חבר הזכיר לי השבוע את הפוסט המופתי הזה, מהבלוג דיסוננס קוגנטיבי. הבלוגר דני, בעל תואר ראשון במתמטיקה ופסיכולוגיה הלומד לתואר שני בסטטיטסטיקה. מתאר את כל השיטות הסטטיסטיות שנקט בהן כדי להחליט סופית מי מהחבר’ה שלהם שחקן פוקר טוב יותר.

חלק גדול מהמודלים בהם הוא משתמש לא יהיו נגישים לרובנו, בני התמותה שאינם מתמטיקאים. אולם גם עבורנו יש בפוסט הזה מידע רב על תהליכים, ונקודות מרתקות למחשבה. למשל:

“שנית, כדי שבכלל יהיה טעם בהשוואת תוחלות רווח של אנשים שונים, צריך להניח שהם משחקים בתנאים זהים - השאלה היא האם זה מתקיים במקרה הנוכחי. למשל, נניח ששי משחק רק במשחקים שגם אופיר משחק בהם. כיוון שאופיר מרוויח הרבה בממוצע למשחק, ברור שבמובן מסויים שי מרוויח פחות מאשר אם אופיר לא היה משחק (ובאופן כללי, כששחקנים טובים משחקים זה מול זה הם מורידים באופן מעשי את תוחלת הרווח שלהם: מדד הממוצע מוטה לטובת שחקנים שנוטים לשחק מול שחקנים טובים פחות, על חשבון שחקנים שמעדיפים - או נאלצים - לשחק מול שחקנים טובים יותר). זה מקביל לכך שפדרר ימנע מלשחק מול נאדל, ובכל זאת יצליח לעבור אותו בדירוג העולמי כי ניצח המון ילדים בני ארבע”.

תובנת הפוקר הבסיסית הזו שחישוביו של דני הוכיחו אמורה כבר להיות ברורה לכם: אתה טוב בהתאם לכמה שהיריבים שלך גרועים - ולכן אסטרטגיה טובה היא להימנע לשחק ככל האפשר מול השחקנים הטובים, להחליף שולחן או פשוט לא להסתבך מולם.

♦ ♥ ♣ ♠

כל הפוסטים בנושאי פוקר שהתפרסמו בבלוג הזה. נהניתם? לנקקו לחבריכם.