מאי
2010
הערת הבהרה: הפוסט הזה נכתב, ונכתב בסגנון ובגוף שני בו הוא נכתב, כהומאז’ לסדרת פוסטים מרעננת הנושאת את הכותרת שלו (קישורים בהמשך). כנ”ל ההבהרה. יכול להיות שלא הרבה יבינו, אבל כמו שאומר שחר, כל אחד מהם יקים להקה.
אפריל
2010
פברואר
2010
אוף, התחושה החמצמצה הזו, ממנה חרד כל ישראלי, ששוב יצאתי פראייר. גם אם לא יצאתי. גם אם בסך הכל אני מרוצה מהמוצר שרכשתי, יש טעם לוואי. למשל, במקרה של ערוץ הופ -ילדות ישראלית. האריזה של הערוץ, כמו שמכנים בבראנז’ה את המעברונים הקצרים הבאים, מקסימה. באמת. כלומר, היא סימולקרה מושלמת, המבטיחה לנו את הילדות שהיינו שמחים להאמין שהיתה לנו, כדי שנעניק אותה לילדינו, אך היא עושה זאת בחן רב. הנה, תראו דוגמה:
פברואר
2010
לא, ברצינות. בלי מילים בכלל:
פברואר
2010
“איפה המקום הכי מוזר שבו עשיתם whoopee”, שאל בוב יובנקס, מנחה תוכנית הבידור “משחק הנשואים הטריים”, את שאלתו הקבועה שתמיד הניבה תשובות מצחיקות. בני הזוג הנשואים היו עונים, כל אחד בנפרד, על סדרה של שאלות אישיות. אם ענו את אותן תשובות – זכו בפרס. הגבר אמר שהם עשו את זה על השולחן במטבח. האשה הנבוכה אזרה אומץ, ובסוף מלמלה: “ובכן, נדמה לי שהתשובה המתאימה תהיה בטוסיק, בוב”.
פברואר
2010
♦ ♥ ♣ ♠
“לפני הכל, עלינו להבין שכאשר אנו משחקים אנו רוצים להרוויח כסף” - דיויד סקלאנסקי
פברואר
2010
תאמינו לי - לי זה עולה יותר. על שולחנו הוירטואלי של הבלוג הצטברו ים רעיונות חביבים לפוסטים, אך בשל מעצורים יצירתיים (כזו היא הנהלת הבלוג, רגישה) אין לדעת מתי יתקיימו כולם. לפני כמה שנים, אביבה משמרי, בשבתה כבלוגרית משובחת (הבלוג כבר לא פעיל, ולכן חלקכם לא מכיר), עלתה על רעיון מעולה כשלא היה לה זמן לפוסט מושקע: לכתוב את ראשי הפרקים של הפוסט, את איך היתה מפתחת כל מני כיוונים, וכו’. זה יוצא נפלא - הנה, תראו כאן, וגם כאן - מעין איך שהיית מספר לחבר טוב ב-DM בטוויטר מה תרצה לכתוב בבלוג.
ינואר
2010
לפני תשע שנים הייתי בפראג בחופשה. איתנו על המטוס - ואחר כך באוטובוס מהשדה ובלובי של המלון - היתה חבורה מאורגנת של מהמרים, שבאו לבתי הקזינו של פראג. הם, ונשותיהם, נראו, איך לומר, כמו מהמרים. המארגן שלהם היה ערס מבוגר עם חברה רוסיה בת לא יותר מ-17. אבל שנראית צעירה לגילה. בררר. חלק מהמהמרים הוטסו על חשבון בתי הקזינו. כולם, אני מניח, סיפרו על נצחונות מדהימים כל הדרך בחזרה. כמובן שלא התערבנו בהם.
דצמבר
2009
כמה חבל שמודעות האונליין של מרגני הכנסים בארץ עדיין לוקה בחסר. בשבוע החולף השתתפתי בפאנלים בשתי ועידות מעט שונות: כנס הטלוויזיה בראש פינה, ופאנל בנושא התוכן בתשלום-כן-או-לא בועידת ישראל לעסקים של גלובס. הייתי שמח לפרט כאן איך פחחחתי בעדינות ליובל נתן ממאקו, כשתיאר את כוונת קשת להוביל באינטרנט הישראלי (”להתקין את מערכת האדמין הידועה סאמממק-ווינייט, לעצב בסגנון 2001 ולעלות אחרי שנה וחצי של עיכובים לא ממש נראה כמו רצון לאיים”, ציטוט מהזיכרון), או איך אמרתי בתבונה ורגישות לינון לנדברג שהסנדביצ’ים של טירת צבי גם הגיעו אחרי יומיים, וגם לא היו משהו (תגובתו, בקטע הוידאו השני מראש פינה, “זה מפולניה, תמיד מתלונן”).
נובמבר
2009
פוסט זה יכול להיות חלק מסדרת “הדברים שהבלוגוספירה עסקה בהם בשבוע שעבר”, בהם נחסך ממני הצורך לומר את כל מה שנטחן כבר. כך גם בנושא התקציבולטור של עיר לכולנו (שהדיונים והמריבות לגביו טרם הסתיימו), החושף באופן נגיש את תקציב העיריה. חפשו את הקטע של תקציב המחשוב של העיריה - ואז תצטערו שהם כל כך חדלי אישים, מסתבר, שהם היו חייבים ליצור פלט מדפסת ולסרוק אותו למסמך PDF בלתי חפיש לחלוטין. לא, באמת, כך הם טענו בפני חברת מועצה מטעם עיר לכולנו. מונדייה, למה המיסים שלנו הולכים לכאלה חדלי אישים?
