים חטפו את העשן. האש כובתה בשתיים בלילה שעון ישראל.

האש הבלתי נשכת

להמשך קריאה »

קליפ ראשון לאלפנט פרייד, להקת הבית של “סינמסקופ”. השיר הוא “Goodbye”, שפותח את אלבום הבכורה של הצמד וחותם את אלבום האוסף של 106FM. הקליפ הוא דקה וחצי ב-17 שוטים. ביים עדו פלוק, צילם איתי גרוס, ערך אורן עידן.

להמשך קריאה »

1. הנה, מגיליון “פנאי פלוס” של אתמול, הביקורות שלי על “החופשה של מיסטר בין” ו”תחושה מוקדמת”.

2. עצה ליונייטד קינג בקשר למקבץ האסיאתי במוזיאון: כדי להדגיש את האלמנט הפסטיבלי שבאירוע, כדאי לשקול לצאת במבצע - שני סרטים בכרטיס אחד.

3. עצה לחובבי הקולנוע האסיאתי שבדרכם למוזיאון: תבחרו הצגה יומית, או יום בו המוזיאון פתוח עד הערב, ובמחיר הכרטיס לסרט גם תוכלו להסתובב לפניו או אחריו בתערוכה של מארק רותקו שנפתחת במוזיאון הערב. יום מושלם של תרבות עכשווית.

להמשך קריאה »

העיצוב המשופץ של “פנאי פלוס” יוצא היום לאור. עם כל הסלידה שלי מ”שיפוצי פורמט” (ראו טקסט בנושא שכתבתי בתחילת הגיליון החדש) אני חושב שמבחינה גרפית העיתון נראה עכשיו מצוין. המעצב הוא אמיר חסון (שאני תמיד אוהב להזכיר שהוא היה אחד הגרפיקאים הראשונים שעבדו על “סינמסקופ” כשהמדור נולד ב”זמן תל אביב” ב-1996). עכשיו כל מה שהעיתון זקוק לו הוא אתר אינטרנט נורמלי.
הביקורות שלי במדור היום: “החופשה של מיסטר בין” (מתוק מאוד), “תחושה מוקדמת” (סביר, חוץ מהסוף המזעזע) והשתפכות על מקבץ הסרטים האסייאתיים, עם דגש על שני סרטיו הנפלאים של פן-אק רטנארואנג התאילנדי, שעולים מחר במוזיאון תל אביב. בגלל שהפורמט החדש מחייב טקסטים קצרים ממה שאני רגיל בדרך כלל, תוכלו לקרוא כאן בבלוג, בסוף השבוע, את הגרסאות המלאות של אלה שהייתי צריך לקצר.

ולשאר כותרות אתמול:

להמשך קריאה »

מעקב “בופור” ממשיך: בחמישי-שישי-שבת האחרונים ראו את הסרט 23,000 איש. הופה, נפילה בהשוואה ל-34,000 של סוף השבוע שלפני. לאן נעלמו הצופים? בת כהן, יחצנית הסרט, מבארת: “ימים חמישי-שישי היו בדיוק כמו בחמישי-שישי הקודמים. בשבת היו לנו פחות 10,000 צופים מבשבת הקודמת. הסיבה ככל הנראה היא משחק הכדורגל, או בגלל שבחלק מהאולמות בוטלו הקרנות יום ונכנסו סרטי ילדים”. בכל מקרה, מבכורת הסרט ועד שבת צפו בו כבר 130,900 צופים.
את “ריקוד מסוכן” של מנחם גולן ראו בסוף השבוע הזה 6,000 איש.

והנה הביקורות שלי ל”גוסט ריידר” (רע), “ריקוד מסוכן” (איום ונורא) ו”מילים ולחן” (חמוד) מגיליון “פנאי פלוס” שיצא ב-22 במרץ 2007. למרבה הצער אני מגלה שוב ושוב שכשיש רצף של סרטים רעים ובינוניים, גם הביקורות עליהם נטולות ברק.

להמשך קריאה »

אוי, אוי, אוי. זה מתקרב: ב-8 באפריל יתחילו לשדר ב-HBO באמריקה את תשעת הפרקים האחרונים בהחלט של “הסופרנוס” (אנשי יס: מתי בארץ?).
בעמוד הזה ב-MSN יש טריילר לעונה האחרונה, עם “Paint it Black” של הרולינג סטונס ברקע, בו נראה טוני מובל למעצר כשהוא בחלוק (באותו עמוד תמצאו קליפ לשיר של ניק קייב בו תפגשו את כל מתי, נרצחי ומתאבדי “הסופרנוס” - גברים, נשים וסוסים - בשש העונות האחרונות).

להמשך קריאה »

היום בתוכנית הבוקר של קשת התארח יוסף סידר וסיפר ש”בופור” כבר הגיע ל-113 אלף כרטיסים.

============

ביום שני פירסמתי כאן את המייל של אהד פישוף, שהלחין את הסרט התיעודי “מבוזבזים”, שזעף על איכות הקול הירודה בסינמטק בעת הקרנת הבכורה של הסרט במסגרת דוק-אביב בשבת שעברה. ועכשיו: אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב, עונה לו.

יאיר שלום,
קראתי את מכתבו של אהד. המקרה הקלאסי של רקדן שמאשים את הרצפה.
אני שמח לבשר לך שערב פתיחת הפסטיבל רכשנו מקרן קולנוע דיגיטלי של חברת ברקו K2 זה הדגם האחרון בדגמים הדיגיטליים. יתרה מזו לראשונה בארץ התקיימה הקרנה של HD לסרטו של דוקי דרור (מציע שתשאל אותו על איכות ההקרנה, סאונד ותמונה) ההקרנה התאפשרה בזכות נגן HD שהביאו במיוחד. עלות המכשיר כ- $100,000 ועמדתי על כך שהאיכות הטובה ביותר תהיה בסינמטק כי כך צריך להיות (זילזול משווע?). למכתבו של אהד לא אתייחס, אך מציע לו שיבדוק היטב את העותק, במקום אחר. לכן אין צורך להתלהם, לא להחרים, נא להירגע וחג שמח.
בברכה,
אלון

להמשך קריאה »

ב”עין הדג” היו מלקטים פעם טעויות תרגום אדירות. נדמה לי שהתרגום של “כריסטיאן סלייטר” ל”מניח רעפים נוצרי” בתוכנית טלוויזיה כלשהי סימל איזשהו שיא של ניתוק בין המתרגמים ובין העולם בו הם חיים והפך שם (למרבה המזל, בתרגומים של אידלשטיין ל”סטודיו 60″ עוד לא מצאתי דופי).
ובכן, העולם הקסום של טעויות התרגום הגיע בימים אלה גם לאנגליה. מה מתברר: שכדי לקצץ בעליות התרגום היקרות לא מעט מפיצים מעדיפים כעת להעביר את מלאכת התרגום מאנגלית לשפות זרות לידי עובדים זולים באסיה, במקום לקחת דוברי שפות זרות בריטיים, כפי שהיה נהוג עד כה. המתרגמים הבריטיים זועפים על כך, לאר רק בגלל הפגיעה בפרנסתם, אלא בעיקר כי איכות התרגום נפגעת בגלל מתרגמים שבקיאותם בשפה ירודה. ה”טיימס” הלונדוני פרסם את הסיפור בתחילת השבוע ובעודי מפיץ אותו במייל לידידיי הלשונאים שכחתי להעלות אותו לכאן. בלוגר רע שכמוני. הנה כמה דוגמאות מהכתבה:

להמשך קריאה »

אני לא יכול להפסיק להגיד את זה בכל ביקור: יס פלאנט הוא פשוט קולנוע אדיר. הוא מושלם. עוד לא מצאתי בו פגם. כמה מאכזב שהבעלים שלו הם אנשים כל כך מבאסים.

==========

לפני שבוע, בשעה שניסיתי להבין על אילו סרטים אכתוב במדוריי הבאים (שנסגרים מוקדם בגלל פסח וחול המועד) ניסה עורך התרבות בעיתון שלי לברר עם יחצני “צבי הנינג’ה”, אלה המחרימים מבקרים, האם יש סיכוי שיסכימו שאגיע להקרנה המוקדמת לסרט כדי לדאוג למלאי סרטים לקראת החגים. היחצנית הסכימה, אבל בתנאי אחד - טה דם! - שלא אכתוב על הסרט לפני יום ראשון, 25.3. סרבתי לתנאי הזה ולא הלכתי להקרנה. אני שוב ושוב לא מצליח להבין את האמברגו התמוה שמטילים פורום פילם וא.ד מטלון על המבקרים. אמברגו עיתונאי אינו מושג יוצא דופן והוא נועד כדי ליישר קו, כדי לאפשר לדוברים וליחצנים להעביר מידע בלתי-בלעדי לכל העיתונאים ולתזמן מועד פרסום סימולטני. וכך, כשזה מגיע להקרנות עיתונאים באמריקה, מתחילות הקרנות מוקדמות כמעט חודשיים מראש בתחילה לעורכי המגזינים, ואז למבקרי הירחונים (שהדד ליין שלהם מוקדם), ואז לעיתונאי השבועונים. ולבסוף, כעשרה ימים לפני הבכורה מתקיימת הקרנת ה-all-media. אם קיים אמברגו הוא לרוב עד ההקרנה הגדולה והסופית. מהרגע שכל העיתונאים בכל אמצעי התקשורת ראו את הסרט, אין לאחד עדיפות על השני וכולם יכולים לצאת בפרסום. יש מקרים, בעיקר בסרטים שהם מאורע תקשורתי גדול, שהאולפן דורש אמברגו עד שבוע היציאה (ובשבוע היציאה הכוונה היא למועד בו העיתון יוצא לאור ממילא באותו שבוע. רוב השבועונים באמריקה יוצאים בימי רביעי בשעה שהסרטים יוצאים בימי שישי, כך שהביקורות מתפרסמות יומיים לפני הבכורה ואף אחד לא מת מזה, גם לא האולפנים שהמפיצים המחרימים מייצגים בארץ. סרטים שהאולפנים מעדיפים שייצאו ללא ביקורות, לא זוכים בכלל להקרנות מוקדמות). אבל לעולם לא יקרה מצב בו האמברגו יוטל עד שלושה ימים אחרי הבכורה. הרי מה ההגיון? אם הייתי מסכים לתנאי שלהם הייתי מחויב במילתי לא לכתוב על הסרט עד יום ראשון. לא קיבלתי את התנאי, ראיתי את הסרט היום בהצגה יומית ואני חופשי לחלוטין לכתוב עליו מה שאני רוצה מתי שאני רוצה. עורכים ומבקרים העובדים באינטרנט, רדיו או טלוויזיה והולכים להקרנות האלה תוך קבלת תנאי היחצנים, בוגדים במשלוח ידם ובקהל שלהם. אין שום סיבה בעולם, למעט גחמנות ובריונות תאגידית וחשיבה תקשורתית מיושנת, שקהל קוראי אתרי האינטרנט, מאזיני הרדיו וצופי הטלוויזיה לא יידעו מה ערכם - האמנותי או הבידורי - של הסרטים שעולים היום. מי שלא מבין את הבעיה בזה הוא פשוט לא עיתונאי.

==============

להמשך קריאה »

לפני כשבוע נתתי את הכותרת “מרחק נגיעה” לאחד הפוסטים. ובאופן די משעשע, מי שמחפש בגוגל את סדרת הטלוויזיה “מרחק נגיעה” מקבל את הלינק לפוסט הזה במקום הרביעי. וכך, אולי הבחנתם, הגיעו לבלוג הסנובי שלנו כמה ממעריצי הסדרה שלא הבינו את האירוניה בהצהרה שלי בתחילת הפוסט ההוא. בכל אופן, אם הכותרת “מרחק נגיעה” הביאה לכאן קוראים שמעולם לא הכירו אותי קודם, מעניין מי יגיע הנה בעקבות כותרת הפוסט הזה.

=============

להמשך קריאה »