להמשך קריאה »

פרויקט אינטרנט מעניין של ארטה וחברות הפקה ישראליות ופלסטיניות: בכל יום בחודשיים הקרובים יעלו באתר “עזה-שדרות” שני סרטונים בני שתי דקות כל אחד שצולמו משני צידי הגבול, מרחק קילומטרים ספורים זה מזה - בעזה ובשדרות. הסרטונים מציגים את האנשים הפשוטים וחיי היומיום שלהם, מן הסתם בניסיון להראות שכולנו בני אדם, לא משנה באיזה צד של הגדר אנחנו חיים ושהאנשים הקטנים הם תמיד הקורבנות בסכסוכים כאלה. נדמה לי שהסרטונים גם מנסים להציג תמונה אופטימית למדי. אני כבר יומיים צופה בסרטונים שם. בתחילה לא התפעלתי במיוחד מבחירת האנשים, או בהצבת האנשים זה מול זה (נראה לי רנדומלי מדי - הבשלנית מול הדייג, ההמכולתניק מול המובטל), וממה שיש להם להגיד, אבל אני מגלה שיש בפרויקט כזה ערך מתמשך. קצת כמו ריאליטי בניחוח פוליטי, הרצון לראות מי יהיה שם היום ואיך נראים חייו. הנה שני סרטונים משם:

מ-27 באוקטובר: ששון שרה, בעל מכולת משדרות

להמשך קריאה »

חודש אחרי שהעליתי את הסרטון בו חוזר וים ונדרס לחדר 666, ממשיך פרויקט “Think Tank” הברזילאי עם סרטון אינטרנטי חדש העוסק באמן ויצירתו. הפעם זה פיליפ גלאס:

What are you looking for? from Think Tank on Vimeo.

נדמה שכל הקריירה הקולנועית של רון האוורד בעשרים השנים האחרונות נועדה כדי להשכיח מהציבור (ואולי גם מעצמו) את ראשיתו כילד וכנער כוכב סדרות טלוויזיה, תחילה כאופי, בנו של השריף ב”המופע של אנדי גריפית”, ואז כריצ’י קאנינגהם, חבר של פונזי, מ”ימים מאושרים”. הוא רוצה שיקחו אותו ברצינות, כיוצר של דרמות קולנועיות משמעותיות (”נפלאות התבונה”, “אפולו 13 ” - ובקרוב “פרוסט/ניקסון” ו”מלאכים ושדים”). אבל האמריקאיים לא מצליחים להירגע: אולי בגלל שבפניו הוא לא מזדקן ועדיין נראה כמו אותו ילדון ג’ינג’י, עדין מקטנים אותו ומכנים אותו מדי פעם “אופי” (Opie). לכן צריך להוריד את הכובע בפני וויל פארל ואדם מקיי, אנשי “Funny or Die” שהצליחו לשכנע את האוורד לנצל את התדמית הזאת ולגייס אותה למען קמפיין הבחירות של ברק ובמה. הסרטון הבא הוא עסק אמריקאי-פנימי, וסנטימנטליות הזולגת ממנו עשויה לתקוע לכם את המחשב, אבל הוא די מופתי מסוגו:

להמשך קריאה »

הגעתי לזה דרך “ספאוט“:

זהו “אברהם לינקולן” סרט עלילתי באורך מלא שביים ד.וו גריפית ב-1930. זה סרטו הלפני אחרון של גריפית (”לידתה של אומה”, “אי סובלנות”), שנה לפני שהחליט לפרוש מעשייה קולנועית, והסרט המדבר הראשון שלו. זהו גריפית מאובן, הרבה אחרי שיאו כאחד האנשים שהמציאו כמה מהטכניקות הקולנועיות שנמצאות בשימוש עד היום. גריפית שהיה קולנוען דגול, אבל גם גזען גדול.
ב”ספאוט” נזכרו בסרט אפרופו “W ” של אוליבר סטון, שיצא בסוף השבוע באמריקה, והם תוהים האם - בהנחה שגריפית הוא סוג של אוליבר סטון לתקופתו - האם “אברהם לינקולן” הוא ה”ניקסון” שלו או ה”W ” שלו. ואני צופה בסרט בסקרנות: בשנה הבאה - אחרי שיגמור את מחויבויותיו ל”טין-טין” התלת מימדי - אמור סטיבן ספילברג לביים את הביוגרפיה הקולנועית שלו על לינקולן, עם תסריט מאת טוני קושנר. האם יהיה דמיון כלשהו בין הסרטים של ספילברג וגריפית, שייצאו בפער של שמונים שנה זה מזה?

להמשך קריאה »

ב-1982 יצר וים ונדרס את הסרט התיעודי “חדר 666 “. הוא שכר חדר במלון בזמן פסטיבל קאן, הציב מצלמה והזמין במאים שהתארחו בפסטיבל לענות על השאלה: איך לדעתך נראה עתיד הקולנוע. 26 שנה אחרי לוקח גוסטבו ספולידורו את ונדרס לאותו חדר ליצירת “בחזרה לחדר 666 “, סרט תיעודי קצר בו הוא זה שצריך לענות על השאלה, כשבחדר מרחפת רוח הרפאים של מיכלאנג’לו אנטוניוני. 15 דקות.

להמשך קריאה »

פסטיבל ניו יורק יצא לדרך. מה שאומר שהגיע הזמן לתת לג’יימי סטיוארט להתפרע עם סרטוני הווידיאו ההזויים והמקסימים שלו, זו השנה השלישית. לכאורה הוא מכסה אירועים מרכזיים בפסטיבל, אבל למעשה הוא יוצר סרטים קצרים וסוריאליסטיים על מחשבותיו בדרך הלוך ושוב מדירתו אל הלינקולן סנטר, כשענייני הפסטיבל נשארים כמעט אגביים. באפיזודה הראשונה לשנה זאת הוא מתחיל עם שוד וממשיך עם לורן קנטה (”בין הקירות”) וקלי רייכרדט (”וונדי ולוסי”), שני סרטים שיוצגו בסוכות גם בפסטיבל חיפה:

לתשומת ליבו של מיקי רוזנטל, ב’: עכשיו מייקל מור בישר שהוא יפיץ את סרטו החדש, “Slacker Uprising” חינם באינטרנט, החל מה-23 בספטמבר.

וכמובטח, צ’רלס פרגוסון העלה את סרטו התיעודי “אין לזה סוף” (”No End In Sight”) ליו-טיוב לצפייה בחינם. הסרט, שהיה מועמד השנה לאוסקר, מראה איך דידרד ממשל בוש את המצב בעירק, מבחינה צבאית, פוליטית ודיפלומטית עד שהגיע למצב של ביצה טובענית שכל פתרון יהיה גרוע מקודמו: בין אם להישאר או לסגת. ההברקה של פרגוסון היא שהוא משתמש ברטוריקה של הימין. הוא כמעט ולא עוסק בנחיצות או בלגיטימיות של המלחמה. הוא מדבר בעיקר עם אנשים שתמכו ביציאה למלחמה. והוא מראה שגם בלי להתעסק בכלל בצידוק של המלחמה, הניהול שלה הוא כשלון מתמשך של טפשות ורוע לב. של דרג מדיני שמתעלם מהערכות הצבא והמודיעין.

זו הגרסה המלאה של הסרט, בת 100 דקות. הסרט כבר שודר ביס-דוקו וניתן לצפייה באתר של יס/וואלה, אבל בגרסה הטלוויזיונית המקוצרת הנמשכת שעה בלבד, כך שזו הזדמנות לראות את הסרט המלא. הקריין הוא קמבל סקוט, שחקן סימפטי (”סינגלס”, “רצח מהעבר”), ובנו של ג’ורג’ סי. סקוט שגילם את אחד מגדולי הגנרלים של אמריקה ב”פאטון”. הנה הסרט:

להמשך קריאה »