כל יציאה לרחוב הישראלי, גם באור התכלת העזה של אמצע החורף החמים הזה, אינה מחזה אסטטי מרנין. שלטי פרסומת מסתירים את מעט הנוף שיש, רוב העיריות סבורות שאיי תנועה מאקרשטיין זה דבר יפה והעוברים ושבים עצמם, ובכן, חבר’ה, בואו נודה: לא יצאנו מז’ורנל. אף אחד מאיתנו.

המציאות האסתטית שמקבלים כשחוזרים מהרחוב הישראלי המהביל לתוך הבית ולמסך המחשב לא שונה בהרבה. אפשר לומר הרבה דברים על אתרי האינטרנט העבריים, “עיצוב עדכני” לא יהיה אחד מהם, “מכוערים פחד” דווקא כן. בהכללה לא גורפת מדי, האינטרנט העברי נראה כמו חנות הכל בדולר בפאתי מגרש חניה בראשון לציון, מתחת לשלט פרסום ענקי שאחת מהמנורות שלו מקולקלת ומהבהבת בלי קשר לכלום.

מה, לא?

תחתים של גמלים. cc by attribution jemasmith

אורי ברוכין, אסטרטג מותג ישראלי שחי ועובד בלונדון, ממקימי קונספציה ורשימות, מתקומם על עצם התהיה האם האינטרנט הישראלי מכוער: “האינטרנט העברי לא תמיד מכוער, וכשהוא מכוער זה מאותן סיבות בגללן תחומים אחרים בחיינו מכוערים. והנה כל הסיבות במחרוזת אחת של כי וקיא: כי אין תכנון עיצובי ארוך טווח, וכשכבר יש (עיין ערך ynet, לדוגמה) אז לא שומרים עליו מפני זיהומים ומוטציות. כי עצם קיום האמרה שאיכות היא לא מילה גסה מוכיח שאצלנו היא כן. כי כו-לם מומחים. אז מי זה המעצב הזה שישפיע לנו על סדרי עדיפויות., כי הקהל מוכן לקבל הכול, והמנהלים יודעים את זה, כי גם הם קהל ועובדה - גם הם מוכנים לקבל הכול”.

כמו כל החיים שלנו.

“כן. האינטרנט הישראלי מכוער במקומות בהם הלבישו עליו תריסולים, מזגנים ואנטנות. במקומות בהם הרשויות שאמורות לשמור על איכות הסביבה של הגלישה שלנו העדיפו עוד מחלף ועוד שלט חוצות. כמעט ואמרתי שלפחות באינטרנט הציבור לא יכול להשאיר אחריו פסולת, אבל אז נזכרתי בטוקבקים ובעיצובים בשוקס וקפה דה-מארקר”.

ברוכין: “עצם קיום האמרה שאיכות היא לא מילה גסה מוכיח שאצלנו היא כן”

אורלי יקואל, אנליסטית בתחום ה-web 2.0 בחחברת AOL, המסקרת מקרוב את תעשיית הסטארטאפים העברית (שברובה מכוונת עצמה אל מעבר לים, מקום שם האוויר צלול, הכסף ירוק והעיצוב הנעים לעין מגיע, כך נדמה, בילט-אין): ” מוזר לראות עד כמה האיזור הזה חם מבחינת סטארטאפים וכמה קר כשנכנסים לקרוא את החדשות של הבוקר בעברית. כאן חושבים על פרסום לפני שמישות האתר וחשיבות המשתמש, האתרים לא משודרגים בכלל מלבד הוספת מיקום לפרסומות בשיטה מיושנת “.

ארצנו הקטנטונת אינה מכוערת, כידוע. זה אנו שהופכים אותה לכזו, מזהמים את נחליה, מייבשים את אגמיה ומפרסמים את מוצריה באופן שיסתיר היטב כל עץ רענן. האם אותה גישה המקדשת את הרווח המיידי על חשבון משהו שיהיה, רבאק, קצת נעים בחוצות שלנו קיימת גם באינטרנט? האם גם ברשת גרמנו לארץ קטנה ויפה לגדל שפם ומיליון שערות ברגליים?

עופר שני, מבעלי חברת הייעוץ קונקטור, לשעבר בנטקינג ובוואלה ומקים NRG: “אני לא מסכים שהעיצוב עצמו מכוער. האתרים הופכים מכוערים בסופו של דבר, יכול להיות בגלל הטבע הישראלי שתמיד מעמיס עוד ועוד אלמנטים. הגרידים של האתרים הגדולים: וואלה, וואי נט, אנרג’י - עובדים מצוין. מכונות UI (User Interface ממשק משתמש. ג.ש.) משומנות. גם השפות הגרפיות שהאתרים האלה עלו איתן לאוויר לא רעות. העניין הוא שעם הזמן האתרים הופכים מכוערים”.

למה זה קורה?

“הסיבה העיקרית היא שעולם פרסום האינטראקטיב בישראל מפגין חזירות בכל הקשור לרצונותיו. כולם רוצים רק בהומפייג’, וכולם רוצים בגלילה ראשונה. השיח בין משרדי האינטראקטיב לבין אנשי המכירות בפורטלים לא מתנהל ברמות הנכונות. אין שום סובלנות לפרסום בדפים פנימיים. דפי ערוץ בכלל לא נספרים. מתנהל שוק על ההומפייג’ בלבד - מה שפוגע בסופו של דבר בגולשים. דפי כתבה –  הנדל”ן האיכותי ביותר למפרסם - בכלל לא באים לידי ביטוי בארץ. סיבה נוספת היא שאין מי שיעמוד בפרץ ברוב האתרים. האדם שעיצב את האתר מלכתחילה עזב מזמן, והארגונים הללו לא שוכרים כח אדם מספיק איכותי”.

ושוב עמנו הלא אלגנטי, שמתייחס לאינטרנט כמו שהוא מתייחס לבופה הבוקר במלון באילת. יאללה תעמיס לי ביסלי. יריב חבוט, ממקימי ישראבלוג, מסכים: “בתוך עמנו אנחנו יושבים, לא? נראה לי שיש לנו איזו תחביב לאומי להעמיס. תראה את העגלות בסופר. תצרף לזה את העובדה שאנחנו יכולים להשתמש רק בפונט אריאל ותקבל את התשובה”.

שי גולדשטיין, מעצב אתרים (נענע ואחרים) סבור שהבעיות מתחילות עוד בטרם שורטט הגריד (מבנה השלד לפיו בנוי האתר) הראשון: “חברות האינטרנט בישראל משקיעות משאבים רבים ונדירים על פיתוח טכנולוגיות חדשות ומסעירות. לאחר הפיתוח הטכנולוגי, מרבית המשאבים מופנים לצרכי שיווק על כל המשתמע מכך. רגע לפני השקת המוצר נזכרים מנהלי החברות המוכשרים שעדיין אין למוצר עיצוב. או אז מתחיל המרוץ אחרי מציאת המעצב המוכשר שיחשוב, יתכנן, יעצב, ימתג ויעבוד מול המתכנתים בלוחות זמנים בלתי אפשריים וגם ישנה ויתקן את הכל מחדש כי איזה צבע שבחר לא התאים לאישיות של אחד מבעלי החברה”.

“המנהלים” מוסיף גולדשטיין, “עדיין לא הפנימו את העובדה הפשוטה והברורה לכל - הלקוחות לא רואים את הקוד שמאחורי המוצר/אתר או את הטכנולוגיה המפעילה אותו אלה את חזותו ואופן השימוש בו בלבד. התוצאה הכמעט בלתי נמנעת של תהליך קלוקל מעין זה היא מה שאנו עדים לו בחזות האינטרנט הישראלי המכוער”.

ארז פילוסוף: “בגדול אתר צריך להיות פונקציונאלי לפני שהוא יפה. יש כאלה שמנסים לעצב, וגם יוצא להם מכוער וגם הם מאבדים את הפונקציונאליות”

ינון לנדברג, מנכ”ל חברת האינטראקטיב אידאולוג’יק חושב גם הוא שהכלכלה פוגעת בצורה: “זה בהחלט עניין של השקעה כספית. עיצוב מדהים עולה כסף. והרבה כסף. הבעיה השניה היא מי שאחראי על האתרים – בדרך כלל באחריות מחלקות ה-IT, שאותן מעניינת הטכנולוגיה הרבה יותר מאשר העיצוב”.

מאיה מרום, מעצבת אתרים, מסכמת את פרק המנהלים הפויה שחושבים רק על הכסף המיידי ולא רואים איזה דרעק הם בונים: “האינטרנט הישראלי בהחלט מכוער, כי בניגוד לארצות הברית, בארץ אף אחד לא משקיע משאבים רציניים בנושאי עיצוב, שימושיות, וטובת המשתמשים והגולשים. בארץ כל “מנהל שיווק” חושב שהוא גאון - הביורוקרטיה גורמת לכך שאנשים ללא כל הכשרה או הבנה בנושאי ווב מכריעים (ומכעירים) כל שביב קטן של חדשנות וייחודיות עיצובית”.

אני מסכים עם התזה הבסיסית אותה הצגתי למרואיינים שלי. האינטרנט הישראלי מכוער, מאוד מכוער. מצד שני, כאחד מוותיקיו ובוניו, לא נעים. איפה טעינו? רצינו לגאול אדמות ובסוף יצא שייבשנו את החולה?

אמיתי סנדי, מאייר ומעצב: “האמת? זה לא מטריד אותי במיוחד. מה שמעניין אותי זה בעיקר השמישות, אבל אפילו אם האתר מכוער, והשמישות גרועה, אם אני משתמש בו בקביעות אני לומד את התבנית שלו ולומד להיות עיוור לעיצוב, ממש כמו שלמדתי להיות עיוור לבאנרים צעקניים”.

ארז פילוסוף, מייסד וואלה והמשנה למנכ”ל עד לא מזמן, נהג לומר בבדיחות הדעת שאם האתר יפה מדי, סימן שהוא לא עובד. היום הוא מסביר: “בגדול אתר צריך להיות פונקציונאלי לפני שהוא יפה. יש כאלה שמנסים לעצב, וגם יוצא להם מכוער וגם הם מאבדים את הפונקציונאליות. בראש וראשונה אתר חייב להיות פונקציונאלי. וזה אומר לא יפה – אולי לא מכוער, אבל בטח לא יפה. תסתלכל על אתרים בעולם. רוב האתרים המצליחים לא יפים, אבל פונקציונאליים. אני אתן לך דוגמא: הקו התחתון בטקסט זה הדבר הכי מכוער שיש, אבל המשתמשים יודעים שהוא מסמל לינק ואפשר ללחוץ עליו, לכן לא היו בוואלה קישורים ללא קו תחתון. וזו רק דוגמא קטנה”.

הופה, אולי השאלה באמת צריכה להיות אחרת. האינטרנט הישראלי ג’יפה למופת ומכוער פחד, אבל האם זה אומר שטעינו? אז מה אם הוא מכוער? גורו השימושיות באינטרנט, ג’ייקוב נילסן, אמר פעם על עודף עיצוב ברשת: “זו יכולה להיות עוד מגבלה על המשתמשים שלכם. אנשים נמצאים ברשת לא כדי ליהנות מעיצוב אינטרנטי אלא כדי לעשות משהו”.

וכאן אנחנו נכנסים לשאלה אחרת, של מה יש לעשות באינטרנט העברי, אחרי שסיכמנו שהקנקן קצת מכוער, אבל את זה נעשה כבר בהזדמנות אחרת.

===============

(*) הקטע הזה נכתב לפיילוט של עיתון כלכליסט, לפני כשנתיים. הוא לא פורסם מאז בשום מקום אחר. הכותרת היתה זמנית כשם הקובץ, ונראה לי שהיא יכולה להישאר. אין שום בעיה של עדכניות - רבאק, זה שהאינטרנט בישראל נהיה מהיר יותר לא אומר שהוא ממש התקדם מהבחינה האסתטית, לפחות.

(**) אה, כן: מה אתם אומרים על שילוב הלידים בפוסט? עובד?