זה צריך להיות גרעין לאיזה סרט, ברור. אם חלק מהאסטרטגיה המומלצת לטורניר היא לגנוב בליינדים, באה קבוצה של שודדים אלמונים ולקחה את זה עד הקצה. אולי כבר שמעתם - ביום הרביעי של טורניר EPT ברלין פרצו חמישה רעולי פנים חמושים ושדדו את הקופה הצדדית (כלומר, לא את הפרס הראשון המובטח בסך 1,000,000 אירו), עניין של איזה 800,000 אירו. אף אחד לא נפגע, ואחד המאבטחים שהצליח להשתלט על שודד נאלץ לשחרר אותו בהתערבות חבריו.

שאול גולן. יודעים מי זה? השם מצלצל מוכר? תגגלו. אופס, בתוצאה הראשונה מתברר, בזכות פוסט של יריב צור, ששאול גולן הוא צלם הפפראצי שהביא לידיעות אחרונות את התמונה הפורנוגרפית של רונה רמון מקבלת את הבשורה על מותו בתאונת טיס של בנה. זו היתה תגובת בטן לעוולות כוחניות שהתקשורת הישראלית חכמה גדולה מאוד איתן, במיוחד כשהן נגד החלשים ביותר בחברה - או פוליטיקאים, כדי שנחשוב שהיא אמיצה. תגובת בטן קטנה שתוצאתה הברורה היא שכאשר ילדיו או נכדיו (אין לי מושג אם יש לו) של שאול גולן דנן יעשו פרוייקט “שורשים” בבית הספר, הם יצטרכו לשאול את שאול כמה שאלות קשות.

להמשך קריאה »

הקטע הבא הוא חלק מטקס המתרחש כל ערב בווגה (wagah), עיירה קטנה בה ממוקם המעבר היבשתי הפתוח היחיד בין פקיסטן להודו. שתי המדינות, שהופרדו לאחר שהבריטים עזבו את הודו, נתונות מאז בעוינות מתמדת, שהיתרגמה כמה פעמים למעשי איבה, כולל במילניום הנוכחי. להוסיף על השמחה, שתי המדינות מחזיקות בנשק גרעיני. ניתן היה לחשוב שבמצב כזה עדיף שבאזורי החיכוך ביניהם, מעבר הגבול למשל, שני הצדדים ינסו לשמור על איפוק רשמי. אבל הבריטים כבר עזבו, כאמור, ותעזבו אתכם מאיפוק:

להמשך קריאה »

♦ ♥ ♣ ♠

“אתה יכול לגזוז כבשה כמה פעמים שתרצה - אבל רק פעם אחת תוכל לפשוט לה את העור” - אמרילו סלים

♦ ♥ ♣ ♠

להמשך קריאה »

אוף, התחושה החמצמצה הזו, ממנה חרד כל ישראלי, ששוב יצאתי פראייר. גם אם לא יצאתי. גם אם בסך הכל אני מרוצה מהמוצר שרכשתי, יש טעם לוואי. למשל, במקרה של ערוץ הופ -ילדות ישראלית. האריזה של הערוץ, כמו שמכנים בבראנז’ה את המעברונים הקצרים הבאים, מקסימה. באמת. כלומר, היא סימולקרה מושלמת, המבטיחה לנו את הילדות שהיינו שמחים להאמין שהיתה לנו, כדי שנעניק אותה לילדינו, אך היא עושה זאת בחן רב. הנה, תראו דוגמה:

להמשך קריאה »

♦ ♥ ♣ ♠

“המתבונן בכנות יוכל לגלות דבר חשוב מאוד בפוקר - את טבעו האמיתי. שחקנים גרועים רבים לא משתפרים משום שאינם יכולים לשאת מודעות עצמית ” - דיויד מאמט

להמשך קריאה »

פוסט ללא מילים, ובתוכו שיר נטול מלים.

“איפה המקום הכי מוזר שבו עשיתם whoopee”, שאל בוב יובנקס, מנחה תוכנית הבידור “משחק הנשואים הטריים”, את שאלתו הקבועה שתמיד הניבה תשובות מצחיקות. בני הזוג הנשואים היו עונים, כל אחד בנפרד, על סדרה של שאלות אישיות. אם ענו את אותן תשובות – זכו בפרס. הגבר אמר שהם עשו את זה על השולחן במטבח. האשה הנבוכה אזרה אומץ, ובסוף מלמלה: “ובכן, נדמה לי שהתשובה המתאימה תהיה בטוסיק, בוב”.

להמשך קריאה »

מייל מחבר עורר בי זכרונות נוסטלגיים לשולחן הפוקר הקבוע הראשון שלי. הכי שולחן חבר’ה שאפשר

תאמינו לי - לי זה עולה יותר. על שולחנו הוירטואלי של הבלוג הצטברו ים רעיונות חביבים לפוסטים, אך בשל מעצורים יצירתיים (כזו היא הנהלת הבלוג, רגישה) אין לדעת מתי יתקיימו כולם. לפני כמה שנים, אביבה משמרי, בשבתה כבלוגרית משובחת (הבלוג כבר לא פעיל, ולכן חלקכם לא מכיר), עלתה על רעיון מעולה כשלא היה לה זמן לפוסט מושקע: לכתוב את ראשי הפרקים של הפוסט, את איך היתה מפתחת כל מני כיוונים, וכו’. זה יוצא נפלא - הנה, תראו כאן, וגם כאן - מעין איך שהיית מספר לחבר טוב ב-DM בטוויטר מה תרצה לכתוב בבלוג.

להמשך קריאה »