המפציצים

תקראו בבקשה את תגובתו של אלון רוזנבלום, עורך האתר “סרט”, לאייטם הקודם. יש שם כמה נקודות מעניינות. וקודם כל, דיווח מיד ראשונה על אותן פגישות שאני רק שמעתי עליהן.
שתי הערות: 1. זה שהמפיצים דורשים לדחות גם את הביקורות הרעות וגם את הטובות זו לכאורה נקודה לטובתם. הם כאילו אומרים “אנחנו לא רוצים להתערב בתכנים, רק בתזמון”. אך בפועל זה מגן עליהם כי אם ייכתבו רק ביקורות טובות בשבוע היציאה, הסרטים שלא היו זוכים לכיסוי היו נתפסים כרעים על פי ברירת מחדל.
2. לגבי סרטים ישראליים. לכאורה יש הגיון במה שאלון מציע, שאם כבר לתת “חסד” לסרט כלשהו, שיהיה לסרט ישראלי. אבל גם כאן יש שתי בעיות. האחת, לסרטים ישראליים יש מעט מאוד תקציבי פרסום. לא עושים בארץ סקרי חשיפה, אבל תסתובבו בעוד שבועיים בקניונים ותשאלו את העוברים והשבים איזה סרט ישראלי חדש יצא לקולנוע וספק אם הם יידעו. הביקורות, אם יתפרסמו, יכפילו את החשיפה של הסרט. אני לא זוכר שסרט ישראלי יוצא בבליץ פרסומי. אם הביקורת תידחה בשבוע, עבור הקהל הרחב זה ייראה כאילו הסרט יצא רק באותו יום. כדי להביא קהל לקולנוע צריך ליצור הצפה פרסומית (ראו מה קורה בעיתונים, באינטרנט ובשלטי החוצות עם “משימה בלתי אפשרית 3). דבר נוסף: בני נוער לא קוראים עיתונים. ה-TGI מאשר את זה כבר שנים. מכאן שהביקורות מיועדות לקהל בוגר יותר, סטודנטים ומעלה. קהל איכותי. לא קהל הקניונים שהולכים כל יום שישי לסרט באופן לא סלקטיבי (כל עוד הוא אמריקאי ויש בו או אהבה או אלימות), אלא קהל שמנסה לסנן את כמות הג’אנק שהוא צורך. הקהל הזה יחכה לביקורות. וממילא הסרטים הישראליים לא פונים לנוער אלא לקהל מבוגר יותר. סרטים ישראלים נמצאים על מדף הסרטים הזרים כאן. במילים אחרות: הסרטים היחידים שבאמת לא זקוקים לביקורות בשבוע היציאה הם הבלוקבסטרים. אלה סרטים שהקהל מגיע אליהם דרך פרסום ושיווק, שמיועדים קודם כל לקהל צעיר מאוד, שממילא לא קורא עיתונים. וללא מעט מהסרטים האלה, בשנה האחרונה, ממילא לא מתקיימות הקרנות מוקדמות (לפחות לא מוקדמות מספיק כדי להספיק להוריד ביקורת לדפוס לשבוע היציאה). ואתם לא שומעים קול זעקה. העניין, לכן, הוא עקרוני ולא נקודתי. כן סרטים גדולים, לא סרטים קטנים, זה משני. בסופו של דבר זו מלחמת אגו. כואב למפיצים לראות ביקורת רעה, לסרט שהם יודעים שהוא רע, ליד מודעה שהם מימנו באותו עיתון. למה כואב להם? כי הם לא מבינים דבר בעסקים, הם לא רואים איך הביקורת (הרעה או הטובה, זה לא משנה) תומכת במודעה שלהם ולא חותרת תחתה. הם מונעים מאגו ורגש, הם עובדים מתוך מנטליות של עסק משפחתי קטן, למרות שהם מנהלים אימפריות כלכליות ענקיות (ואני מתכוון כאן לשני המפיצים שהם כן אילי הון מקומיים, והם אלה שעומדים בראש המאבק הזה, ולא לשאר שעסקיהם צנועים יותר, ושיחסם לביקורת אמביוולנטי יותר, אבל לפחות מאפשר לכל צד לעשות את עבודתו בשקט). ועל זה אני זועם, כי חוסר ההבנה הזה הוא חלק קטן בחוסר הבנה ענק שלהם לגבי עסקי הקולנוע - מצד ההפצה, מצד ההקרנה, מצד השיווק ומצד התקשורת - והם בהתקף פניקה כי הם רואים שהתחום משתנה והם לא יודעים איך להתמודד עם זה. אז הם יורים במבקרים. זה פשוט אקט של ייאוש.
ואגב אלון, ב”פנאי פלוס” של סוף השבוע הבא תהיה במדורי ביקורת של “משימה בלתי אפשרית 3″. איך? תצטרך לפתוח ולראות. אבל זו עוד הוכחה לכך שזהו מאבק שלא מבין באיזה עולם הוא מתנהל.

והנה כתבה מתוך “הארץ דה מרקר” של היום, באותו נושא בדיוק.

להמשך קריאה »

לפני הכל, מי שרוצה לקרוא קצת על הסרט החדש של ברוס וויליס מוזמן לעשות את זה כאן.

היום ב-17:30 ובשבת ב-12:00 יש סיכוי שתוכלו לראות אייטם בהשתתפותי ב”תיק תקשורת”. בכסא לידי ישב יגאל גלאי, מנכ”ל גלובוס גרופ (ובעבר עורך “פנאי פלוס”, העיתון בו אני עובד כיום). הנושא: דרישת המפיצים ממבקרי הקולנוע להפסיק לפרסם ביקורות בשבוע היציאה. הבעיה: נגעתי לאולפן עם דף המכיל כמה נקודות שהיה לי חשוב לדבר עליהן, למה בעיני זה עצם הבקשה פגומה. אלא שבחינוכית כמו בחינוכית שלוש פעמים הופסקה הקלטת האייטם באמצע בגלל תקלה טכנית, והותחלה מחדש. כך שבסופה של הקלטה כבר לא היה לי מושג מה מהנקודות נכנסו לאייטם שצולם ומה נשאר בטייקים המחוקים.
בעיה נוספת: השיחה התרכזה בדרישת המפיצים לדחות את פרסום הביקורות בשבוע. אך היא לא עסקה באיומים המובלעים שהושמעו באחרונה מטעם המפיצים שהם יפתחו בחרם מודעות על עיתונים שלא ישתפו פעולה עם דרישתם. הסיבה שהנושא לא הוזכר היא טענתו של גלאי על כך שהוא לא שמע על איום כזה, ולא היה מודע לקיומה. הוא אף טען שבקשה כזאת היא “טעות”. כשאמרתי לו שמאחורי המפגשים עומד מנכ”ל התאחדות בעלי בתי הקולנוע, שג.ג חברה בה (ועוד חברה בכירה מאוד), ואחת היחצניות שעובדות עם ג.ג הוא אמר שהוא חייב לברר כי הוא לא ידע מזה דבר.
דעותיי נותרו בעינן:
א. כל ניסיון של מפרסם או כל גוף כלכלי להתערב בתוכני המערכת של העיתונות הוא פגום. גם קביעת מועד פרסום היא התערבות כזאת.
ב. אם מסקנתם של המפיצים היא שביטולן של ההקרנות המוקדמות יעזור בדחיית הפרסום, שיבטלו את ההקרנות המוקדמות. זה נלעג בעיני גם לערוך הקרנות מוקדמות וגם לדרוש מכל העיתונאים לא לכתוב על הסרט אלא בתאריך מסוים.
ג. הדרישה הזאת מציגה מצב נואש של המפיצים ושל בעלי בתי הקולנוע שלא מבינים למה פחות ופחות אנשים מגיעים לקולנוע. במקום לשפר את עצמם - לשפר את תנאי ההקרנה, למשל - הם מפנים אצבע מאשימה כלפי התקשורת. זה אידיוטי בעיני. ובעיקר, זו שיטה שתביס את עצמה. בשעה שג.ג ופורום פילם מנסים לדחות את פרסום הביקורות בשבוע, שאר המפיצים הקטנים יותר דווקא עושים מאמצים לעזור למבקרים לפרסם את הביקורת בשבוע היציאה. הם מבינים שביקורת היא חלק בלתי נפרד ממהלך השיווק של הסרט והבאת הסרט לידיעת הציבור. במילים אחרות: דחיית הביקורת בשבוע בוודאי לא תעזור להביא צופים לקולנוע ובמקרים רבים אף תזיק.
ד. בעוד כל בעלי בתי הקולנוע מוכי יגון על כמות הצופים המידלדלת, אני לא רואה את בעלי סינמה סיטי מצטופפים בסוכת האבלים. העסקים אצלהם נהדרים. אז אולי הבעיה היא בכל זאת לא עם המבקרים?
ה. ביטול ההקרנות המוקדמות יעשה ק דבר אחד: יפלה בין העיתונות המודפסת לעיתונות האלקטרונית. אין למבקר קולנוע אינטרנטי בעיה לראות סרט חדש שיוצא בהצגה יומית ביום חמישי ולהעלות ביקורת ביום חמישי בצהריים. כך גם, באופן תיאורטי, מבקרים העובדים ברדיו או בטלוויזיה (רק ששם אף אחד לא מתעניין בביקורת קולנוע). מגזיני סוף השבוע והמקומונים הם אלה שיידפקו מהעניין, ויפרסמו ביקורות אחרי כולם. באקלים העיתונאי הנוכחי, בו עיתונות הדפוס נלחמת על קיומה מול עיתונות האינטרנט, מדובר במכה קשה.
ו. אני ממשיך להצהיר: כל עוד יינתן לי גיבוי מצד עורכיי, אני אמשיך לפרסם ביקורות בתזמון הנכון למדורי מבחינה מערכתית, ולא בתזמון המתאים לבעל בית הקולנוע. אם יבוטלו ההקרנות המוקדמות אצטרך לעמול קשה יותר להגיע לסרטים בזמן. אצטרך לשוב ולהיעזר בעיתונאים עמיתים מחו”ל ובשפע מדליפים יקרים מחברות ההפצה עצמן, ומן הסתם יהיו סרטים שלא אוכל לסקר. אבל על עצמאותי המערכתית אני חייב להילחם.

מה מכל זה נכנס לבסוף לאייטם הקצרצר ב”תיק תקשורת”? אין לי מושג. אבל זה מה שרציתי להגיד. בראשי פרקים. יש לי עוד שפע.

קצת עסוק היום, עמכם הסליחה.

עוד תוספת:
הפרסומת ל”אמריקן אקספרס” של ווס אנדרסון. אל תחמיצו.

עד שאתפנה, אתם מוזמנים להיכנס ללינק הזה, של התוכנית “נייטליין” באיי.בי.סי, בה שודרה שלשום כתבה על הגל החדש של סרטי האימה. מדובר באייטם בן 11 דקות, שאולי יראה ברור מאליו לכל שוחרי הז’אנר, אבל הוא מצליח להיות רציני וקליל בו בזמן, ובעיקר נטול צדקנות לחלוטין (אני רק מדמיין את אשרת קוטלר מכינה אייטם דומה לאולפן שישי, ואת טון הזעזוע שלה מכמות האלימות שהנוער נחשף אליה). ווס קרייבן ושני יוצרי “המסור”, לי וואנל וג’יימס וואן, מרואיינים. הבונוס לסיום, אותו ממש לא כדאי לכם להחמיץ: הבמאי הצעיר רייאן שיפרין ערך - למהדורת האינטרנט בלבד - סצינה קצרצר המשלבת שוטים מ”Evil Dead” ומ”יום שישי ה-13″ ושמצליחה ליצור את האשליה כאילו אש (ברוס קמבל) נלחם בג’ייסון. ומנצח. וזה, אני מזכיר, לא בערוץ הסיי-פיי, אלא בלייט-נייט של איי.בי.סי. ריספקט. ובארץ מה? איך זה שגל טרור שוטף את מסכי העולם, אבל בארץ כמעט ואין לו זכר. למה נדמה לי שזו לא היענות הקהל שאשמה, אלא צרות האופקים של המפיצים הקשישים והשמרנים? מי, למשל, יפיץ בארץ את “סיילנט היל”, הסרט של כריסטוף גאנס (”אחוות הזאבים” המוצלח, “פרימן” המשובח) שנמצא השבוע במקום הראשון? על פי עיון ברשימת חברות ההפקה של הסרט די ברור לי שזהו סרט שאמור להיות של יונייטד קינג. הרי סמואל חדידה, אחד השותפים בסינמה סיטי, הוא ממפיקי הסרט (כפי שהיה ב”אחוות הזאבים” וב”האויב שבפנים”, שניהם הופצו על ידי יונייטד קינג). אלא שנכון לאתמול איש ביונייטד קינג לא יכול היה לספק תשובה האם הסרט שלהם בכלל (הוא כן) ומתי הוא ייצא בארץ (והוא ייצא, חדידה לא ירשה שלא). למה אני יודע את זה והם לא?

להמשך קריאה »

הנה נעימה מקסימה בה נזכרתי אתמול, כשראיתי ש”סדרה של צרות” המוצלח מוקרן בבכורה ביס. המלחין הוא תומס ניומן, שאולי קצת ממחזר את עצמו ואת התזמורים מרובי ההקשה שלו, אבל עדיין מנפיק באופן סדרתי פסקולים קסומים ואפלוליים.

[audio:http://www.open-it.co.il/orange/wp-content/blogs.dir/7/2007/lemony_snicket1.mp3]

להמשך קריאה »

יש עדכון בסוף.

פסטיבל קאן ייפתח ב-17 במאי.

סרט פתיחה: “צופן דה וינצ’י”, רון האוורד (למחרת הסרט עולה להקרנות גם בישראל).
סרט נעילה: “טרנסילוואניה”, טוני גטליף (במאי שפשוט אין לי כוח לסרטים הצועניים הקיטשיים שלו).

In competition

להמשך קריאה »

נו, מה? אני יושב שעתיים מול המחשב קורא את כל העידכונים על לידת בתו של טום קרוז ומחכה לראות מתי תגיע הבשורה גם לאתרי החדשות בישראל. אבל כולם ישנים כנראה. אז הנה. פרסום ראשון, מבזק מיוחד, בלעדי ל”סינמקופ.קו.איל”: לפני חמש שעות ילדה קייטי הולמס את בתו הביולוגית הראשונה של טום קרוז (יש לו שני ילדים מאומצים עם ניקול קידמן). עכשיו מחכים לדיווחים האם קייטי צרחה בשעת הלידה או שמרה על השקט, האם זלל טום קרוז את השיליה, ואילו טקסים פגאניים משונים כבר עברה התינוקת, כדי לצרף אותה לסיינטולוגיה.
ואגב, למרות שאני נהנה להצטרף למשחק ההשתעשויות על חשבון אמונתו של קרוז בסיינטולוגיה, אני עדיין מחכה די בקוצר רוח למשימה בלתי אפשרית 3 (4 במאי בארץ), ולא היה לי אכפת במה טום קרוז מאמין אם הוא לא היה עושה מעצמו ספקטקל של אדם השרוי באקסטזה דתית ולא מסוגל לנהל שיחה בה הוא עסוק בהוכחות שהדת שלו יותר סבבה מהדת של כל אחד אחר.

אהלן, כמה ענייני מנהלה שלא קשורים לקולנוע.

1. תוך כדי שאני מאזין לשירים של השינז ופרו-פרו חשבתי שזה יהיה רעיון לא רע להוסיף לאתר לינק בו תוכלו להיכנס לדף הדיסק באמזון. עשיתי את כל מה שצריך לעשות באמזון כדי שדבר כזה יתאפשר ולבסוף קישטתי את האתר בכל מיני קשקושי באנרים. אני עדיין משחק עם זה, בינתיים ברמת השעשוע, ומחכה לשמוע פידבקים. העניין הוא כזה: אני לא מקבל מהם כסף על הוספת הלינקים, לכן אתם יכולים להקליק עליהם כמה שאתם רוצים ואני לא רואה מזה אגורה. מה שכן, אם אתם מחליטים לקנות משהו מאמזון, זה יכול להיות ממש חביב אם תעשו את זה דרך אחד הלינקים כאן, כי אז אני אקבל בערך שקל וחצי, שיצטברו לי לקראת הקנייה הבאה שלי באתר (אני מחכה לפול סיימון החדש). אני לא מתכוון לשווק את העסק הזה, רק לחכות ולראות אם זה מפריע לעין, או שזה מוסיף ערך מוסף כלשהו.

2. יש שורת לינקים לדפים נוספים בתוך האתר מעל לתמונות בראש האתר. האתר, שמציין היום שלושה חודשי פעילות, תיפקד עד עכשיו בלי שהלינק לעמוד “לינקים” יפעל. עכשיו הוא פועל. אם יש לכם אתר או בלוג ויש בו לינק לאתר הזה, אנא עדכנו אותי ובשמחה אוסיף את אתרכם לרשימת הלינקים שלי.

להמשך קריאה »

מכיוון שפתרתם, קוראיי החביבים, את חידת דוני דארקו כל כך מהר, הנה עוד משהו שאני מצפה שייפתר באותה זריזות. באיזה סרט מתפקד השיר הבא כמעין המנון?

[audio:http://www.open-it.co.il/orange/wp-content/blogs.dir/7/2007/shins_garden_ state.mp3]

להמשך קריאה »

בדיחה של בוב הופ, מהימים שהנחה את האוסקרים (ובימים שהאוסקרים חולקו באיזור מרץ-אפריל): “ברוכים הבאים לטקס פרסי האקדמיה, או כמו שקוראים לו אצלי בבית: ליל הסדר”.

אז איך נראה פסח בהוליווד? “ניו יורק אובזרבר” מתאר באריכות.

לדוגמה:

להמשך קריאה »

בכינוס של חברי איגוד הבמאים והתסריטאים שננעל לפני זמן קצר ב”צוותא” התקבלה ברוב קטן ההחלטה להעניק לתעשייה חודש נוסף של חסד, לדחות את השביתה עד אז, וזאת בתקווה שבזמן הזה יימצא פתרון כתוב וחתום בין הוט ובין האיגודים על גובה התמלוגים שיקבלו הבמאים והתסריטאים על כל שימוש חוזר ביצירתם.
ביום ראשון (מחרתיים) היתה אמורה להתחיל שביתה גורפת של כל הבמאים והתסריטאים בארץ, מול כל גורמי השידור וההפקה. השביתה הוכרזה במחאה על כך שהוט מסרבת לשלם תמלוגים ליוצרים על השידורים החוזרים של יצירתם, בין בערוצי הוט, בערוצי ה-VOD ובכל שימוש אחר. גם רשת וקשת, שהתחילו משא ומתן לגבי גובה התמלוגים, עוד לא חתמו על הסכם.
המאבק של הבמאים והתסריטאים (תזכורת: אני חבר איגוד התסריטאים, וממילא לא הייתי צד אובייקטיבי במאבק גם אם לא הייתי עוסק מעת לעת בכתיבה לטלוויזיה) מתקיים מול הוט והזכיינים, שבכלל מעזים לערער על הלגיטימיות של תשלום התמלוגים, בשעה שאקו”ם הצליחה לחתום השבוע על הסכם תקדימי ומוצדק שיחייב בעלי אולמי שמחות ותקליטנים לשלם תמלוגים על השירים המנוגנים בזמן אירועים. כזכור, עד לפני כמה שנים גם נושא השמעת שירים בבתי קפה ומסעדות נעשה באופן פרוץ, עד שאקו”ם הצליחה להבהיר שהסדר רשיון להשמעת מוזיקה הוא חלק מהתנאים לפתיחת כל עסק המשרה אווירה באמצעות מוזיקה. מה שהפך ברבות השנים לברור מאליו בעניין שירים - מלחינים ותמלילנים וגם מבצעים מקבלים תשלום בכל פעם ששירם מושמע ברדיו או בכל מערכת השמעה פומבית - עדיין לא ברור מאליו כשזה מגיע לעבודת הבמאים והתסריטאים בסדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע ותעודה. באופן פרדוקסלי, בכל פעם שמשודרת בהוט “שבתות וחגים” בשידור חוזר מקבל ברי סחרוף תמלוגים על שיר הפתיחה שלו, אבל תסריטאיי ובמאיי הסדרה לא מקבלים אגורה. בינתיים.
ההחלטה לדחות את השביתה התקבלה בעקבות העובדה שרם בלינקוב, מנכ”ל הוט, הודיע השבוע על התפטרותו, ובעקבות איתותים בעל פה מטעם חברי דירקטוריון שיש נכונות לפתוח במשא ומתן. האם האיתותים האלה אמינים? האם לכתו של בלינקוב יסיר את המכשול שניצב בין הוט ובין היוצרים? האם באמת שילה דה-בר, נציג נוני מוזס בדירקטוריון הוט, יהיה האיש שיצליח להוציא את התעשייה מהפלונטר? עדכונים, כרגיל, כשיגיעו.
ובינתיים, ביום ראשון - כרגיל - ישיבת תסריט.