03
ספטמבר
2010
ספטמבר
2010
|
03
ספטמבר 2010 חצי השנה הראשונה של 2010 היתה מוקדשת לכיבוש של “שתיקת הארכיון” את פסטיבלי הקולנוע בעולם, עכשיו מסתמן שהמשך השנה יהיה שייך ל”חיים יקרים” של שלומי אלדר. הסרט, שנמצא בדרכו לפסטיבל טורונטו, ייעצר בסוף השבוע להקרנה בפסטיבל טלורייד. פסטיבל טלורייד, המתקיים בקולורדו, הוא אחד הפסטיבלים המשפיעים ביותר על התקשורת האמריקאית, למרות שהוא גם אחד הפסטיבלים הקטנים ביותר באמריקה: הוא מתקיים למשך סוף שבוע, והתוכניה שלו נשמרת בסוד עד יום הפתיחה. רוכשי הכרטיסים נדרשים לקנות תג כניסה לכל הפסטיבל מראש - ולא בזול - מבלי לדעת אילו סרטים יוקרנו בו, ורק על סמך ניסיון העבר שפסטיבל הבוטיק הזה מלקט אליו רק את הסרטים הכי טובים של עונת הסתיו המתקרבת. חוץ מ”חיים יקרים” התיעודי (שיוקרן שם לצד הסרט החדש של ארול מוריס…), יוקרנו בפסטיבל גם שני נציגים ישראלים קצרים: “רגילה” של אסף סבן מבית ברל ו”עזרה ראשונה” של ירדן כרמין מסם שפיגל. הנה רשימת הסרטים המלאה שתוקרן מהיום בטלורייד.
02
ספטמבר 2010 בכל שנה לפני האוסקרים אני מפרסם את ההימורים שלי. אני עוקב שנים אחרי האוסקרים ופחות או יותר יודע איזה מהסימנים המקדימים אמינים יותר, איזה מהחזאים מדויקים יותר, לאיזה מהפרסים שלפני האוסקר יש יותר משקל, ואני מצליח לייצר סט הימורים סביר בהחלט שבממוצע נע סביב 80 אחוזי דיוק (יש שנים יותר טובות ויש פחות טובות). יש כאן גם עניין של תחושות בטן, מדי פעם הבטן אומרת להמר נגד מה שנראה כמו קונסנזוס, לא ברור למה. לפעמים זה מוכיח את עצמו, ולפעמים זה מתפוצץ בפרצוף באופן מביך למדי.
01
ספטמבר 2010 באפריל - כמדי שנה בימים של האין-מה-לכתוב-בין-האוסקרים-לפסטיבל-קאן - ניסינו להמר כאן מה יהיו הסרטים הבולטים ביותר באמריקה בעונת הקיץ הקרובה. היה די ברור, על פי תפריט המנות שהוצע לנו, שזה עומד להיות קיץ לא מאוד מפתה עם כמות עצומה של סרטים שלא דגדגו לנו את ליבידו הטראש שלנו. ואכן, מבחינת נתוני הקופה של הקיץ - שהגיע היום לסיומו הרשמי נדמה שחוסר ההתלהבות הזאת היה אופייני לא רק לקוראי הבלוג באפריל, אלא גם לצופי הקולנוע האמריקאים. זאת היתה התחזית שלי. ומה יצא ממנה? ובכן, במחלקת הטפיחה-על-השכם, מתברר שקלעתי בול בזיהוי שלושת הסרטים המובילים של הקיץ, אמנם לכל אחד מהם צפיתי הכנסות נדיבות מדי בכ-50 מיליון דולר. ואם הייתי עושה את סיכום הקיץ הזה לפני שבועיים, לפני ש”התחלה” עקף את “שרק לנצח”, הייתי אמנם משכתב את לוחות הזמנים של השנה, אבל קולע לארבעה סרטים.
01
ספטמבר 2010 היום הוא היום האחרון למשלוח טפסי ההצבעה לפרסי אופיר. היום בערב אסכם את כל הקולות שאספתי בשבועות האחרונים במדגם שערכתי בין חברי האקדמיה ומחר אנסה לקבוע על סמך התוצאות מה הסרט שייזכה ב-21 בספטמבר בפרס אופיר. הנה הטריילר לסרט שמוביל במספר המועמדויות, “הדקדוק הפנימי”, שייצא לבתי הקולנוע ב-23 בספטמבר. אני לא יודע אם להתמקד דווקא באמא ולא בילד בטריילר הוא הדרך הכי טובה לשווק את הסרט, וגם המוסיקה שנבחרה לטריילר מעניקה לסרט תחושה קלת דעת, שהסרט די חף ממנה. אבל מה אני מבין בשיווק. הנה הטריילר. מה דעתכם?
31
אוגוסט 2010
הפוסטר של “סקוט פילגרים” (ברשותכם, ככה אמשיך לקרוא לסרט הזה) מצליח לעשות עבודה טובה בלהסתיר את קטסטרופת התרגום הכי מביכה מאז “חרמן על הזמן”: מעצבי הפוסטר פשוט בחרו את הפונט הכי מכוער שהם מצאו בספרייה שלהם. בג.ג פשוט לא רוצים שתבואו לראות את הסרט הזה.
31
אוגוסט 2010 מישהו בתגובות רצה לעורר כאן את הדיון סביב עניין חרם השחקנים על אריאל. והאמת, את הדיון הזה כבר קיימנו כאן. מה הייתי עושה אם הייתי שחקן בקאמרי? האמת? אין לי מושג. אני יכול להגיד לכם בוודאות שלפני כמה שנים הייתי חותם בלי היסוס על מסמך להחרים כל פעילות בשטחים. אבל אז חטפתי את זה בפרצוף מהכיוון השני, עם ההחרמות של קן לואץ’, הפיקסיז ואלביס קוסטלו על ישראל, ועל הקריאה של אנשי רוח וקולנוענים מלפני שנה בדיוק להחרים כל סרט ישראלי מתוכניית פסטיבל טורונטו. אז אני לא יכול להיות צבוע ולחשוב שכשהיקסיז מחרימים אותי זה איום ונורא אבל כשאני מחרים את אנשי אריאל זה בסדר גמור. לכן, כיום אני בעיקר חושב שחרם (לפחות חרם תרבותי) זה כלי פוליטי די אידיוטי ואימפוטנטי שמציב את המחרימים בעמדה נורא נוחה של אי-עשייה. אנשי השמאל מחרימים את המתנחלים, אנשי הימין מחרימים את האמנים שלא עשו צבא. כולם מחרימים מתוך זעם קדוש, מבלי לעיין שניה בתכנים ובבני האדם, ששהם תמיד -כך גיליתי - קצצת יותר מורכבים מסיסמאות. בפוסט ההוא, שנכתב כמי שנפגע ונעלב מזה ששמים אותי ואת אביגדור ליברמן באותה סירה, ניסיתי להראות שבעולם האמנות דווקא אנשים שחצו באומץ קווי חרם הם אלה שעשו לבסוף את המהפכות התודעתיות הכי גדולות.
30
אוגוסט 2010 הבמאי הצרפתי אלן קורנו (”כל הבקרים שבעולם”) מת היום מסרטן בגיל 67. חוץ מ”כל הבקרים שבעולם”, סרט יפה על מזויקה שהפגיש על המסך את את ז’ראר דפרדייה עם בנו גיום, קורנו ביים גם את “כבוד ורעדה” שהוקרן בארץ, בו גילה סילבי טסטו מזכירה בלגית שעוברת לעבוד בחברה יפנית ומתחרפנת מפער התרבויות. סרטו האחרון, “פשעי אהבה”, יצא באחרונה בצרפת ויוקרן בעוד שבועיים בפסטיבל טורונטו.
30
אוגוסט 2010 האקדמיה הישראלית לקולנוע נתנה לחבריה ארכה להגיש את טפסי ההצבעה עד יום ד’, 1 בספטמבר (מחרתיים). אני מניח שגם הם, כמוני, נדהמו מאחוז ההצבעה הנמוך השנה. כמו שכבר כתבתי, כמות עצומה של חברי אקדמיה הודיעו לי שבגלל שלא הספיקו לראות את הסרטים השנה, הם לא משתתפים בהצבעה. בשבועות האחרונים אני שואל את חברי האקדמיה למי הם מצביעים ואני חייב להודות: דבר כזה עוד לא ראיתי. אני עושה את המדגמים האלה כבר שנים ותמיד תמיד תמונת המצב במירוץ היתה ברורה נורא מהר. השנה, שימו לב, זה נראה כמו מירוץ מאוד צמוד - מאוד צמוד! - בין שלושה סרטים. ויותר מזה: גם קטגוריות הבימוי והמשחקת מאוד מאוד צמודות. זה מדהים. אני אומר לכם את זה כי אם מסיבות של עצלנות טרם מילאתם ושלחתם את הטופס שלכם, דעו שיש סיכוי מצוין שהקול שלכם הוא זה שיכריע את המירוץ. זה יהיה על חודו של קול, אני מבטיח לכם. אז נצלו את הארכה ושלחו את טפסיכם עד יום רביעי. ואל תהססו להוסיף את הבחירות שלכם לתגובות בפוסט הקודם, או באופן דיסקרטי ואישי יותר, אליי למייל, כדי שאוכל ביום חמישי לפרסם את המדגם שלי, אחרי שההצבעה תינעל. כרגיל, דיסקרטיות מובטחת.
29
אוגוסט 2010 |
