[חגיגות סיום רשימות] מה זו החגיגה הזו על סיום רשימות?

עושה רושם שהקונספט מאחורי פוסט “חגיגות סיום רשימות“, שייועד להיות ראשון בסדרה, לא התקבל באהדה. מעבר לטרול (אמא שלך אשת פרסום), היתה גם ביקורתה העניינית מאוד של מיטל:

“אני אנסה לנסח בצורה מנומסת את התחושה שעולה מקריאת הפוסט.

מה שיפה באינטרנט הוא שאפשר ללכת אחורה ולקרוא את הארכיון.

לפרסם פוסט ככתבו וכלשונו כפי שפורסם לפני ארבע שנים בלי לנסות לקשר אותו לכאן ולעכשו ומבלי להגיד שום דבר חדש, זה מיחזור לא נעים.

מותר לך לעשות מה שאתה רוצה. זה בסדר. אותי כקוראת זה מאכזב.

ובכלל - אני חייבת לתהות - אם אין לך משהו חדש להגיד - ושוב זאת התחושה העולה מקריאת הבלוג כולו - למה בעצם לכתוב בלוג?”

אאוץ’.

הבלוגיה האליטיסטית “רשימות” הולכת לשנות פניה, ולהפוך לעמוד בית מבוסס רסס כאשר הבלוגים, שעד עתה עבדו במערכת מתיישנת ודלת תקציב, יעבירו את בלוגיהם לוורדפרס. זה מעורר מעט דיונים, הזמנות מבלוגיות אחרות, התלהבות אנשי וורדפרס ושאר ההמולה כשאירוע טראומתי כזה מתרחש בביתם הדיגיטלי של בני אדם. הבלוג “ערס פואטי” ברשימות קיים כבר מעל שש שנים, ובשנותיו הראשונות לפחות הוא היה מהפעילים באתר. כבלוגר ברשימות, אני אמור לקבל את הדאטה בפורמט וורדפרס כאשר יסתיים תהליך ההמרה.

רשימות אינה בלוגיה, אלא אוסף אתרים האישיים. ההבדל הזה עומד בבסיס ההחלטה המודעת של ברוכין, לוינסקי וגליני להשאיר את הפיצ’ר האהוב ביותר בעמוד הבית - טור העדכון על פוסטים חדשים - קטן ובצד. זה לא אמור היה מעולם להיות פורטל בלוגים, גם לא כלי תקשורת בעל נוכחות משל עצמו. זה מאגר של אתרים אישיים. זו לא קהילה. זה לא “אתר בלוגים” באופן שבו האפינגטון פוסט, או הבלוגיה החדשה של מעריב, מנסים להציג עצמם. זה מלכתחילה ייועד ככזה, אל אף הרצון של הבלוגרים כן למצוא מכנים משותפים (בשנים הראשונות היו מסיבות קריוקי לבלוגרים. הו יה). העדכונים רק בטור הצד, זה לא אתר. זה אוסף של אתרים אישיים.

מסיבות החשק של רשימות היו ידועות בעיר

זה הפסיק לעבוד כשריבוי הקולות באתר הסיר כל אשליה שהיתה, אולי, בפתיחה, שיש כאן איזה שהוא “עולם תוכן” כולל. ככל שיותר ויותר בלוגרים חדשים הגיעו, מדיסצפלינות שונות, עם כשרון כתיבה, אוריינות דיגיטלית או פשוט יכולת/רצון לאינטראקציה חברתית עם הבלוגרים האחרים שהיו שונים מהותית זה מזה. האתר הפסיק להיראות כמו בימיו הראשונים, קרי סניף של עיר לכולנו לפני שעיר לכולנו קמה. לכאורה, מה רע? אי אפשר להסתגר רק בתוך הקולות שאתה רגיל לשמוע, ולהנהן או להתעצבן לפי הפרוטוקול.

הבעיה שלי היתה עם המספרים. ברסס הגיעו עוד ועוד פוסטים מרשימות, בהיקפים שלו הייתי מתמקד בהם לא היה נשאר זמן לשום דבר אחר. אז עוברים פעם בשבוע ורק רשומות שיש להן כותרת מעניינת (ברסס של רשימות אין טקסט לבד מהכותרת) או כותב שכבר הספקתי להיחשף אליו, נקראו. וגם זה כשלא היה משהו טוב יותר לעשות. הופעת טוויטר והרשתות החברתיות דנה את פיד הרסס הזה לשכחה גדולה יותר - אם משהו באמת טוב נכתב כאן, הוא כבר ימצא את הדרך אלי. זו לא התנשאות - זו פשוט הכרה בכך שכמות המידע הפחות מעניין עבורי, הרעש הלבן, גדלה ברשימות הרבה מעבר לקודם. הרסס עבר, במידה רבה בהתאם לחזון הראשוני של רשימות, להיות של בלוגים פרטניים (אלו שלא כוסו על ידי גריפס, נניח) ולא הפיד הכללי של האתר.

וכשלא קוראים באתר, גם לא כל כך כותבים בו. במהלך השנים השארתי מאחור עוד בלוגים נטושים ברחבי הרשת, הקמתי עוד כמה (”נושאיים”. בניגוד לזה), ובאיזה שהוא מקום חשבתי שרשימות ייכון לעד. במתכונת הלא מפוצצת, הלא מסחרית, העניינית. היה לי חשוב וטוב שארכיון כל מה שיצרתי היה על הרשת. את העבודה הלא רעה בכלל שעשינו בוואלה אין דרך למצוא באינטרנט. חשבתי שקצב ענייני של שניים שלושה פוסטים בשנה, בנעל הבית הישנה והטובה של רשימות, יספיקו כדי לדעת שלפחות הארכיון - המקלדת זבה דם וספגה חבטות מאיברים נוספים לאצבעות - יישמר במתכונת מכובדת.

וכרגע, זה.

הדאטהבייס שיועבר לי מרשימות, אם וכאשר יועבר, יועלה לבלוג הוורדפרס content interactive. למרות שבלוג זה אמור להיות המשכו הישיר, החלטתי שלא להעלות את עצמות הבלוג מרשימות לכאן (אולם אנסה לדאוג לכך שהרסס מהבלוג הזה יועבר הלאה לאותו עמוד בית חלופי שיוקם בכתובת רשימות).

מיטל כתבה שאחד הדברים היפים באינטרנט הוא שאפשר לחפש בארכיון. אני לא יודע כמה אנשים מחפשים בארכיונים, מעבר לגיגול כזה או אחר שלעתים מציף פוסטים ישנים, אבל עכשיו כשארכיון רשימות ירד מהכתובת notes.co.il, כל הרווח הגוגלי שהאתר צבר ילך לאיבוד. יש שם כמחצית מכתיבת האונליין שלי. בוודאי כמה מהשיאים. המעבר ושינוי הפורמט של רשימות גרמו לי לחשוב שהם הולכים לאיבוד.

מיטל צודקת בכך שקוראים מן השורה מצפים לרשומות חדשות, ובוודאי לכאלה שהן רלוונטיות לזמן פרסומן. לפיכך, ולמען הסדר הטוב (עוד לא דיברנו בכלל על הטוקבקים בנושא הפוקר, שגם להם מגיע פוסט תגובה), אמשיך לפרסם כאן מדי פעם פוסטים ממיטב ארכיון הבלוג ההוא, בתנאים הבאים:

1. פוסטים טובים. הבאמת טובים.
2. יסומנו כבר בכותרת כפוסט ארכיון [בין סוגריים מרובעים].
3. יהיו רלוונטיים לענייני היום ככל האפשר.
4. לא יועלו נטו, אלא בתוספת הסבר למה, לעזאזל, אני מטריח אתכם שוב.

כולי תקווה שהנוהג, ובעיקר התחלת השימוש בסוגריים המרובעים לצורך הקלה וזיהוי מהירים של תחום התוכן בו יעסקו הפוסטים, יקלו על מיטל ועל קוראים אחרים.