אני חסיד גדול של איימקס. מסך ענק, סאונד בומבסטי, אין הפסקה. ככה צריך לראות סרטים. לכן, כשזה מגיע ל”האביר האפל” אני מתלבט: האם צריך לראות את הסרט באיימקס או לא? פיטר מ”סלאשפילם” טוען שזו הדרך היחידה לראות את הסרט, גם אם צריך לנסוע מאה קילומטר די לעשות את זה. אני לא בטוח כל כך.

למה כן:

להמשך קריאה »

“הנקוק” חצה אתמול את קו 200 מיליון הדולר באמריקה. “האביר האפל” עשוי לחצות מחר את קו 300 מיליון הדולר בקופות באמריקה ובכך להיות הסרט שהגיע לרף הזה בזמן הכי קצר: בסך הכל עשרה ימים. מחזיק השיא הקודם היה “שודדי הקריביים 2″, שהגיע ל-300 מיליון ב-16 יום.

מה שמביא אותי לווידיאו המשעשע הבא:

להמשך קריאה »

אהרון קשלס
ישי קיצ’לס
עילם וולמן
אורון שמיר
ניב שטנדל
סטיבי
אביעד שמיר
נועה מנהיים
אורי קליין
וואט דה פאק איז דיס?

+ תגובה מאירת עיניים של רז-ש, מהפוסט הקודם.

ואני:

להמשך קריאה »

מישהו כאן מתכנן לרוץ ל”האביר האפל” כבר היום? זה המקום שלכם להתחיל לחלוק, לדון, לריב ולהתלהב: אהבתם או שנאתם? לנסוע עד הקריות לראות באיימקס או להסתפק בקולנוע ליד הבית עם ההפסקה באמצע?

ותוך כדי שאתם מהרהרים, הנה קווין סמית מדבר עם אנשי האתר “סלאשפילם” על “האביר האפל” (עם המון-המון ספוילרים. השיחה הזאת מיועדת אך ורק למי שכבר ראה את הסרט):

להמשך קריאה »

רגע, רגע. “הנקוק” הזה דווקא לא רע בכלל

עדן היה הראשון ואחריו - ואולי בהשפעתו - כל העולם הלך והתנפל על “הנקוק” ואפילו המבקר של “וראייטי” השתמש בדימוי - המוצלח, אגב - ל”אחרון גיבורי הפעולה”. “הנקוק” הפך בשבוע האחרון לסרט הכי מושמץ בבלוגוספירה. רצח אופי או הברקה שיווקית שנועדה להנמיך ציפיות מפרויקט שממילא היה די מקולל?
אז כן, אני מודה, “הנקוק” עמוס פגמים כמו הנמשים על כתפיה של לינדזי לוהן והסרט הזה מציג את כל מה שרע במערכת הפיתוח ההוליוודית: התסריט עבר כל כך הרבה גלגולים, הסרט עבר כל כך הרבה עריכות, רשימת המפיקים כוללת כמה מהיוצרים הבולטים של הוליווד (מייקל מן, עקיבא גולדסמן, ג’ונתן מוסטאו), כל אחד העביר ויש בכתיבה ושקל לביים, וכל אחד דמיין משהו אחר, והתוצאה מישמשית להפליא. את העדות לכך שהתוצאה הסופית היא לא זו שאושרה להפקה אתם מוצאים עוד לפני שתקנו בכלל כרטיס: סרט שעלה 150 מיליון דולר נמשך 90 דקות? סרטי קיץ כאלה, עם תקציבים כאלה נמשכים לרוב באיזור השעתיים, לעיתים עד שעתיים ורבע, כדחי לתת תמורה מלאה לתקציב. סרט קיץ שנמשך 90 דקות הוא אות לכך שמישהו ישב וקצץ בו ללא רחם בחדר העריכה. אז או שמשהו שם לא עבד, או שמישהו פשוט לא אהב את מה שהיה שם, ואולי כן עבד. בסופו של דבר מפיקי “הנקוק” יצטרכו לדפוק את הראש בקיר: יכול להיות שאם הסרט היה נשאר - כפי שהיה אמור להיות בתחילה - סרט למבוגרים (עם סיווג R) הוא היה יוצא פחות שעטנזי, יותר נאמן לאופי האפל שקיים בו, ואז חלקיו היו מתגבשים באופן הגיוני יותר. למול ההצלחה העצומה של “מבוקש”, סרט למבוגרים ולא לילדים שמעז לא לדפוק חשבון - הפחדנות של מפיקי “הנקוק” נראית מביכה, מיושנת. הם מקבלים מה שמגיע להם. רק שהסרט עצמו פשוט - אם להשתמש בטרמינולוגיה אקדמית - סבבה.
האמת, אין סיבה להיות בשוק מהברדק: על פי הדיווחים את השכתוב האחרון לתסריט עשה עקיבא גולדסמן, האיש שלא מפסיק להדהים אותי בכמה שהוא מחורבן. התסריטאי הכי יקר, הכי מהולל ועם אוסקר, וכל מה שהוא נוגע בו הופך לדרעק. אבל “הנקוק” הוא יצור משונה: החצי השני - זה שכה מקללים אותו - הוא הברקה, הוא מצוין, הוא נהדר. רק דבר אחד: לא לסרט הזה. כל החצי השני של הסרט היה צריך להיות “הנקוק 2″. ואז זה היה מבריק ממש. כרגע, כמו שזה, יש לנו קומדיית גיבורי על עם נקודת מוצא עלילתית מבריקה - גיבור העל ששונא אנשים, בעל נטייה להרס עצמי, שבכל פעם שהוא מנסה לעשות משהו טוב הוא מצליח בעיקר להרוס, להחריב ולקלקל, בקנה מידה קולוסלי. הסיבה שהחצי השני כה משונה לא קשורה רק בטון שמשתנה, אלא בעיקר בעובדה שהסיטואציה המתגלית בחצי השני מבוססת על צירוף מקרים בלתי מוסבר שסטודנטים לתסריטאות בשנה א’ מוזהרים להישמר ממנו, על אחת כמה וכמה צוות תסריטאי על, שכנראה היו ממש תקועים: הם לא ידעו איך לגמור את הרעיון הראשוני שהיה כה טוב.

אבל בסופו של דבר, יש כאן את “סופרמן” ו”סופרמן 2″ דחוסים ביחד לסרט אחד. ותכל’ס: זה עובד יופי. כל החצי הראשון מושלם: הרעיון הבסיסי שמי שעוזר להנקוק - גיבור העל האידיוט - לפשפש בנפשו ולמצוא משמעות חדשה למעשיו ולקחת אחריות על השלכות פעולותיו הוא יחצן - ולא פסיכולוג, או בת זוג, או סבתא - הוא כבר הברקה. וזה כמובן אירוני להפליא שסרט שעוסק ביחצנות, שיווק ומיתוג נכשל בדיוק באלמנטים האלה. יש משהו ציני בסרט כולו, שמציג את עולמנו כחסר משמעות אם אין יחצן שיידע לבוא ולמקד אותם מבחינת דימוי ציבורי ותקשורתי. יש משהו סרקסטי בסרט המדבר על משהו מאוד בסיסי וקל להזדהות: אדם שלא מצליח לתפקד. וכשהאדם הוא גיבור-על, חוסר התפקוד פשוט גרנדיוזי יותר. ואז אם בתחילה הוא מבין שהוא אינו מתפקד בחברת בני אדם, בהמשך הוא מבין שהוא לא מתפקד גם בחברת בני סוגו (ומפענח את מהות הבעיה שלו). וכן, בראד בירד עשה את זה יותר טוב ב”משפחת סופר-על”, לתת לגיבורי העל בעיות “ריאליסטיות”, כאילו הם אחד האדם. “הנקוק” משחזר, ממחזר, אבל עושה את זה בחן גדול, ועם קצב די מסחרר. המערכה השלישית המקוללת, לצורך העניין, אינה פגומה יותר מהמערכה השלישית של “הענק הירוק”, שלוקחת סרט בעל ניואנסים עדינים של חיבוטי נפש ומשליכה הכל לפח לטובת קרב מפלצות. וכך, דווקא בגלל הביקורות ההרסניות והאורך הקצר, “הנקוק” - עם אפס ציפיות לצידו - הוא פשוט סרט פעולה/קומדיה/יחסים זריז להפליא שעושה את מה שלא ציפיתם ממנו: עושה חשק גדול לסרט המשך.

ב-2006 אבי ארד, שהפך את מארוול מחברת קומיקס וצעצועים לאולפן קולנוע עצמאי, התלבט מה יהיה הסרט הראשון שהוא יפיק במימון עצמאי, ללא תמיכת האולפנים. בראיון מ-2006 - כשהוא מוקף בחוברות הקומיקס בעברית שהוא אוסף - הוא הסביר איך החלטות ניהול כושלות של קודמיו הניבו לחברה הכנסות מועטות, גם אם הסרטים הצליחו, והוא לא החליט עדיין האם “איירון מן” או סרט חדש של “הענק” יהיה סרט הבכורה שלו כאולפן עצמאי. “הענק”? שנה אחרי שרבים ראו בגרסה של אנג לי אכזבה קופתית? לארד היה חזון:

“The Hulk movie was a study of anger, and people wanted a popcorn movie.” Lee’s film focused on the Hulk’s origins - Bruce Banner’s abusive father, his mutated DNA, the gamma ray accident that gave him the power to transform into a walking steroid attack. It was dark and intense, and Banner didn’t even do his Hulk bit until nearly halfway through the film. “Our Hulk,” Arad says, “will be a diet Hulk. Lighter. Focusing on the love story, Hulk as hero, and his battle with the villain.” For that villain, Arad has chosen one of his favorite baddies: Abomination

שנתיים אחרי: גם “איירון מן” וגם “הענק הירוק” מגיעים לקולנוע בהפרש של חודש וחצי זה מזה, שניהם במימון עצמי של אולפני מארוול. “איירון מן” הפך כבר לאחד הסרטים המצליחים של הקיץ, “הענק הירוק” מכניס כסף סביר ויהפוך ללהיט ודאי גם הוא, אבל הוא לא הסנסציה העצומה שמפיקיו קיוו שהוא יהיה. אבי ארד, בינתיים, כבר לא במארוול.

על כל הפלונטרים העסקיים של מארוול עד בואו של אבי ארד לחברה תוכלו לקרוא בטקסט שלי שפורסם ב-2002 לכבוד יציאת “ספיידרמן”.

וזו הביקורת שלי על “הענק” של אנג לי, שממשיכה את הביקורת על “ספיידרמן” (שימו לב למוטיב ריצ’רד דונר) ושהביקורת על “הענק הירוק” ממשיכה אותה (או אולי חוזרת עליה). אני חושב, בסופו של דבר, שאהבתי את “הענק” של אנג לי ואת “הענק הירוק” של לואי לטרייה באותה מידה - ולא במידה עצומה.

פורסם ב”העיר” ב-17.7.2003

להמשך קריאה »

גלגולי הענק הירוק:

1978: ביל ביקסבי הופך לשרירן לו פריגנו בסדרת הטלוויזיה

2003: אנג לי שולח אותו לסן פרנסיסקו

2008: אדוארד נורטון מעמת אותו עם Abomination בניו יורק - גודזילה נגד מותרה

ולו פריגנו מגיח בתור איש אבטחה חובב פיצות

להמשך קריאה »

סחתיין על עדן שהביא כאן לפני יומיים את דעתו על “הנקוק” וניבא בעצם מילה במילה את פסקת הפתיחה של הביקורת של טוד מקארתי ב”וראייטי”.
זה עדן משלשום.
וזה מקארתי מהיום:

להמשך קריאה »

שלט חוצות חצי גמור של “הנקוק”, אתמול בלונדון (ויה Cinematical)

עדן מדווח מהקרנת העיתונאים של “הנקוק” אתמול:

להמשך קריאה »

מכירים את הפרסומות המקסימות של אפל “אני מק. ואני פי.סי“?

אז הנה הגרסה של איירון מן ובאטמן:

.
.

להמשך קריאה »