הקמפיין של דרור שאול ו”אדמה משוגעת” לאוסקר מתחיל להציג סימני חיים. אחרי שפורסם שהסרט שלו, לצד “ימים קפואים” של דני לרנר, נכנס ל-Long-List של המועמדים למועמדות לסרט הזר בגלובוס הזהב, מגיעה הבוקר הבשורה ש”אדמה משוגעת” יתחרה בתחרות הקולנוע העולמי בפסטיבל סאנדאנס בינואר. זו תהיה סגירת מעגל: סרטו של שאול פותח בסדנאות התסריט והבימוי של מכון סאנדאנס.
מתמודד ישראלי נוסף יהיה “הבטחוניים”, סרטו התיעודי רב העוצמה של שמעון דותן (”צלילה חוזרת”, “חיוך הגדי”), המתעד את אגף האסירים הבטחוניים בכלא הישראלי, שם צומחת לה, מתחת לאפה של ישראל, ולמעשה בחסותה ובעידודה של המדינה, המנהיגות הפלסטינית הבאה. הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, שם ראיתי אותו והתפעלתי.
שם ישראלי נוסף ברשימה הסאנדאנסית הוא של אמיר בר-לב, שיתחרה בתחרות התיעודית הראשית, עם סרט בשם “גם הילד שלי מצייר ככה”, על ילדה בת 4 שציוריה נמכרים במאות אלפי דולרים, ויש שכבר הישוו אותה לקנדינסקי. האם מדובר במוצרט של הציירים או בתרמית האמנות הגדולה?
פסטיבל סאנדאנס, מיסודו של רוברט רדפורד לעידוד הקולנוע העצמאי, ייפתח בסולט לייק סיטי ובפארק סיטי, יוטה ב-19 בינואר ויחגוג השנה 25 שנה להקמתו.

עדכון: סליחה על טעויות ההקלדה בבוקר. יום צפוף של כתיבת מדור.

היכנסו ללינק “החנות שלי” בטור הצד או בראש הדף ותמצאו שם כמה שידרוגים. עכשיו כשאופציית “החנות שלי” באמזון יצאה משלב הבטא, אנסה להוסיף שם מדי פעם פריטים שאני ממליץ עליהם. חנות התסריטים התעבתה. בדף הראשון תמצאו 31 תסריטים שאני חושב שהם בגדר קריאת חובה. בבדף השני תמצאו את כל מלאי התסריטים והתסריטאות של אמזון. ויש גם חנות “אנדריי טרקובסקי” שם העליתי את כל המוצרים, בעיקר סרטים וספרים, הקשורים לבמאי הרוסי הגדול הזה, שהחודש ימלאו עשרים שנה למותו. אתם מוזמנים לבקר בחנות. כידוע, כל רכישה שאתם מבצעים באמזון דרכי מקנה לי עמלה בסך 4 אחוז.

==========

להמשך קריאה »

אוקיי, זה הזמן. צריך להתחיל לסכם את שנת 2006 בקולנוע. מה היו הסרטים הכי טובים, הכי חשובים, הכי מהנים, וגם הכי גרועים, מביכים, מרגיזים.
כדי לעזור לנו במלאכת הסיכום העליתי את רשימת כל הסרטים שהוקרנו בישראל מאז ינואר ועד היום. תמצאו לינק לרשימה גם בתיבת “סיכומי השנה” בטור הצד משמאל. בשבועות הקרובים אמשיך לעדכן את הסרטים שיעלו בארץ עד סוף דצמבר.
הסרטים שלא מצורפת להם ביקורת או כוכבים, הם כאלה שלא ראיתי. אם יש משהו שאתם חושבים שאני חייב להשלים, ספרו לי. אם חסרים סרטים ברשימה שאתם זוכרים שהוקרנו השנה, ספרו לי.
שימו לב: למרבה הצער, בגלל שאנחנו בישראל, סיכום השנה הוא על הסרטים שהוקרנו מסחרית בישראל ב-2006. כלומר: “הר ברוקבק” זה מהשנה. “המעיין” לא. מבאס ולא עדכני, אבל זה המחיר שבמגורים ביבשת אחרת. אני שוקל לארגן רשימה נוספת, של הסרטים הטובים ביותר שהוקרנו השנה בארץ, אבל לא בבתי הקולנוע המסחריים. למשל, בדי.וי.די. או בפסטיבלים. נראה.
אם אתם רוצים לשלוח לי את סיכום השנה שלכם, ולהשתתף בסקר קוראיי “סינמסקופ” לבחירת סרט השנה, שלחו מייל לכתובת הזאת.
בקיצור, תתחילו לרענן את הזכרון ולהשלים פערים של סרטים שהחמצתם. וענו על השאלה הכה קשה: מה הוא סרט השנה שלכם.
סיכום השנה שלי יתפרסם ב-28 בדצמבר ב”פנאי פלוס”, וב-30 בדצמבר כאן בבלוג, בו אנסה גם להכריז על הזוכים בפרסי הפוליצרוסקופ והראזיסקופ לביקורות הקולנוע בעברית לשנת 2006.

ב-25 במאי השנה, אתמול לפני חצי שנה, קיבלו מבקרי הקולנוע מכתב במייל שהגיע מהתאחדות ענף הקולנוע והמכריז על פתיחתו של חרם המפיצים נגד מבקרי הקולנוע. מאז, רוב המפיצים כבר מיסמסו את החרם. ונותרה רק חברת תיאטראות ישראל, ושלוש חברות ההפצה הסמוכות לשולחנה - פורום פילם, סרטי שפירא וא.ד מטלון - שממשיכות להחרים. מה שמוכיח, לדעתי, את טענתי המקורית ש”התאחדות ענף הקולנוע” היא בעצם גוף העובד בשירותה של חברת תיאטראות ישראל ולא משרת את האינטרסים האמיתיים של ענף הקולנוע כולו. בשבוע שעבר שלחתי מייל לדני כפרי, מנכ”ל התאחדות ענף הקולנוע, בו ביקשתי מעט מידע לרגל סיכום הביניים של החרם. זה המכתב ששלחתי:

ביום ראשון ימלאו חצי שנה למכתב ששלחת למבקרי הקולנוע המכריז על החרמת המבקרים מהקרנות מוקדמות של המפיצים עד שלא יסכימו המבקרים לדחות את פרסום ביקורתם ליום ראשון שאחרי סוף השבוע.
חצי שנה אחרי, הייתי שמח לקבל איזשהו סיכום ביניים למטרות סיכום ביניים עיתונאי שאני מתעתד לקיים סביב סוגיית החרם:
- האם בחצי השנה האחרונה נרשמה עלייה במכירת הכרטיסים מול החצי השנה המקבילה אשתקד? ואם היתה עלייה, האם היא מיוחסת להצלחת החרם?
- מה היו הסרטים הקופתיים ביותר השנה בארץ? האם יש התאמה בין הסרטים המצליחים ביותר ובין הסרטים שהמבקרים הוחרמו מהם?
- כעת רק רשת תיאטראות ישראל ממשיכה את החרם, בעוד שאר המפיצים ובעלי בתי קולנוע כבר ירדו ממנו. האם התאחדות ענף הקולנוע מייצגת כעת רק את רשת תיאטראות ישראל?
- האם מתנהלים מגעים כלשהם בין התאחדות ענף הקולנוע ובין תא מבקרי הקולנוע בניסיון לגשר ולהביא לסיומו של החרם? האם יש נכונות מצד ההתאחדות לקיים מגעים כאלה?

להמשך קריאה »

לפני יומיים כתבתי כאן על המחווה המתוכננת של יס לאנימציה הרוסית. הנה טעימה מבדרת (שאני לא יודע אם תהיה במחווה הלוויינית) מיצירתו של אחד מבכירי האנימטורים של ברית המועצות, פיודור חיטרוק. הסרט הוא “פילם, פילם, פילם”, הוא נמשך עשרים דקות, והוא מתאר, ללא מילים, את תהליך הפקתו של סרט. טוב, תהליך הפקתו של סרט בברית המועצות, עם ביורוקרטיה רבה ותפוקה מועטה. ואני מניח שהקלאפרית השמנה היא בדיחה פנימית של מוספילם שהשכיבה את תעשיית הקולנוע מצחוק.

חלק א’: כתיבת התסריט, אישור התסריט, הפרה-פרודקשן, היציאה לצילומים וההמתנה המובטלת על הסט עד שיחזירו את האריה שהובא בטעות ויביאו את השור.

להמשך קריאה »

1. לראות סרט עם פיליפ נוארה. לזכרו. “סינמה פרדיסו”, מן הסתם. אבל מה עוד? יש המלצות?

2. שמישהו יסרוק ויעלה כאן לינק לעמוד הראשי של “מעריב” עם ההפניה לראיון עם כוכב הסרט “שנה מופלאה”, קורט ראסל.

3. לראות את “בוראט” בהקרנות טרום הבכורה הערב ולדווח כאן. אהבתם? שנאתם? היה מלא? ריק? קהל צעיר? מבוגר? צחקו? שרקו בוז? האם בוראטמניה תשטוף גם את ישראל? אני, בביקורתי ליום רביעי הקרוב ב”פנאי פלוס”, נתתי לו חמישה כוכבים.

להמשך קריאה »

לכל ידידיי האמריקאים: חג הודיה שמח.

============

תלמידים בסם שפיגל: ממה מת רוברט אלטמן?
אני: הביקורות הרגו אותו.
אז לא. מתברר שזה מסיבוכים הקשורים בסרטן. והנה קליפ שהועלה שלשום ליו-טיוב ובו הקטע המלא של קבלת האוסקר על מפעל חיים מלפני עשרה חודשים. ההקדמה המקסימה של סטריפ וטומלין, מונטאז’ הסרטים המרגש ונאום התודה של אלטמן, שנראה - באופן נדיר למדי בשביל איש שהתפרסם בנרגנותו - מרוצה למדי. בהחלט מאוד שווה צפייה. לקליפ.

================

להמשך קריאה »

תייקו תחת: פרסום ראשון.
על זה שאיתן סנה, מנהל ערוצי הסרטים של יס, עוזב כבר אולי שמעתם. הנה ההמשך. לפני שעה קלה הועבר מייל פנימי בין עובדי יס: איתן סנה, מנהל ערוצי הסרטים של יס, עוזב. עירית שחר, לשעבר מנהלת השיווק בפורום פילם ובתיאטראות ישראל, תיכנס לתפקידו. אבנר שביט, שיעזוב בקרוב את תפקידו כמבקר הקולנוע של “עכבר העיר”, יעבוד תחתיה של שחר כמנהל ערוצי הסרטים יס 3 ויס 1.
אלה בשורות רעות ובשורות טובות. רעות, כי איתן סנה עשה עבודה מעולה בערוצי הסרטים של יס. מדובר בסינפיל מהזן האובססיבי במיוחד שהיה להוט להשיג לערוציו את הסרטים המדוברים ביותר מכל העולם. במידה רבה, סנה הציב את הסטנדרט שמתחריו בערוצי הסרטים של הוט (המופקים על ידי חברת יסמין טי.וי) ניסו להדביק. ייאמר לזכותם של אנשי הוט, יואב זאבי ועומר מנור, שהם עמדו בכבוד בתחרות.
סנה ביס וזאבי בהוט הם האנשים שהייתם רוצים שינהלו את תחום הפצת הקולנוע בארץ. הם מורעלי קולנוע, מבינים, ונלחמים בשיניים על כל סרט. בתוך כמה שנים הם פחות או יותר חילקו את הגלובוס ביניהם: סנה השתלט על הפסטיבלים האירופיים, ועומר מנור כבש את סאנדאנס ואת טורונטו. התוצאה היא שמי שבר מזל מספיק להיות מנוי גם על הוט וגם על יס מקבל תמונת מצב די עדכנית באשר למה שקורה בעולם בקולנוע, מעבר לשוברי הקופות שהגדולים בהם מגיעים ממילא לשני הערוצים במקביל.
סנה, כמו יותר מדי אנשי תוכן מהטלוויזיה, עובר לתחום התוכן הסלולרי. את עירית שחר, מחליפתו, אני לא מכיר. אני רק מקווה שהיא סינפילית ולהוטה אחר סרטים כמוהו. את אבנר שביט, שיתחיל בקרוב לערוך את יס 3, אני מכיר היטב ומעריך עד השמים. הוא אחד האנשים הכי בקיאים ומעודכנים בקולנוע שפועלים כאן, ואני לא חושב שיש אדם שמבין בקולנוע צרפתי ואירופי יותר טוב ממנו כרגע בעיתונות הישראלית. זה מבאס לאבד את שביט כקולגה/מתחרה. הוא גרם לי לעמוד על המשמר ולוודא שאני מעודכן לא פחות ממנו (ובזכותו ראיתי את “אקילה והתחרות” המקסים בפסטיבל סרטי הילדים). מצד שני, כלקוח של יס אני מאושר שהוא יארגן לי את הצפייה ביס 3. נראה לי שהוא יעשה שם עבודה מבריקה.

אבל רגע, סנה עוד משאיר אחריו ירושה קטנה. בינואר, אחרי שרשמית כבר לא יהיה ביס, יעלה לשידור פסטיבל אנימציה עצום שהוא הרים בערוצי יס 2 ויס 3. יהיה שם ספיישל אנימציה סובייטית קלאסית מתחילת שנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-90, שיכלול סדרה דוקומנטרית בת ארבעה פרקים על השימוש באנימציה בתעמולה הסובייטית לכל אורך המאה ה-20.
יהיה גם ספיישל שעושה לי לח בכל הגוף מרוב ציפייה: 111 סרטונים של אולפני אארדמן הבריטיים. וגם ספיישל Happy Tree Friends. אני אומר לכם: אין מפיץ, פסטיבל או סינמטק שהיה יכול להרים כזה פרויקט. מה לעזאזל הוא יעשה בסלולרי?!

שיט. רוברט אלטמן מת. מצד אחד, בגיל 81 זה די צפוי. מצד שני, “המדריך לחיים בכפר” - למרות העיסוק שלו במוות ובדעיכה - היה סרט כל כך מלא חיים וחינניות, שהוא רק עשה חשק לקבל מהר עוד סרט שלו. אלטמן היה - ואני מניח שימשיך להיות - אחד הבמאים האהובים עליי. בזכות “מ.א.ש”, אולי הקומדיה הגדולה בכל הזמנים. בזכות “נאשוויל“, יצירת מופת פוליטית-מוזיקלית. בזכות “מקייב וגב’ מילר” (”הקלפן והיצאנית”) עם הצילום שאני כל כך אוהב. בזכות “שלום לנצח“, אחד הסרטים הכי טריפיים שראיתי. בזכות “השחקן” ו”תמונות קצרות”, שהקימו אותו לתחייה עבור דור שלם ועשו לו קאמבק בגיל שבו רוב האנשים יוצאים לפנסיה. וכן, גם בזכות “פופאיי”.

אלטמן היה אחד מחמישה במאים שנכנסו לפנתיאון האוסקרים בתור הבמאים עם הכי הרבה מועמדויות (חמש) אבל אפס זכיות. לצידו בפנתיאון המפואר הזה נמצאים אלפרד היצ’קוק, קלרנס בראון, קינג וידור ומרטין סקורסזי. אופס, אם אני הייתי סקורסזי, הייתי מתחיל להרגיש הערב את צלו של החרמש מתגנב לכיווני.

להמשך קריאה »

תגידו, למישהו כאן חוץ מיניב יש בעיות תצוגה עם האתר שצצו פתאום? בפי.סי? במאק? אנא עדכנו.

===========

הפסקול שמלווה אותי ביומיים האחרונים הוא “Love“, הדיסק החדש של הביטלס. נו, “חדש”. מדובר במעין מגה-מיקס מגה-שאפתני וסופר-מהוקצע שערך ג’יילס, בנו של ג’ורג’ מרטין, ששוזר יחד המון שירים של הביטלס לרצף מוזיקלי ארוג היטב (המשמש פסקול למופע של סירק דה לה סוליי בלאס וגאס). תגובת הבטן הראשונית היא לזעוק “בלאספמי!”, אלא שקשה להתכחש לכך שהדיסק הזה מהנה בצורה יוצאת דופן. קודם כל, מרטין ג’וניור (יחד עם פאפא) עשה רימאסטרינג לערוצי ההקלטה המקוריים, ומבחינת סאונד מעולם לא שמעתי את הביטלס כה קריספיים, חדים ותלת-ממדיים. שנית, ברור שיש כאן עבודה שנעשתה מאהבה וכישרון. האופן שבו הוא שוזר שיר לשיר, וגם שיר בתוך שיר - מעין מאש-אפ מאושר - מעיד על היכרות אינטימית של מי שחקר את הביטלס לא רק ברמת הערוצים הבודדים אלא גם ברמת הפרטיטורה. וזה ראוי להערכה. ובעיקר, כשאני מוצא עצמי מזמזם את השירים בגרסתם המשופצת והמעורבבת, אני לא יכול שלא לחשוב שאם הייתי עכשיו בן 10 או 12, הגיל שבו גיליתי את הביטלס לראשונה, וזה היה הדיסק הראשון של הביטלס שהייתי שומע, זה היה מעיף לי את המוח. זה ביטלס לדור האיי-פוד. ותיקי הביטלס יכולים לעקם את האף מול “LOVE”, אבל מבחינתי זה שילוב מושקע בין יואב קוטנר ו-Stars on 45, כרטיס כניסה למסע הקסם המסתורי.

==========

להמשך קריאה »